וַיֹּאמֶר֩ קַנֹּ֨א קִנֵּ֜אתִי לַיהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֗וֹת כִּֽי־עָזְב֤וּ בְרִֽיתְךָ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־מִזְבְּחֹתֶ֣יךָ הָרָ֔סוּ וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָֽאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י וַיְבַקְשׁ֥וּ אֶת־נַפְשִׁ֖י לְקַחְתָּֽהּ׃
ישמח משה
(ב) עוד ביאור על המדרש הנ"ל (במ"ר פכ"א א'). בהקדים לפרש (במדבר כה יא) השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי. נ"ל דהכי פירושו, דהנה פירשו במה שאמר אליהו קנא קנאתי לה' אלקים צבאות וגו' (מלכים א' יט י). כי האלשיך פירש הפסוק (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק. דבהגלות אין שמו שלם (תנחומא תצא סי' י"א), דהיינו שיש פירוד בין י"ה לו"ה בענין השפעה, וכעין זה כתב הגלאנטי בפסוק (איכה א י) כי ראתה גוים באו מקדשה, כי ראתה ס"ת י"ה, באו מקדשה ס"ת ו"ה, וגוים ביניהם, והבן. והנה בעבור ישראל ח"ו הם מרחקין השם כביכול, וגם מסלקין שכינתו, ואז ח"ו לא נקרא אלקי ישראל רק אלקי צבאות עליונים, ונוח לו ית"ש יותר שיקרא אלקי ישראל. והיינו קנא קנאתי, ר"ל שתי קנאות, א' לה' הויה שאינו שלם ועומד ברחוק על ידי עונותיהם, ב' אלקי צבאות, ר"ל מה שנקרא אלקי צבאות, והלמ"ד של לה' קאי גם כן על אלקי צבאות, והוי כאלו נכתב לאלקי צבאות, ר"ל בשביל שנקרא רק אלקי צבאות, עד כאן דברי המפרשים. ועל פי זה נראה לפרש כאן בקנאו את קנאתי, ר"ל מה שעשו לי שמפרידין שמי. ב', בתוככם מה שגרמו בתוכם, ר"ל בין בני ישראל דהוא קאי על בני ישראל המוזכר למעלה, רצה לומר שגרמו לסלק שכינתי מביניהם ח"ו.