וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ ובדבריך [וּבִדְבָרְךָ֣] עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
תולדות יעקב יוסף
ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני ידבר נא. עבדיך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדיך כי כמוך כפרעה וי"ל א' מהו הגשה זו לפי הפשט וכן הקשה האלשיך ובמדר' אמרו דר"י ס"ל הגשה למלחמ' וכמ"ש ויגש יואב והעם למלחמה ר' נחמי' אומר הגשה לפיוס וכו' רבנן אמרי הגשה לתפלה כמ"ש ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלדי' וגו' ר' אלעזר אמ' לכולן בא וכו' ויש להבין לאיזה נפקותא נכתוב זה בתורה אם בא למלחמה או לפיוס וכו' ב' בי אדוני דהל"ל בא אדוני הגם דלפי ק' א' מבואר ק' ב' כי תוכל למלאות רצונך בין לדורון בין למלחמה עם אויביך יותר ממנו וכדרשת חז"ל אך מ"מ ק' לאיזה צורך נכתוב בתורה זה ג' ידבר בא וגו' היתכן רצה ללחש באזנו ד' באזני משמע בב' אזנים והוא לא יתכן ה' ואל יחר אפך במה יחר אפו וחז"ל דרשו מלמד שדיבר אתו קשות וזה לא נזכר בכתוב ו' כמוך כפרעה במה הוא כמהו וגם ב' כפין כף הדמיון. ונ"ל דאי' במדרש ויגש אליו יהודא אחד באחד יגשו [איוב מ"א] זה יהודא ויוסף וכו' דיש להבין מה קשה בפסוק זה דבא לתרץ מפסוק איוב לפי דרכי המדרש ונ"ל לבאר משנה בקדושין מתיחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר וכו' הגם דבארתי זה כמה פעמים מ"מ אין בהמדר' בלא חידוש דאי' בפסוק ש"ה השבעתי אתכם וגו' תגידו לו כי חולת אהבה אני ופי' בס' יד יוסף דף קצ"ז ע"ב כי טוב האמתי אינו אלא הדביקות עם האל ית' וכמ"ש ואני קרבת אלדים לי טוב והדביקות עם השכינה אי אפשר שיושג כי אם בהכנעת החומר והיצה"ר והוא ע"י יסורין והיפך מ"ש וישמן ישורן ויבעט שהוא מסך מבדיל הדביקות ביננו לבין קונ' כדכתיב עונותיכם היו מבדילים וגו' וכאשר יוכנע היצה"ר ע"י יסורין אז תושג הדביקות וכו' וז"ש תגידו לו שחולת אהבה אני ר"ל אפי' החולאים והיסורין שסבלתי היו אהבה לי שזכיתי לדביקות עי"ז וכמ"ש במ"א. במה אדע כי אירשנה לזכות לדביקות אי אפשר ע"י מסך ומבדיל היצר הרע ואם כן במה אדע וגו' והשיבו ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' ועל ידי יסורין תושג הדביקות ואם כן אין זה גזירה רק הודעה ומבואר ספיקות שנז' שם
אגרא דכלה
או יאמר. אחר שנדקדק למה אמר שנ"י בני אהרן (ויקרא טז א), ולא היה סגי בנ"י אהרן לחוד. אך הוא להורות הדיוק שהנה כעת שהיו שנ"י בני אהרן בגופים מחולקים, הגם שהקריבו לפני י"י במשכן עם כל זה וימותו, מה שאין כן כשיהיו שניהם בגוף אחד פנחס זה אליהו (זוהר ח"ב ק"צ ע"א), עתידין להקריב שלא לפני י"י, היינו בבמה שהקריב אליהו בשעת איסור הבמות ונתרצה לו הש"י. וז"ש בפרשת שמיני גם כן (ויקרא י א) ויקחו שנ"י בני אהרן וכו' שנ"י דייקא, ויקריבו לפני י"י וכו' הגם שהיו לפני ד' במשכן, עם כל זה להיות אשר לא צוה את"ם דייקא בהיותם גופים מחולקים, מה שאין כן בהיותם בגוף אחד הגם שיקריבו אז שלא לפני י"י, עם כל זה יתקדש שם שמים כי היה ציווי הש"י בהוראת שעה, וז"ש שם אליהו ובדברך עשיתי את כל וכו' (מלכים א' יח לו). והנה זה היה הקדמה מעולה לציווי של אהרן, ולטעם למה לא יבוא בכל עת להקריב לפניו, הקדים הש"י הנה שמוע מזבח טוב, דהנה תראה דהעיקר הוא לקיים ציווי הש"י, ולא ירצה י"י באלפי אלים אשר לא צוה, כי הנה תראה הראיה מבני אהרן הגם דהקריבו לפני י"י, להיותו אשר לא ציוה י"י וימותו, ואליהו הקריב בשעת איסור הבמות, להיותו ציווי הש"י נתקדש שם שמים על ידו, והבן:
קדושת לוי
יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח). עיין תפלת אליהו לית מחשבה תפיסה בך כלל. ולכאורה איך אנו אומרים בכל הברכות ברוך אתה בלשון נוכח הנה מבואר במשנת חסידים, כי מדת מלכות הוא המושג לנשמת ישראל בכח מצות ומעשים טובים שעושים ישראל ונמצא מוטל עלינו לעבדו ביראה ופחד כדי שיתגלה עלינו מלכותו יתברך וזהו יהודה, הוא מדת מלכות המושג לנשמת ישראל. וזה אתה, בלשון נוכח יודוך אחיך: