חסידות על משלי ג:יח

ובמשנה עקביא ב"מ. הסתכל בשלשה דברים כו' מאין באת מטיפה סרוחה. והלא נשמת האדם גבוה וכל אדם מישראל אומר בכל יום אלקי נשמה כו' טהורה היא. אך כי כפי מה שיודע שגופו וגשמיות שלו הוא טיפה סרוחה וממילא מבטל כל החיות להשי"ת שהרי יודע ומבין כי חיותו ממנו שהרי [*איננו חי] בלי נשמת ה' שנותנת חיים בכל רגע כמ"ש נותן נשמה לעם עלי' וכתיב יוצר רוח אדם בקרבו. ע"י זה יודע ג"כ שנשמתו גבוה והוא בבחי' אין ג"כ. ועי"ז לא בא לידי עבירה כשכל חיותו דבוק בראשית החיות שבא מהשי"ת כנ"ל. וכן במדרש למען תזכרו כו' משל לנטבע שנותנים לו חבל ואומרים אם תניח אין לך חיים כו' ואא"ז מוז"ל רגיל לומר מאמר זה כי התורה נותנת חיים למי שיודע שעיקר החיות רק מהתורה כמ"ש עץ חיים כו' למחזיקים בה. וכפי מה שיודע שאין לו חיות כלל מצד עצמו יוכל להתדבק בחיים טובים שבא מהתורה כנ"ל. וכן כתיב ולא תתורו אחרי לבבכם כו' למען תזכרו כנ"ל ע"י שאינו נמשך אחר תאות לבו שיודע שהכל רק מהשי"ת יוכל לקרב עצמו לדביקות אמת. תזכרו ועשיתם כנ"ל:

במד' וכי תבאו כו' ונטעתם כו'. עץ חיים היא כו'. כי כתי' נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע. והם תורה שבכתב תורת אמת. ושבע"פ נטע בתוכינו להביא חיות פנימיות לתוך ההעלם ע"י היגיעה כמ"ש דדי' ירווך כו'. שמוצא תמיד טעמים בתורה כו'. וז"ש למחזיקים כו'. אף שעוסק בעוה"ז מ"מ יהי' רצונו קבוע ונטוע בתורה. ועוד במד' אחרי ה' תלכו וכי אפשר כו' אלא מה הקב"ה עסק במטע תחלה כו' אף אתה כו'. והוא ע"פ מ"ש ז"ל הדבק במדותיו כו'. כי הש"י א"ס ואין תכלית. אך יש בכל נברא ונאצל אור חיותו ית' בגבול ומדה. ובזה יכולין להתדבק גם ע"י אמצעות עשי' ממש שיש גם בהם בחי' מדה מאורו ית' שגנוז במעשה בראשית. וז"ש שהקב"ה ברא עולמו ע"ז המכוון להמשיך מעולמות עליונים לתוך הטבע והבריאה וכן יעשה האדם ועי"ז יתדבק בחיות הש"י שנגנז במ"ב. וזהו בחי' ארץ ישראל. כ"ת ונטעתם:

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ (דברים כא כב). כבר פירשו בו קמאי, וקמאי דקמאי. ואני אמרתי בעת ספוד על אדם כשר שמת פתאום ר"ל, לפרש זה לפי המאורע, כי נימוס וסדר יקרא משפט, כמו וזה יהיה משפט הכהנים מאת זובחי הזבח (דברים יח ג), וכמו לדעת משפט הנער ומעשיהו (שופטים יג יב). והנה סדר ונימוס כל המיתה במות כל האדם ופקודת כל האדם, שיחלה ויצוה לביתו ויברך בניו ובני ביתו, ובמת בפתע פתאום, נחסר הסדר והנימוס של המיתה, ומי חשיד קוב"ה כו', ואדם כשר וירא שמים גדול ולא נחשב להתחייב בחטאו מיתה פתאומית ר"ל. רק הוא לעורר לבות בני אדם שיקחו מוסר וראיה ממנו, אם בארזים נפלה שלהבת כו'. והנה זה אף בנקרא בפתע פתאום, מכל מקום היה מוכן, כי ידוע כי בכל יום היה עושה תשובה וידוי בבכי רבה בכל תיקון חצות בחצות לילה ובכל תפילה וכדומה. והיינו אמרם (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור של טרקלין של מלך ושר גדול, עומד ומצפה בכל עת שיקראנו אל הטרקלין שיכנס, והוא כמשל של חז"ל במסכת שבת (דף קנ"ג ע"א) משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה כו', עיין שם. אבל מה יעשה זה שאינו מן המוכן כל עיקר, אם יקראנו פתע פתאום. וזה הכוונה היה מאתו ית"ש לעורר לב העם לתשובה, ומגלגלין זכות על ידי זכאי. והנה מבורר דחטא הוא לשון חסרון, כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז), וכמו והייתי אני ושלמה בני חטאים (מלכים א' א כא). וגם ידוע דבעונות מפרידין אותיות הוי"ה, וכמו שפירשו למה ה' תעמוד ברחוק (תהלים י א), והתשובה הוא יחוד שם הויה, וכמו שכתוב בספרים מאי תשובה, תשוב ה', והוא מבואר בזוהר הקדוש (ח"ב ס' ע"ב) על פסוק (שמות טו כה) ויורהו ה' עץ וימתקו המים, דעץ היינו יחוד הויה. ואם כן התשובה נקראת עץ, וזה גם כן מרומז שם (שמות טו כג) ולא יכלו לשתות כו' כי מרים הם ויורהו ה' עץ, היינו יחוד הויה דהיינו תשובה, וימתקו המים כי תשובה מהפך כל מר למתוק כי זדונות נעשו זכיות (יומא פ"ו ע"ב), והיינו עץ חיים הוא למחזיקים בה (משלי ג יח), נקראת עץ חיים התשובה המחיה אותו, כי רשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות י"ח ע"ב). ועל פי זה מבואר הפסוק הפונה קדים וכי יהיה באיש, היינו באדם כשר שנקרא איש, חטא שיחסר בו משפט מות, היינו סדר ונימוס של המיתה, והומת בפתע פתאום בלי סדר, חלילה לחשוד אותו כיון שהוא אדם כשר, רק ותלית אותו על עץ, היינו שיתעוררו לתשובה ויהיה יחוד הויה ולשבי פשע ביעקב ובא לציון גואל אמן.