וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת׃
אגרא דכלה
רבי הושעיה רבה פתח (ב"ר פ"א א'). כל היכא דאמר במדרש פתח, הוא מפני שיש איזה קושיא בהפרשה שבכאן או איזה חקירה, על כן הביא פסוק מנביאים או מכתובים, ושם קשה גם כן איזה קושיא, ועל ידי מה שמתרץ ומפרש הפסוק שם, יובן גם פסוק התורה. והנה בכאן נ"ל שבא ר' אושיעא לפתוח פתח למה פתחה התורה בבי"ת (בראשית א א), ולמה כ"ח אותיות בפסוק בראשית. גם למה בראשית ולא בראשונה. על כן פתח פסוק במשלי (ח ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום. דקשה בפסוק היה לו לומר והיית"י אצלו אמון, דזו היה התפארות התורה שהיתה קודם לעולמות. אך הוא להורות שהתורה מתפארת איך היתה אצל היוצר בראשית קודם שנבראו ונגבלו גבולות השמים ומשטריהם והארץ וצבאיה וכל העולמות העליונים, אשר כולם נבראו מצירופיו שנצטרפו אות באות על ידי רל"א אלפי ביתות של עולם המלבוש כידוע ליודעים. והנה קודם בטישת האורות אלו באלו וצירופי האותיות, אזי כללות התורה הוא רק כ"ז אותיות כמנין ואהי"ה, אשר נתגלו אלו האותיות בטהיר"ו עילא"ה גימטריא רצון, ששם הוא דבוק רצונו ית' לבריאת העולמות, וגם כן הוא גימטריא שמ"ו שכל התורה שמותיו של הקב"ה כנודע. והנה שם התורה בכ"ז אותיות, ודביקות רצונו ית' כולל באותו המקום שהוא מקום לאותיות התורה, הוא בחינת כ"ח מעשיו הגי"ד לעמו (תהלים קיא ו), [ר"ל המשיך] לעמו להודיעם ממאורי אור, היינו התורה הנבנית מעולם ועד עולם מצירופי אותיות הכ"ז הנ"ל. וזהו פירוש הפסוק ואהיה, הן הנה הכ"ז אתוון היו דבוקים אצלו ברצונו בטהיר"ו עילא"ה, ששם דביקות רצונו לבריאה שזה הוא כח מעשיו, והמ"י וידום:
אגרא דכלה
ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח ל). הן ב' אלפים שנה שקדמה תורה לעולם (ב"ר פ"ח ב'), והיודע סודו צריך להסתירו כי לצד עילאה ימלל בבחינת שתי בחינות הקודמות להמקום אשר יכונה בהתחלה בשם עולם הוא טהירו"ו עילאה, יעויין הסוד הכמוס הזה בספר שערי גן עדן, כי יראתי להעלות על הכתב. והנה ממילא לפי זה נפתח פתח ושער לצדיקים יבואו בו למה פיה פתחה בבי"ת, על שם הב' אלפים שקדמה לעולם. וגם בראשית, ב' ראשית. היינו בחינות קודמות והמ"י. וגם יש כ"ח אתוון בפסוק בראשית, לרמוז על בחינת ואהי"ה אצלו, דהיינו בחינת כ"ח מעשיו כנ"ל, ואי אפשר להרחיב הבאור במקום גבוה מעל גבוה, והמ"י וישים מחסום לפיו:
אגרא דכלה
עוד יתפרש אמו"ן רבת"א, לשון גדלות וחשיבות, כי בה כלולים כל הנמצאים ונבראים ונוצרים ונעשים, והוא בסוד היולי לכל הצורות, וכמו שהאומן כשרוצה לעשות איזה כלי חשובה וממציא חומר מוכן שממנו יוכל לתקן כל חלקי הכלי הוא כפתוריה ופרחיה, אזי בחומר ההוא דבוק מחשבתו של האומן שממנו יוציא כלי למעשהו. כן מחשבתו של בעל הרצון דבוק תמיד עם אותיות התורה, [בסוד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), שממנה המציא כל העולמות. נמצא גדלה מעלת התורה מאוד מכל העולמות, כיון שדביקות ראשית מחשבתו ית' בתורה, והמשכיל והמושכל אצלו ית' יתאחד בתכלית כנודע, ולזה נקרא אמו"ן רבתא. [ובזה יובן הפסוק (תהלים קיא ב) גדולים מעשי ה' כשהם דרושים לכל חפציהם, דהיינו החפץ והרצון והבן], ויש מקום אתנו לפרש אלו הד' בחינות על הד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ממטה למעלה. פדגו"ג מרמז לעולם העשיה וכו', על כן פדגו"ג בגימטריא א"ל אדנ"י, והמ"י הכל אית דאמרי אמון רבת"א, כי התנא הראשון רצה למנות עולם האצילות שיכלל בבחינת ואהיה אצלו (משלי ח ל), שהן עולמות אין סוף והבן סברתם, נ"ל: