חסידות על משלי ו:טז

ונ"ל דאי' בזוהר פ וארא דף ך"ה ע"ב הן ב"י וגו' ואני ערל שפתים והא בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי והקב"ה השיבו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו' אלא משה הוא קלא ודיבור דילי' הוי בגלות' עד דאתייה' אוריית' כדין אתחבר קלא ודיבור שנא' וידבר אלדי' וגו' יעו"ש. ולהלביש דבר זה נראה מה ששמעתי קצת ונופך משלי דנודע כי עשר בחינו' יש בתפלה והוא נגד עשר לשונות של תפלה וצעקה א' מהם והיא גדולה מכולם כדאי' במדרש' וגם שהיא בוקע כל אוירים שהם מלא מקליפות שהיא המחיצה של ברזל שבינינו לבין אבינו שבשמים מיום שחרב בהמ"ק וגם ראיתי בס' א' טעם לצעקהבשבת יעו"ש.

ובזה יובן פי' הש"ס א"ר יצחק מה אומנתו של אדם בעה"ז ישים עצמו כאלם ר"ל על מנהג עולם ידבר שכך אומנתו לעשות עצמו כאלם לא יפתח פיו בין בתורה ובין בתפלה מאחר כי רבים מהמוני עם אשר מצד אבותם הוא אצלם מצות אנשים מלומדה ופיו ידבר ולבו בל עמו מאחר שאינו רוצה להרים קול לעורר הכוונה א"כ גם יחידי סגולה ישים עצמו כאלם כנ"ל יכול אף בד"ת ר"ל שמא תאמר שכוונת הפסוק לומר שיפה נהגו כך אף בד"ת. כדאי' בירושלמי בה' דעות כל היגע בתלמודו בצנעא. מחכים וכו' שנא' ואת צנועים חכמה לכך כתיב צדק תדברון לשון רבים שאז ברבים טוב יותר להרים קול בין תפלה שנקרא צדק כנודע בין בתורה תדברון בהכרזה אבל בלחש שוכח יכול יגיס דעתו ר"ל שמא כשרוצה להסתיר מעשיו ולדבר בחשאי כדי שלא יגיס דעתו ג"כ אינו רשאי רק ידבר בהכרזה בבה"כ להתפאר ויגיס דעתו מה בכך לכך אמר מישרים תשפטו בני אדם ר"ל שלא השיבו סתם שלא יגיס דעתו פן יאמר אני לא גס דעתי ובמה תדע שלא יגוס דעתך כי אין עניו יותר מן הגאוה וכמו משל המלך שכל מה שהי' נוהג יותר בענוה נתגאה יותר וכו' לכך א' אני נותן לך כלל אם תחזיק לכל אדם יותר טוב ממך שהוא מדריגות משרים תשפטו בני אדם אז אין בך גסות רוח וזהו כוונת המשנה דאבות פ"ק עשה לך רב ר"ל שתחזיק לכל אדם שהוא רב לך וכמ"ש ספרי המוסר טעם לזה ואז תוכל להתחבר עם כל אדם וזהו וקנה לך חבר להתחבר ואז תוכל לדון כל אדם לכף זכות היפך הקנאה שהוא שנאה מחמת קנאה על חבירו עבור שהוא גדול ממנו שהוא אחד מג' דברים המוציאין את האדם מן העולם ר"ל שאין לו התחברות עם העולם ומוציא את עצמו מכללות העול' ועל זה התפלל דוד אם דרך עוצב בי נחני בדרך עולם וק"ל