אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ ולעניים [וְ֝לַעֲנָוִ֗ים] יִתֶּן־חֵֽן׃
ערבי נחל
אמנם תשובת שאלה זו יובן בהקדם מה שארז"ל (עבודה זרה נ"ח:) אמר רב מאי דכתיב (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם (פי' רש"י מניחן לטעות) והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו ע"כ. והכוונה, שמה שנתן הקב"ה כח במאורות וצבא השמים להאיר ולמשול על הארץ והצמחים והמתכיות ושאר דברים, כי בכדי שיהיה שכר ועונש רצה הקב"ה שיהיה מקום לעכו"ם לטעות, דאם לא כן אין מגיע שכר לכופרים בעכו"ם. הרי שגם בעכו"ם יש קצת מרצונו של הקב"ה, והוא צורך העולם כדי שיהיה שכר ועונש שלתכלית זה היה בריאת העולמות, ואילו לא היה מקום לטעות לא היו הרשעים טועין ולא היו עונש וגם שכר לא היה. ממילא מעט מהרצון זה הוא הניצוץ המחייהו. אך דזה לא שייך רק בחמה ולבנה וכדומה, שצורך כל העולם הזה אליהם להאיר ולהצמיח וכדומה, ומתחלה נתן הקב"ה להם ממשלה זו כדי שיהיה מקום לעכו"ם לטעות, אבל השוטים העובדים לדבר שאין צורך העולם בו כשלשול קטן וכדומה, אף שבכולם יש צורך עולם וכמש"ל מ"מ למה יהיו הם נעבדים אחר שלא נשתנו למעליותא מכל הבריאות, כי לכולם יש מה מהצורך, משא"כ חמה ולבנה שכל עולם זה צריך להם והם המושלים שלאלו לא ניתן שום ממשלה ואין בהם מקום לטעות, אם כן אין בזה שום קצת רצון מהש"י שיהיו אלו נעבדים.
ישמח משה
במדרש רבה (שמו"ר י"ג ג') אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), זה פרעה שהקב"ה הכביד את לבו (שמות י א), עד כאן. והקשה בספר בית שמואל אחרון שהוא סותר לדרש הגמרא (יומא ל"ח ע"ב) דדריש הבא לטמא פותחין לו, שנאמר אם ללצים הוא יליץ, ר"ל שמעצמו עושה, עיין שם. ונ"ל לפרש על פי דברי הרמב"ן בהכבדת לב פרעה, שהוא רק להסיר הכרח היסורין שיעמוד על קוטב חפשית הבחירה, והמליץ חכם אחד כי רשעת פרעה וצדקת יוסף על קוטב אחד יסובו, ופירש על פי זה אמרם ז"ל (סוכה דף נ"ב:) על הפסוק (תהלים לז לב-לג) צופה רשע לצדיק וגו', בכל יום יצרו של אדם מתגבר, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, היינו דכתיב (תהלים לז לג) ה' לא יעזבנו בידו, כלומר אם ההתגברות הוא כל כך עד שלולי עזר ה' לא היה יכול לו בבחירתו, אז ה' לא יעזבנו בידו עד שמעמידו על הבחירה. ולפי זה דברי המדרש מבוארין, דכונת המדרש ליישב מה שעמדו כל המפרשים איך יתכן שהקב"ה יקשה לבו כדי שיכהו, על כן אמר אם ללצים זה פרעה, ר"ל שהוא בבחירתו ללצים, רק שיש לו יסורין המכריחים אותו למנעו, היא יליץ שהקב"ה הכביד לבו כדי להשאר בבחירתו. וכמו שפירשנו למעלה, והיינו ממש כדרש הגמרא בא לטמא פותחין לו, ר"ל שאם יש דלת סגור המונע, פותחין לו ומסירין המונע. והיינו שאמרו פותחין לו ולא אמרו מניחין לו. והיינו הרבותא דאלו מניחין לו אין כאן שום רבותא, דאם אין מניחין לחטא אם כן חטטאים מנין, וכי חוטאים וחטאים שקלת מעלמא, והבן.
ספר המדות
אשרי איש שישמע לדברים האלה לקיים ככל הכתוב בו: לעולם לא ימוט. וענתה בו צדקתו כיום מחר כי יבא על שכרו. במדה שאדם מודד בה מודדין לו. אשרי הבוחר בחיים ישלם ה׳ פעלו. אם ללצים הוא יליץ לא יעשר ולא יקום חילו. אוי לנפשו כי גמול ידיו יעשה לו. ולא יטה לארץ מנלו. טוב לפני האלקים ימלט ממנו מה רב טוב הצפון למולו. בשמחתו לא יתערב זר נפש עמל עמלה לו: תשתפך נפשינו אל ה׳ לשום חלקינו עמו להסתופף בצלו. ולא יאשמו כל החוסים בו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו: