חסידות על משלי ג:יב

ולטעם זה כשם שראינו השגחה מית"ש על ישראל בהיותם חונים בארצם וכל טוב שבעים, כך ממש או יותר נתראה ההשגחה עליהם בהיותם בארץ אויביהם בצרות צרורות כי נראה בעין בעליל לארץ כאב הרודה את בנו בשבט כדי שיטיב דרכו, ומיד כשיטיב דרכו שורף ומכלה השבט, והוא אומרו (משלי ג, יב) את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, והוא אומרו (ישעיה י, ה) אשור שבט אפי, וישראל מוציאין העזרה תוך הצרה וכאמור, הרי רואין סיבת הצרה לטובה בהשגחה מעולה כאב הרודה את בנו. ובחורבן בית ראשון טרם הבינו ישראל סיבת הצרות, עלה בדעתם שהוא משנאתו אותם ח"ו רצו לפרוק עול ואמרו (סנהדרין ק"ה.) עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו כו', וסברו שסיבת הצרות מחמת שהשליכם מעל פניו ומבלי השגחה מצאום הרעות, אמר להם ית"ש ע"י יחזקאל הנביא ע"ה והעולה על רוחכם היה לא תהיה כו' אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם כו', הודיעם בזה שאין הצרות מהעדר השגחה אדרבה מרוב ההשגחה לצורך העזרה הנמצא בהצרה, דהיינו שימלוך עליהם ויכנעו מפניו. יוצא מזה שבעת הצרות כמעט נראית יותר ההשגחה שבעתים של הטובה.

דְּהִנֵּה יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי דִינִים. א' דִּינָא דִּמְסָאֳבָא, בְּחִינַת נָחָשׁ הִטִּיל זֻהֲמָא בְּחַוָּה (שבת קמו). וְיֵשׁ דִּינָא קַדִּישָׁא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג): אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ.

אכן הן אמת נודע מה שאמרו רז״ל בראשית ברא וגו׳ בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו ואורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד שישראל מתאחדין בהקב״ה על ידי התורה כי הנה כל התורה היא צירופי אותיות ואיתא בסיפר יצירה קבען בפה שקבע הקב״ה צירופי אותיות התורה בפה כל אחד ואחד מישראל להטותם לכל אשר יחפץ וזהו מאמר רז״ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין כו׳ וצריך להבין מי נתן כח לרשעים שיוכלו לאבד את העולם אך עם מאמרינו יובן כי הצירופי אותיות נמסרו לישראל והרשע מהפך צירופי אותיות מטוב לרע וזהו פגם גדול שמכריח את המלך להתלבש בצירופי אותיות הרע כי מפי עליון לא תצא הרעות, רק אדרבה, הטוב. אמנם מכיון שנעשה הכל על ידי צירופי אותיות והרשעים מהפכים הצרופים מטוב לרע ח״ו. וזהו מה שכתוב בתורה קללות בתורת כהנים ובמשנה תורה ולכאורה הוא דבר נפלא הלא התורה כתיב בה (משלי ג׳, י״ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואיך יהיה כל כך קללות ח״ו כתובים בה. אמנם יובן עם מה שכתבתי שבאמת הם הכל ברכות למקיימי התורה אך לעוברי רצונו הם מהפכים הצירופים ונעשה אצלם בחינת קללה וכמו שאמר הכתוב (ויקרא כ״ו, ט״ו) ואם בחוקותי תמאסו אז והבאתי וגו׳ שם, כ״ה כי על ידי רשעת הרשעים הם גורמים שיתהפך הצירוף מברכה לקללה ח״ו. והנה איתא בגמרא איזהו יסורין של אהבה חד אמר כל שאין בהן ביטול תורה וחד אמר אידי ואידי יסורין של אהבה הן שנאמר (משלי ג׳, י״ב) את אשר יאהב ה׳ יוכיח יכול אפילו לא קבלן מאהבה תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת כו׳ ויובן עם מה שכתבתי כי הרשעים מהפכין הצירוף מטוב לרע וליסורין ח״ו והיסורין מכפרין עוונותיו ויכול הוא הצירוף שיתהפך כחומר חותם ויתיצב כמו לבוש ברכה ושלום טובה וחיים לזה אמר יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר כו׳ אף יסורין לדעת ועל פי דרכינו כיוונו בזה רמז גדול שהצירופי אותיות הנ״ל שרשם הוא בדעת וכן אמרו רז״ל בלשון זה יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו כו׳ שהצירופים הם בדעת ולכן צריך להגביה היסורין עד הדעת ושם יתהפך הצירוף כמקדם שהיה הצירוף ברכה וטוב רק שבחטאו קלקל השורה והיפך הצינורות וכשיתכפר לו על ידי יסורין יחזור הצירוף לאיתנו: