הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־אבי [אָבִ֤יא] הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ׃
ערבי נחל
וכן ענין כל צרה הן ליחיד הן לרבים ח"ו שהוא ס"א כאמור וה' לא חפץ באלה שהרי כל המציאות לא המציא רק מחמת שטבע הטוב להטיב אבל להרע ודאי לא יחפוץ, וא"כ אין רצון בצרה, ומהיכן מציאותה, אלא שיש בו רצון דק ומעט והוא הניצוץ שבו המקיימו ומעט הרצון הוא דרך משל כדי שעי"ז יטיב האדם מעשיו או שיכנע לבו, א"כ ניצוץ דק ההכנעה שהוא מדה קדושה הוא מקיים כל הצרה, ולכן כל בעל דעת בכל צרה יחפש הניצוץ שבו, כי הניצוץ הוא ההיפוך מהצרה, כי הצרה הוא הס"א ענינה להרע לאדם והניצוץ שבתוכה ענינו לעזור לאדם להטיב מעשיו או להכנע וכדומה. נמצא בתוך הצרה יש ניצוץ עזרה בתוכו והוא מחיה כל הצרה, וא"כ כשאדם בעל דעת ומחפש כוונת הצרה שעיקרה הוא הוא העזרה ששוכן בתוכה שהוא הניצוץ ומיד כשמוציא הניצוץ ההוא ונדבק בלב האדם הרי שתים טובות עשה, כי הוציא ניצוץ קדוש מתוך הקליפות, ושנית כי כשיצא הניצוץ קדושה מהצרה ממילא נתבטל הצרה ואין לה שום מציאות. ולטעם זה אמר ה' (מל"א כא, כט) הראית כי נכנע אחאב לפני לא אביא הרעה בימיו, כי הוא מצא העזרה תוך הצרה והוציאה שהוא הכנעת לבו, ודעת לנבון נקל בכל כיוצא בזה.