וַיְהִ֗י הֵ֣מָּה הֹלְכִ֤ים הָלוֹךְ֙ וְדַבֵּ֔ר וְהִנֵּ֤ה רֶֽכֶב־אֵשׁ֙ וְס֣וּסֵי אֵ֔שׁ וַיַּפְרִ֖דוּ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֑ם וַיַּ֙עַל֙ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּֽסְעָרָ֖ה הַשָּׁמָֽיִם׃
ישמח משה
ואני לעצמי נ"ל לבאר המדרש הנ"ל, בהקדים לפרש הפסוקים בפרשת שמות (ג ב-ג) (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, (שמות ג ג) ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. ואמרו רז"ל (שמו"ר ב' ה') שהשיב לו ית' כך דרך אש של מעלה שאינו מכלה, עד כאן. והנה יש לדקדק במקראי קודש הנ"ל טובא. (א), על הסנה ראוי לומר, ולא מתוך הסנה. (ב), דמשנה מלשון הבערה ללשון אוכל, וחוזר ללשון הבערה שאמר משה מדוע לא יבער הסנה. (ג), ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, ולא אמר את הפלא הזה, דמראה לשון נבואה היא, והבן. (ד), מה שהשיב לו ית' כך דרך אש של מעלה, הלא קודם היה לו לומר אש של מעלה היא, והבן. וכדי לישב כל זה, אקדים דאיתא במדרש (שמו"ר ב' ה') גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה מה ראה השי"ת שנדבר עם משה מתוך הסנה. והשיב לו ללמדך שאין מקום פנוי מן השכינה אפילו סנה. והנה לכאורה משולל הבנה, דאף אם ישרה כבוד אלקי באיזה מקום באיזה זמן לצורך התגלות איזה נבואה, לא יוכרח מזה דשורה שם תמיד ובכל מקום. ופירשתי לדברי רבי יהושע בן קרחה הנ"ל כי אמר דבר עמוק, כי התגלות השכינה באיזה מקום שיהיה, אין צורך להעתקת הכבוד שיעתק לאותו מקום, כי מלא כל הארץ כבודו ואין שום דבר בעולם שאין בו כח אלקי המקיימו, דאין שום מציאות בעולם זולתו ית', וזה כבודו מלא עולם, על כן בכל מקום ומקום יכול להתגלות אור השכינה אשר באותו מקום, ר"ל הכח אלקי אשר שם. וזה נתגלה שם למשה, ר"ל הכח אלקי אשר בסנה והוא המלאך, על כן נאמר מתוך הסנה דמעצם הסנה נתגלה, והבן זה. והיינו ללמדך שאין מקום פנוי וכו', דאף דבר היותר גשמי וגרוע יש בו כח אלקי המקיימו וזולתו לא היה לו מציאות, והבן זה כי הוא ענין נפלא בס"ד. והנה ידוע דשוכני מעלה יקראו בשם אורות ואש, וכן מתגלים למי שיזכה, והטעם דאנו שוכני מטה מחזיקין לאור ואש להיותר רוחני מכל דברים הנראים לעינינו. והנה משה ודאי הבין וידע שזה התגלות אור אלקי ולא אש הדיוט, והבין מזה הלימוד של רבי יהושע בן קרחה גם כן דאף הסנה שהוא גרוע, יש בו כח אלקי המקיימו דלא יבטל מציאותו. וזה וירא לשון הבנה כמו שמצינו בכמה מקומות לאין מספר, והנה הסנה בוער באש, ר"ל דאף הסנה בוער באש ה', ר"ל דיש בו אור האלקי, (כי הכחות עליונות יקראו בשם אור ואש, וכמו רכב אש וסוסי אש (מלכים ב' ב יא), וכן ה' אלקיך אש אוכלה (דברים ד כד) והבן). והסנה איננו אוכל, ר"ל כדי שלא יתאכל הסנה דהיינו שלא יבטל מציאותו, והיינו ממש כדברי רבי יהושע בן קרחה וכפירושי, וקל וחומר להנמצאים החשובים. ולכך לא קאמר והסנה איננו נבער בלשון שהתחיל, כי הכונה הוא שאם ישולל אור אלקי, אז היה כלה ונאבד, והבן. ויאמר משה הוא שאלה אחרת, כי ידע שזה הוא התגלות אור אלקי, אך היה תמה כיון שנתגלה עד שנראה לו אש בפועל, ראוי לו לעשות פעולת אש, כמו אם המלאכים מתלבשים בדמות אדם עושים הפעולה של בני אדם שנאמר בהם ויאכלו (בראשית יח ח), וכמו שדרשו רז"ל שם (ב"מ פ"ו ע"ב, ב"ר פמ"ח ד'). על כן אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, דידע דהיא מראה כמ"ש, אך מדוע לא יבער הסנה כמ"ש. והשיב לו ית"ש כך דרך אש של מעלה שאינו מכלה, אבל זה ידע דאש שלמעלה היא, רק דאמר לו כך דרך אש של מעלה, ר"ל דאף לאחר שנתגלה ונעשה אש, מכל מקום אינו מכלה, והבן. והנה הכח הזה נראה לו, כי בו ית' כתיב (שמות לג כ) לא יראני, ומתוך אותו המראה דבר עמו השי"ת, והבן זה כי הוא נכון ואמת בס"ד. והנה מבואר ומובא בספר שבט מישראל על הפסוק שלח חשך ויחשיך, כי אז היה משמש לישראל מאור של מעלה. ולכאורה קשה למה לא נאמר שלח אור להאיר לישראל, שזה נפלא יותר ששימש כאן אור של מעלה והוא טובה בעצם. ועוד יש לדקדק בקרא (שמות י כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, דתיבת במושבותם נראה כשפת יתר. ועוד יש לדקדק כי מה שנאמר ויהי חשך, נתפרש על ידי דוד שהיה בשליחות, ומה שנאמר היה אור, לא נתפרש איך ומה היה. אך נ"ל דבאמת החשך היה על ידי שליחות, ובאור אין צריך לשליחות. ועל פי זה פירשתי הפסוק (דניאל ב כב) ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי. דהנה הידיעה כינוי אל השגחה, כמבואר בספרים הק' מכללם הרמב"ם במורה נבוכים, והעד שנאמר (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. דר"ל אני משגיח עליו ביתר שאת מעל כל אישי בני אדם, והבן. והנה כתיב (ישעיה מה ז) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, והיא היא כמבואר כמה פעמים בזוהר מסטרא דחושך, וכמו שדרשו רז"ל במסכת פסחים ב' ע"ב בפסוק (תהלים קלט יא) אך חשך ישופני, עיין שם. וכמו שנדרש במדרש (ב"ר ב' ג') וחשך על פני תהום (בראשית א ב), עיין שם. והנה לא יגור במגורו רע, ואף על פי כן משגיח בכל מכל כל, ואין דבר בלי רצונו ית'. והיינו ידע מה בחשוכא, אבל נהורא עמיה שרי דייקא, ולכך להתגלות האור אין צורך להעתקה ושליחות, כי נהורא עמיה שרי ומלא כל הארץ כבודו, ולכך כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, במושבותם דייקא כי אין צורך להעתקה ולא נאמר יהי, והבן. אבל בחשך צריך לשליחות, שנשלח מאיזה מקום שיש שם אוצרות חשך. והנה איתא במסכת סנהדרין (דף ק"ח ע"ב) וישלח את העורב, ולא נאמר מאתו, וגבי יונה נאמר מאתו (בראשית ח ח), מכאן שדירתן של צדיקים אצל עופות טהורים, עד כאן. והטעם לזה שהצדיקים מתדמים לבוראם כי לא יגור במגורו רע מסטרא דטומאה, וכמו דאיתא בסנהדרין (ק"ח ע"ב שם) שאמר לו העורב רבך שנאני ואתה שנאתני, והבן. ועל פי זה מבואר המדרש (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב, ולא נאמר מאתו כמו שנאמר אצל היונה, הדא הוא דכתיב שלח חשך וכו', כי לא יגור במגורו רע והיה צריך לשליחות, מה שאין כן באור, והבן כי היא נכון ונפלא בס"ד.
תולדות יעקב יוסף
ונ"ל דזה מ"שכ בזוהר פ' ויצא בס"ת דף קמ"ח ע"ב וז"ל מהו ויגע בכף יריכו לי' לא יכול אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא בסיבת אש זרה וכו' יעו"ש ור"ל דמבואר בכתבים כי נדב ואביהוא הם סוד נ"וה תרין פלגי גופא וכו' יעו"ש. א"כ הם תרי סמכי קשוט שורש האמונה שניטל האמנה מיוצאי ירך יעקב והבן.
אגרא דכלה
בירושלמי במסכת ברכות (פ"ה ה"א) אלישע (שכ) דכתיב ביה (מלכים ב' ב יא) "ויהי הם הולכים הלוך דבר דפליגי ביה אמוראי, חד אמר בקריאת שמע היו מתעסקים, דכתיב ביה (דברים ו ז) ודבר"ת בם (שכ"א), גם בכאן נוכל לומר לומר "דבר "הויה מדבר בקריאת שמע (שכב), שגילה הקב"ה לאברהם סוד נפילת ד' מלכים בד' חלקים (שכג) שנחלקה קריאת שמע כדברי ריב"ל בזוהר חדש, שהראו לו בגן עדן מתחילה מ"ב חדרים, כנגד אותן בני האדם שכוונו בפרשה ראשונה (שכד), אחר כך ראה ע"ב מדורין, על אותן בני אדם שכוונו בפרשה שניה עד ושמת"ם (דברים יא יח) (שכה), אחר כך הראו לו נ' שערים, לאותן בני אדם שמכוונין מן ושמת"ם עד ויאמ"ר (במדבר טו לז) (שכו), אחר כך ע"ב היכלות, לאותן בני אדם שמכוונין מן ויאמ"ר עד אמ"ת עם חזרת ג' תיבות י"י "אלקיכם "אמת (שכז) כשמתפללין עם הצבור (שכח), אשרי "אדם "שומע לי (משלי ח לד), זה שמתפללין שמע ישראל, אד"ם דייקא שהוא משלים רמ"ח איברין של אדם (שכט), לשקוד על דלתותי (של), כשהוא מתפלל עם הצבור, אז משלים רמ"ח איברים, ז"ש (משלי ח לה) כי (שלא) מוצאי מצא חיים כי רפאות תהי לשרך, שכל תיבה משלים אבר אחד (שלב). הנה ד' חלקים אלו של קריאת שמע, הם כנגד ד' אותיות השם, לכן אמר "דבר "הויה, בקריאת שמע (שלג) נשלמו ד' אותיות הויה, זה על פי רעיא מהימנא פרשת שופטים (זוהר ח"ג רע"ד ע"ב) לדון ס"ם בסייף שהוא קריאת שמע, שהוא חרב של הקב"ה, י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, הה' תרין פיפיות דילה, נרתקא דחרבא הוא אדני. והענין כי בב' יחודין שמ"ע (דברים ו ד) וברו"ך, יש בכל אחד ו' תיבות, והוא סוד וישאוהו במוט (שלד) בשנים (במדבר יג כג), כמ"ש אתוון דיחודא הורגין ס"מ ובת זוגו, והוא סוד רמ"ח (שלה) של פינחס וידקר "את "שניהם (במדבר כה ח), שהם ס"מ ובת זוגו. ולדעתי שהוא סוד במחז"ה (שלו), שהוא סוד מחז"ה שד"י יחזה, מחז"ה בגימטריא ס', הם ששים גבורים של קריאת שמע, ס' אותיות שיש בפרשה ראשונה משם של הויה (שלז), ולפי התיקונים שיש (שלח) ס' דבקים בקריאת שמע, שהנותן ריוח לדבקים (שלט) מצננין לו גיהנ"ם (ברכות ט"ו ע"ב), ומלת שד"י נוטריקון "ששים "דבקים "יפריד (שמ), יחז"ה י"ח אזכרות בקריאת שמע, וי"ב תיבין דיחודא (שמא) נרמז במלת ז"ה, ז"ש אנכי "מגן "לך (שמב), במלת מגן נרמזו סוד תרין יחודין, העליון (שמ"ע, ומסיים) אח"ד שהוא כנגד שם של הויה (שמג), יחוד התחתון ברו"ך, ומסיים וע"ד שהוא שם של שד"י (שמד), נרמז במלת שם כבוד, תצרף שד"י עם הויה, הרי ברוך ש"ם (שמה), וכשתצרף וע"ד עם אח"ד, כי במלת (שמו) ועד נרמזין גם כן אח"ד, כדאיתא בזהר תרומה (ח"ב קל"ד ע"א) דכתיב (זכריה יד ט) י"י אחד "ושמו "אחד (שמז), רק שצריכין אנו לרמוז (שמח) אותיות אח"ד באותיות מחולפים, ו' של וע"ד הוא במקום א' של אחד, באתוון ידועין א"ב של א"ו ב"ה (שמט), ע' של וע"ד בחילוף אחה"ע (שנ) במקום ח' (שנא), התחילו עבדיה (שנב) להביא לה בחשאי (פסחים נ"ו ע"א), כדי שלא ישלטו החיצונים (שנג), תצרף וע"ד עם אח"ד הרי מג"ן. וז"ש אנכי מג"ן לך, שרומז על קריאת שמע, ולפי שעל קריאת שמע אמר רוממות א"ל בגרונם (תהלים קמט ו), במלת מג"ן נרמזין ג' פעמים אל (שנד) שאמר בזו הפרשה (שנה). וז"ש (בראשית יד כ) ברוך אל עליון אשר "מגן "צריך בידיך, מג"ן דייקא בב' יחודים אלו של אח"ד וע"ד, שהוא בגימטריא מג"ן, דייקא באלו הב' יחודים ידקרו שניהם, שהם (בגימטריא מיותר נ"ל) ס"מ ונחש: