חסידות על משלי א:ז

זאת תהיה תורת המצורע וגו' ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, ובמדרש (תנחומא סי' ג') מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב, והובא ברש"י ע"ש: העצה שיקח למטהר שני צפרים ועץ ארז ואזוב, גבוה ונמוך, שישפיל דעתו מגסות הרוח, כדי שיוכל [הכהן שהוא הצדיק] להעלותו, דשמעתי בשם מורי זלה"ה משל, אדם גבוה קומה מאוד עמד נגד זריחת השמש, שזרחה והקדירה חמה עליו ממש, וחכם אחד ראה מרחוק גודל חמימות אדם גדול הנ"ל שלא מצא תרופה לנפשו להקר במים קרים על נפשו העייפה, מה עשה, בא וישב כנגדו ולקח כלי של מים לעצמו ושתה כל פעם, כדי שיראה ממנו וכן יעשה, רק שזה עם הכלי מים היה קצר קומה, וזה היה קומתו גבוה, והיה צריך להרכין ראשו ולהשפיל קומתו כדי שיקח מעט מים לצמאו, ולא רצה להכניע עצמו שיקח ממנו מים מחמת גסות רוחו וגובה קומתו, כאילו נצרך לזולתו, וזה החכם הבין זה ולא מצא תרופה לו כדי שיקח ממנו מעט מים, עד שהוכרח לזרוק מעט מים למעלה נגד פני האיש הנ"ל, אולי יקח בפיו מעט מים לצמאו, והוא דחק שפתיו זה בזה, שלא יכנוס בפיו מעט מים מזולתו, שאין זה כבודו, וחזרו ונפלו המים לתוך פי הזורק, מה שאין כן זה שלא רצה לקבל עד שמת בצמא. והמשיל זה נגד עיר גדולה של חכמים וסופרים שלא רצו לשמוע ולקבל חכמה ומוסר איך ינהגו בדרכי ה', עד שנסתלק מהם ומהדור, ונשאר דור יתום, והכי נמי דכתיב (ישעיהו נ״ה:ג׳) שמעו אלי ותחי נפשכם וגו' שהוא רפואה לכל הגוף והנשמה, לשמוע ולקבל מוסר מן החכמים, שהם רופאי הנפשות כמו שכתב הרמב"ם (בפ"ב מהלכות דעות הלכה א'), ומי שלא ירצה לשמוע מוסר עליהם נאמר (משלי א׳:ז׳) חכמה ומוסר אוילים בזו עכ"ל, והנגע שבא עבור גסות רוחו כארז, שלא קיבל מוסר, עתה ישפיל עצמו כאזוב, ויקבל מוסר, ומזה רפואתו וטהרת המצורע, והבן:

וּבִשְׁבִיל זֶה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לְפִי שֶׁהוּא כְּלָל שֶׁל הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת, כִּי הַתּוֹרָה נִקְרָא רֵאשִׁית דַּעַת (משלי א׳:ז׳). גַּם אִיתָא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא תַּרְיַ"ג (ספר הקנה י"ב, רוקח סי' רצו, מגלה עמוקות אופן קיג), שֶׁהוּא כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה צָרִיךְ לִפְרֹשׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל וָכֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה׳:כ״ח): וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי.

ובזה יובן מאמר רשב"א ראיתי מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות ומתפרנסין שלא בצער והלא וכו' אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער וכו' ר"ל אני וכיוצא בי היודעין שנבראו לשמש את קוני וטרדתו ביראת ה' כל היום לשמש את קוני באמת מתפרנסין שלא בצער משא"כ אחר שהרעתי מעשי ר"ל לרדוף אחר עבירות לכך בחמלת הבורא ית' על האדם שהטרידו בקיפח פרנסתו שלא יהיה פנוי בעסק העבירות וזה שאמר וקפחתי פרנסתי שאני גורם לעצמי כאמור הגם שיש צדיקים טרודים פרנסה ורשע בשלוה כבר האריך שם בזה יעו"ש. ואחר שזכינו לזה מעתה תבין כי יש ג' סוגי אנשים ואפשר שהם ג' ספרים הנפתחין בר"ה שנז' בש"ס וכאשר יבואר והוא סוג א' ע"פי מה שבארנו לעיל בפ' עקב משנה אל תרבה שיחה עם האשה וגו' דכ' בעקידה משל לאיש שהי' לו ב' נשים א' יפ"ת וסוחרת ב' צנועה רבת בנים וכו' יעו"ש