וְעַֽל־הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת ׀ בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל־הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד׃
ערבי נחל
לכן בכוונה מיוחדת עלה תחלה במחשבה לברוא העולמות במדת הדין ומיד קנו כל העולמות ממציאות דק ונעלם מסוד המחשבה ואותו המציאות היה מסוד מדת הדין אשר הוא סוד צמצום ואח"כ בצאתם לפועל המעשה הקדים מדת הרחמים ושתפה והיה מציאות שלימותם, כי מציאות השלימות בכל הנמצאים הוא בהיותו מושפע ממדת הרחמים ולכן תיבת כן שהוא מורה על חיזוק הדבר ויסודו כענין כן בנות צלפחד (במדבר כז, ז), ועל השלבים כן (מל"א ז', כט), שהוא לשון בסיס המורה על דבר העומד בחזקו ומכונו, ומלת כן עם האותיות עולה ע"ב מורה היות הדבר ההוא מושפע מהוי"ה במלוי ע"ב המורה על החסדים כי שם הוי"ה הוא מדת הרחמים ובהיות מילאו בגימטריא ע"ב שהוא עולה כמנין חסד הרי נוטה לחסד גמור ולכן הדבר המושפע משם הוא חזק ומבוסס והבן.