חסידות על משלי ח:כא

במשנה מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של א"א ע"ה עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה כו' ולהיפוך בלעם הרשע כו' מה בין תלמידיו כו' תלמידי א"א אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש ותלמידי בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת כו'. ומהו שם תלמידי בלעם. כי מה נלמד ממנו. ומדות רעות הללו עין רעה ורוח גבוהה כו' יוכל למצוא כל שוטה בלי לימוד. אך כי גם הרשעים מכניעים עצמם והרי אמר אם יתן לי כו' מלא ביתו כו' לא אוכל לעבור כו' ומזה עצמו נלמד שהי' נפש רחבה. כי זה נחשב אצלו לחשיבות להקב"ה מה שהוא מכניע עצמו אף שהוא חשוב מאוד. וכל ההכנעה שלו רק כדי לבוא למדריגה מה להתגאות אח"כ וז"ש נופל וגלוי עינים שע"י ההכנעה בא למדרגתו. אבל הצדיקים נפש שפלה שאין מבקשים רק להיות דבוק בחי החיים לידע תמיד שאין חיות לשום ברי' רק כח ה'. כגרזן ביד החוצב. וכל פעולה יהי' דבוק בכח הפנימיות. ומסיים מה בין תלמידיו כו' ופי' הבעש"ט אוכלין בעוה"ז ובזה עצמו נוחלין לעוה"ב מלשון נחל שממשיכין חיות השי"ת גם לעניני עוה"ז ע"ש. כי באמת עוה"ז דומה לפרוזדור כי עוה"ב למעלה מהשגה ואיך יוכל אדם לגשת לזה רק ע"י שמקרב עניני עוה"ז להקדושה זוכה שיתגלו לו עניני עוה"ב כי ב' אלו העולמות תלוין זה בזה. עוה"ז נעלם הקדושה ע"י התאוות וקליפות. ועוה"ב נעלם ע"י שמאין תמצא ונעלמת מכל. אך מי שמוציא הארה הגנוזה בתוך ההעלם שבעוה"ז. זוכה שיתגלה לו ההעלם שבעוה"ב ג"כ. וז"ש להנחיל אוהבי יש שזוכה לראות בבחי' אין כאילו הי' ממשות [וזה כל ענין הבריאה יש מאין שמקודם הי' רק אין. והש"י ע"י העשרה מאמרות שבתורה ברא העולם. באורייתא ברא קוב"ה עלמא. שפנימיות העולם הוא בחי' אין באמת כנ"ל] וזהו שעוה"ז כפרוזדור כו'. וזה לימוד אאע"ה להמשיך כל העשי' אחר חיות הפנימיות וממילא עין טובה כו' כיון שהכל כח הש"י בלבד. ולהיפוך לימוד בלעם הרשע שאף הכנעה לצורך גיאות. וז"ש לגרמייהו עבדין להיות לו מדרגה והתנשאות. ועי"ז יורש גיהנם ג"כ היפוך הנ"ל שאף שהי' לו קצת מדרגה בקדושה שהרי הי' נביא. רק ע"י שהמשיך החטאים בתוך קצת מעש"ט שהיו לו. עי"ז הכניס הרע לתוך הטוב ויורש גיהנם כנ"ל:

עוד י"ל על המדרש הנ"ל (שמו"ר כ"ז ו') לץ תכה (משלי יט כה), וגם לפרש דברי רש"י (ד"ה וישמע) מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והם דברי המדרש (זבחים קט"ז ע"א). גם אהא דכתיב (שמות יח א) כי הוציא ולא כתיב וכי הוציא בוא"ו העיטוף. וגם להבין בסוף פרשת בשלח מ"ש (שמות יז ז) ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין (שמות יז ח) ויבא עמלק, עיין רש"י (ד"ה ויבא) הסמיכות. דהנה באמת יש לתמוה תמיה הפלא ופלא על דור דעה הלזו, איך יסכלו אחר שראו גבורות ה' באותות ומופתים במצרים, ועל הים בהפך ים ליבשה יוצא מגדר טבעי, איך יסתפקו בהשראת שכינה, ועוד שראו עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום. והנ"ל בזה על פי דברי רז"ל (שבת דף נ"ג ע"ב) בזה שנשתנה ונעשו לו דדים כאשה, שאמר אחד כמה גדול איש הזה, ואחד אמר כמה גרוע איש הזה שנשתנו לו סדרי בראשית, ועיין פירוש רש"י (ד"ה שנשתנו), ומ"ש זקני הגאון מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות, דלכך היא גרוע דמנכין לו מזכיותיו, עיין שם. ולזה חששו ישראל, ועל פי זה תבין שנאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ר"ל יש אמיתית שהוא נצחי כמו להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא), ואם אין, על פי דאיתא בקדושין פ"ק (קידושין ג' ע"ב) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ועיין שם במהרש"א בשם הערוך מדכתיב (שמות כא יא) אין ביו"ד, ולא כתיב אן, דרשינן לאו והן, אין כסף יש כסף. והכי נמי כאן היו"ד מן אין הרומז ליש, כי חששו דהיש יגרום לאין, דשמא ינוכה להם מזכיותיהם בעולם הזה ולא ישאר להם לעולם הבא. והנה עמלק שהיה חכם להרע גם כן חישב כן, והבין שהוא עדיף שנחל את ארצו בדרך טבעי, ולכך בא על ישראל באופן שכל זכות אבות בידו בשלמות ולא בידם, וכן חשבו כל האומות שמזרע אברהם המה. ואחר שהוכה עמלק אז נגלה האמת שהשי"ת רצה להראות להם זאת, ולא יתכן רק על ידי עמלק ודוק. וז"ש הכתוב וישמע יתרו כהן מדין דייקא, ופירש רש"י מה שמועה שמע ובא להתגייר, קריעת ים סוף, ושמא תאמר אדרבא הם עדיפי שהתנהגו בדרך טבעי, על זה אמר ומלחמת עמלק, וז"ש הכתוב את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא, פירוש כיון שהוציא והוי כמו רחם ארחמינו (ירמיה לא יט), ודוק.

וכדי להסיר מכשול מלב העקוב, חותר התנא להשוות המחלוקות שבין התלמידי חכמים, שלא יבזו זה את זה, רק שיהיה מחלוקתן לשם שמים, וזהו שאמרו (במס' עוקצין פרק ג' מי"ב) עתיד להנחיל לכל צדיק וכו' שנאמר (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהב"י יש, ר"ל שבשעת הפלפול עם חבריו, יאהב את השם יתברך דייקא ולא את עצמו, דהיינו שיקשט את עצמו בפלפול, שיהיה לו יד ושם בין התלמידי חכמים ח"ו:
(תוי"י פ' ואתחנן דקע"ח ע"ד).