חסידות על משלי ה:ה

כִּי בַּחֹל, שֶׁיֵּשׁ שְׁלִיטַת הַחִיצוֹנִים, כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה, אֲזַי יוֹנֶקֶת הַקְּלִפָּה מֵהָרַגְלִין שֶׁל הַמִּצְוָה, כִּי כָּל מִצְוָה הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה, וַאֲזַי אֵין לְהַמִּצְוָה הַהִיא בְּחִינַת רַגְלִין, לַעֲלוֹת בָּהֶם וְלֵילֵךְ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הַקְּלִפָּה לָקְחָה הָרַגְלִין, [בִּבְחִינַת (משלי ה׳:ה׳): רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת].

והנה פירוש תיבת מרגלים בלשון הקודש ר"ל מבחינת הרגלים, כי דרך משל עם שכל אדם שיעור קומה שלימה מרמ"ח איברים וכל אבר משמש תשמיש אחר כפי ערכו, מ"מ הבחירה ביד האדם ומי שמשים כל כחיו וכל חושיו בתורת ה' הוא יקרא חכם, אף שחכמה בראש לבדו מ"מ זה כל איבריו מכונים בשם חכם כי נתן כל חושיו וכל כחות אבריו אל תוך התורה והחכמה. ומי שעוסק תמיד במלאכה יקרא בעל מלאכה, אף שהידים הם העושות מלאכה לבדם, מ"מ כולו נקרא בעל מלאכה. ולכן מי שאומנתו לילך ברגליו ממדינה למדינה לראות את הארצות מהיכן יכולים להכבש, הנה הוא נתן כל בינתו וחושיו אל תוך הילוך הרגלים, לכן יקרא לו מרגל כי הוריד כל חושיו לתוך רגליו, ואיש הזה מסוכן למות כי רגליה יורדות מות (משלי ה, ה) כתיב. וכן על דרך זה הנה כתבו ספרי המוסר שילמוד האדם מהבהמה אשר בורחת מדבר הממיתה ק"ו שיברח האדם מן העבירה, וזה דוקא במי שמשגיח תמיד על התורה והחכמה ונקרא חכם כי ראשית חכמה יראת ה', משא"כ מי שמשליך החכמה והיראה מאתו אזי מיד הוא בא לבחינת רגלים וכמ"ש האר"י ז"ל שנשמתו יורדת ברגליו ורגליה יורדות מות כאשר כתבנו מזה במקום אחר (בפרשת בשלח) איך רגלי האדם יוצאים חוץ משיעור קומה דקדושה ע"ש, ולכן אינו בורח מהמות שהיא העבירה ולכן גם אלו המרגלים ודאי כבר השליכו החכמה אחרי גיום והם מסכנים עצמם ונקראים מרגלים והבן.

בפר בן בקר בזכות אברהם שנאמר (בראשית י״ח, ז׳) ואל הבקר רץ אברהם ואיל לעולה בזכות יצחק שנאמר (שם כ״ב, י״ג) והנה איל אחר נאחז גו׳ ועז הם השעירים בזכות יעקב שלקח שני גדיי עזים אין לי אלא אבות אמהות מנין ת״ל בד בבד עכ״ל המדרש. הענין הוא שהקב״ה ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת כמבואר בפסוקים (משלי ג׳, י״ט) ה׳ בחכמה יסד ארץ וכו׳ והנה השם יתברך ב״ה וב״ש הוא אין סוף ואין תכלית מבלתי גבול וברא העולם שהוא בעל גבול ואיך יצא מבלתי גבול אל גבול אף שנתצמצם כביכול מבלתי ב״ת והגלים והלביש בגבול ובעל תכלית ונתצמצם כביכול לבחי׳ נקודה הנקרא י׳ חכמה כדכתיב (תהלים ק״ד, כ״ד) כולם בחכמה עשית ואחר כך לתבונה ואחר כך לדעת. והביאום כי נתצמצם כביכול ושיער בחכמתו לשיעור המוגבלים ובעלי תכלת היא בוז נקודה הנקרא י׳ כי י׳ היא חכמה ואחר כך נתפשט יותר מעילה לעלול נתצמצם יותר בסוד תבונה שהיא הבנת דבר מתוך דבר והמתבונן מתבונן על ידי אותיות של המחשבה הנקרא ה׳ מוצאות הפה שהדבור נחלק לה׳ מוצאות ובכאן הם רק בהרהור והתבוננות ונקרא ה׳ עילאה ולכן בכאן אמרו המלאכים (תהלים ח׳, ה׳) מה אנוש כי תזכרנו וגו׳ ואמרו רז״ל שקטרגו כשרצה הקב״ה לברוא את האדם שלא יבראנו כי מעותד הוא לחטוא כי בינה אע״ג דאיהי רחמי מסטרא דינין מתערין כי כל דבר שבא להתבוננות קיימא לשאלה ולחקור על ידי ההתבוננות אם נכון הדבר אם לא עד שהשיבם הקב״ה בראתי תשובה וסילק תלונתם וזהו סוד הדעת הממזג כי נקרא בזוהר מתקלא המכריע על ידי לשון המשקל כאשר יתבאר לקמן וכיון שהועמד הדבר על תילו ומכונו נולד סוד הדעת הממצע ונק׳ בסוד ו׳ הוא המשכה שעל ידי זה נמשך שפע הבריאה שהיה במחשבתו יתברך לגלות לתחתונים אלהותו בגין דישתמודעין ליה כאשר יתבאר וברא העולם על ידי דבורו כמו שאמר הכתוב (תהלים ל״ג, ו׳) בדבר ה׳ שמים נעשו וזהו ה׳ אחרונה סוד הדבור ה׳ מוצאות הפה וע״כ האדם צריך להיות ולהתעטר בבחי׳ אלו ולעלות ממטה למעלה ולהדבק בג׳ בחי׳ אליו יתברך. וע״כ אנו אומרים בכל תפלתינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ודרשו רז״ל כשאמר הקב״ה לאברהם (בראשית י״ב, א-ב) לך לך מארצך וגו׳ ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולן ת״ל והיה ברכה בך חותמין הכוונה הוא כי כמו שהקב״ה ברא בחכמתו ובתבונתו ובדעתו את העולם בגין דישתמודעין ליה כן צריך האדם על ידי מדריגות אלו לדבק בהם אל השם והנה אברהם היה ראשון שגלה אלהותו בעולם ופרסמה ונתפשטה בעולם על ידי ונעשה בזה מרכבה אליו יתברך לחכמתו הקודשה שנתצמצם בה כביכול בכדי לגלות אלהותו לנבראים בגין דישתמודעין ליה וזהו (ישעיה ט״ז, ה׳) והוכן בחסד כסא שעל ידי אברהם הנקרא חסד הוכן הכסא והמרכבה למחשבתו וחכמתו הקודשה אחר כך אלהי יצחק סוד הבינה דמסיטרהא דינין מתערין כנזכר למעלה בסוד מה אנוש וגו׳ ואחר כך ואלהי יעקב בכאן נתוסף וא״ו כי הוא סוד ההמשכה המבואר למעלה בסוד וא״ו דעת המכריע. וע״כ דרשו במדרש הנעלם לך לך על הנשמה שנקרא א״ב ר״ם שמקורה ממקום רם שמזהיר הקב״ה לך לך לשרשך מארצך מארציות שלך וממולדתך הכוונה כי האדם נולד מטפה כמאמרם ז״ל מאיל באת מטפה סרוחה. והענין הוא שבאמת הכל נברא יש מאין כי הקב״ה נקרא אין רק שנתצמצם מאין ליש מבלתי גבול אל גבול כמבואר למעלה והתצמצמות הראשון הנקרא יש הוא ה-י׳ הנקרא חכמה כאמור למעלה וכן גם תולדות האדם מאין אל היש הוא מתחלה בבחי׳ טפה סוד י׳ וכח הפועל בנפעל הוא האין כמו שיתבאר לקמן בדרוש הבא בס״ד וזהו ממולדתך היא ההולדה של הטפה הרמוזה ביו״ד משם תלך ותתקשר במדריגה העליונה בחי׳ חכמה הנקרא יו״ד וזהו ומבית אביך כי הטפה היא בית אביך העליון סוד החכמה הגנוזה ותבוא לארץ עליונה ותתקשר ותתעטר בבחי׳ העליונות זהו ואעשך לגוי גדול שהוא שאומרים וכו׳ כמבואר למעלה ג׳ בחי׳ הנ״ל. אמנם העיקר הוא נקודה הראשונה סוד החכמה כי (קהלת ז׳, י״ב) החכמה תחיה בעליה ונמצא מי שקשור בנקודות החכמה נשמר מכל חטא ואשמה ולכן אמר יכול יהיו חותמין בכולן ת״ל והיה ברכה בך חותמין ר״ל החתימה וסוף ותכלית הדבר הוא להתקשר בך בבחינתך להיות מרכבה לחכמתו יתברך בסוד והוכן בחסד כסא ואז החכמה תחיה ולא יהיה (משלי ה׳, ה׳) רגליה יולדות מות ח״ו זהו בפר בן בקר בזכות אברהם ע״כ כתיב לחטאת ר״ל בזכות אברהם ובחינתו נשמר שלא יבוא לידי חטאת. ואיל לעולה בזכות יצחק כי כתיב (משלי י״ט, כ״א) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום הכוונה בזה שלא יאמר אדם איככה אוכל לעבוד את ה׳ והנה הקיפו אותו זרים מחשבות זרות המטרידים אותי ע״כ הודיענו הכתוב כי לא כן הוא כי המחשבות ההם רוצים ומשתוקקים להתעלות כל אחד למקום שרשו ע״כ הגיעו עדיך להעלותם ולקשרם כנודע על ידי כל מחשבה מקום שרשה להדביקה זהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא הקב״ה שולח לך ונותן לך עצה על ידי זה כדי שהיא תקום ר״ל המחשבה תקום ותתעלה למעלה ואז נמתקו כל המחשבות כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן וזהו סוד בינה דמסטרהא דינים מתערין וכשמתבונן האדם ומעלה אותן נמתקים זהו איל בזכות יצחק סוד הדינין להמתיקן בסוד בינה. ושעירים בזכות יעקב סוד הדעת והוא הנקרא בזוהר בסוד מתקלא כי שם מקום הבחירה לדעת טוב ורע ובחרת בחיים ושם שני דרכים ימין ושמאל אך הלשון המכריע ומעמידם על המצוע ומכליל ומקשר שמאלא בימינא ונעשה הכל ימינא ולכן היו ב׳ שעירים א׳ לה׳ וא׳ וכו׳ ימין ושמאל והשעיר השמאלי נשא את כל עונותם אל ארץ גזירה כי נמתק הכל ולכן לית ליה רשותא לאסטונא ולכן אמר דוד המלך ע״ה (דברי הימים א כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו כי עיקר העבודה הוא על ידי הדעת ששם הבחירה ומכריע ומכליל הכל בימין ובזה היה בא אהרן אל הקודש ביום הכפורים ועיקר הכוונה ליחד השכינה למעלה שאלהותו השוכן בתחתונים נ׳ שכינה תתעלה ותתקשר באור שלמעלה. וזהו כל כבודה כל עיקר הכבוד הוא כשבת בת המלך פנימה שמקשרין הבת מלך השכינה כביכול פנימה בסתר עליון ומתעלין כל המדריגות עמה וזהו אלף בינה גומל דלים ר״ל שתלמוד בינה איך לגמול חסד עם דלים מדריגות התחתונים להעלותם ולקשרם בתבונה למעלה וזהו הנק׳ קטורת לשון קישור שמקשרים ומיחדים הבת מלך למעלה פנימה מקום הסתר והבדידות הנק׳ בד וממשיכות מבינה למדריגות הדלים זהו ב״ד ב׳ רומז לבינה ד׳ הם מדריגות הדלים ונק׳ השכינה בחי׳ אם כאיש אשר אמו תיסרנו הנדרש על תורה שבע״פ וכן אם לבינה תקרא הם אמהות ולכן דרשו במדרש הנ״ל אין לי אלא אבות אמהות מנין ת״ל בד בבד הרומז לשני אמהות הנ״ל: