וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־הָעֹלָ֖ה וְעַל־הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ׃
מבוא השערים
והנה על נבואה שהוצרכה לדורות וכו׳ מפרש רש״י ז״ל, ללמוד תשובה או הוראה, ונבין על איזה הוראה הכוונה, אם לפחות ולהוסיף על התורה לא הורו, ואם לחדש דינים בתורה לא בדרך סברה ולא בדרך י״ג מדות רק בנבואה, אומר הרמב״ם ז״ל בהקדמתו לסדר זרעים וז״ל, ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאות ענפי המצות בי״ג מדות, אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברה הוא שיעשה רבינא ורב אשי, וכפי שמבאר בקדשו הלאה, הכח היותר אשר הי׳ ביד הנביא, הי׳ לבטל רק לשעה איזה דבר תורה, בהוראות שעה כגון אליהו בהר הכרמל, ולא יותר, א״כ מה הוא היתרון בההוראה ותשובה של הנביא על הוראה ותשובה שזולתו מורה.