חסידות על משלי ג:ג

וְזֶה הַסֵּפֶר שֶׁנִּכְתָּבִין עָלָיו דִּבְרֵיהֶם, הוּא בְּחִינַת לֵב שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה, שָׁם נִכְתָּבִין דִּבְרֵיהֶם, בִּבְחִינַת (משלי ג׳:ג׳): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. וְזֶה שֶׁלִּבּוֹ בּוֹעֵר בְּקִרְבּוֹ וְחוֹשֵׁק לִלְמֹד, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ, הוּא מְקַבֵּל לֵב מִלֵּב שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת סֵפֶר זִכָּרוֹן הַנַּ"ל, וּמִשָּׁם מְקַבֵּל לִבּוֹ חִשְׁקוֹ, וְהוּא בְּחִינַת לִמּוּד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר מַמָּשׁ.

וְהַלֵּב נִכְמָר בְּרַחֲמִים וּמַשְׁפִּיעַ דִּבּוּרִים חַמִּים, בִּבְחִינַת (שם לט): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ, דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי, וּבַלֵּב הַזֶּה כְּתוּבִים כָּל בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת (משלי ג׳:ג׳): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.

או יאמר בהעלותך את הנרות גו׳. האותיות נקראים נרות שבהם המחשבה סוד שמן כנודע בזוה״ק, והטבת נרות הם להטיב אותיות ולזרוק הפסולת שהם המחשבות זרות. והנה יש אותיות בג״ד כפר״ת שהם כפולים דין ורחמים, ופירושו הוא, בגד לשון לבוש שנתלבשו בלבוש עב וירדו למטה במקום בגד בוגדים, ע״כ צריך קינות וכפרה מלשון בעי לכפורי ידיה בהאי גברא, כי שבעה נרות, הם ז׳ בחינות, ז׳ ימי הבנין שהעולם מתנהג בהן, והם כפולות דין ורחמים, והצדיק מהפך מדת הדין למדת הרחמים והרשעים בהיפך, ונמצא הם כפולות ובהתעלם אל מקורם שהוא פני המנורה מקום שכל הז׳ בחינות מקבלים משם, אש באור פני מלך חיים, ששם אין שינוי כלל, רק הכל רחמים פשוטים בלי שום תערובות דין כלל כי שם אחדות גמור. ולכן אמרו גבי נר מערבי שלא היה כבה, ממנה היה מדליק ובה היה מסיים. כי כל הנרות שהם הז׳ בחי׳ שנתלבשו וירדו למטה, יש בהן כבייה לפעמים אף על פי שהאדם מתלהב לפעמים, מכל מקום נכבה גם כן, כי (יחזקאל א׳, י״ד) החיות רצוא ושוב ויש הפסקה, כי תענוג תמידי אין יכול לקבל, אבל למעלה במקורו שהוא אחדותן שם אין כבין, ונקרא נר מערבי ששם מתערב הכל, כי כל הבחי׳ עד שם חוזרים ומתערבין בשרשם להתאחד באחדותו, וממנו צריכין להדליק, כי החיות ממנו יתברך שמו רצוא אל האדם, ובה מסיים, ר״ל שכשמגיע למטה יש הפסקה ומסתיים, כי אחר שהחיות רצוא ממנו יתברך אל האדם אחר כך שוב אליו יתברך לבל יהא תענוג תמידי. וזהו בהעלותך את הנרות הם האותיות, ותרגום אונקלוס באדלקותך ית בוציניא, שהוא בהתלהבותך, אז תעלה אותם אל מול פני המנורה, ואז לא יהיו כבין, כי באור פני מלך חיים ותמיד יהיה אור ולא חושך, ואז יאירו שבעת הנרות ולא יהיה שום כביה. וזהו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, ר״ל שהעלה למקום האחדות ששם אין שינוי דין ורחמים. וזהו כוונת המדרש ויהי בנסוע הארון עשה להם סימניות למעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה והיכן מקומה בדגלים ולמה כתבה כאן כדי להפסיק וכו׳. והוא כי הארון הם האותיות שבהם המחשבה כדמיון הארון שבו הלוחות, ומחשבה נקרא לוח, (משלי ג׳, ג׳) כתבם על לוח לבך, והאותיות ירדו למטה למקום השפל ושינוי מדין לרחמים וכן בהיפך, לומר שאין זה מקומו אלא צריך להעלותם למקום והיכן מקומן של האותיות בדגלים, מקום ששם נאסף הכל, מלשון דגל ואסיפה והוא אין סוף ב״ה, ולמה כתבה כאן כדי להפסיק, שתענוג תמידי אינו תענוג והבן: