חסידות על משלי טז:כח

עיניך בשדה אשר יקצרון. פירוש, דכתיב (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך, עין נקרא חכמה, ובאמת ההסתכלות הוא מדרגה התחתונה של החכמה, ומי שהוא טוב עין דהיינו חכמה טובה, כשהוא מסתכל בדבר מביא ברכה באותו דבר, כי כשמסתכל בדבר, יודע שהדבר ההוא כאין נגדו יתברך, דהיינו שהוא באמת אפס ואין בלתי אלהותו יתברך השרוי בתוכה, דהיינו כח הפועל בנפעל וזולתו הוא אפס, על דרך דכתיב (בפ' בשלח) ונחנו מ"ה, על ידי ההסתכלות כזה ממשיך חיות יותר לאותו דבר מאלהותו יתברך, וזה טוב עין הוא יבורך לאותו דבר, וכן להיפך מי שהוא רע עין, כשהוא מסתכל על הדבר ההוא ומתמיה עליו, דהיינו מה נאה דבר זה, ועושה אותו דבר לדבר בפני עצמו, והוא נרגן מפריד אלוף (משלי ט"ז, כ"ח) שעל ידי הסתכלותו, נפסק אותו דבר מהשורש, ומהחיות דהיינו האלהות, כידוע שההסתכלות עושה כלי, ועל ידי זה בא עין הרע רחמנא ליצלן:
(לקוטי אמרים די"א ע"ג)

כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוּא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה. אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה בְּחִינַת (משלי ט״ז:כ״ח): וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף – שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה עַל־יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל:

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו וגו׳ והקללה אם לא תשמעו וגו׳ וסרתם מן הדרך אשר אנכי וגו׳ ללכת אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם וגו׳. להבין הענין מהו לשון ראה שמראה באצבע כאלו הדבר מוכן לפני עין הרואה ועוד להבין שאצל הברכה אמר לשון את כמו שכתוב את הברכה אשר וגו׳ ואצל הקללה לא נאמר תיבת את. ונקדים פסוק הכתוב בפ׳ נצבים (דברים ל׳, ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו׳ ואחר זה נאמר שם ובחרת בחיים. כי נודע שבריאת כל העולמות ומלואן היו בהתורה שהן האותיות שמאלף ועד תי״ו שהבורא ב״ה צמצם את עצמו בהאותיות והחלת צמצומו ואצילותו הוא באות א׳ ואחר זה צמצם את עצמו כביכול והאציל אור שפעת קדושתו מאות אל אות עד תי״ו שהוא סוף המדריגה כנודע שהוא מקום הבחירה כמ״ש תי״ו תחיה תי״ו תמות ולכך בכל דבר אף שהוא בסוף המדריגה שהוא רחוק מאור שפעת אורו א״ס ב״ה אלא צריך לקרב את עצמו עם אותו סוף המדריגה שהוא בחי׳ תי״ו אל האל״ף שהוא אלופו של עולם ולהגביה הדבר ולהעלותו מתחתא לעילא אל שורש הכל בחי׳ האל״ף ולהעלות כל מדריגות תחתונים שרחוקים מא׳ אל בחי א׳ וכמ״ש שם, י״ט ובחרת בחיים שיבחר החיות והטוב שבדבר ההוא שהוא צמצום אלהותו ולא שימשך אחר הרע שבהדבר. כנודע שמחטא אדם הראשון נעשה התערבות טוב ורע שבכל הדברים שהוא רואה בעיניו יוכל לראות הטוב או הרע שיש שם והאדם גם כן הוא מעורב מטוב ורע כנודע שהוא בחינת היצר טוב ויצר הרע שבאדם והרע שבו נמשך אחר הרע שבהדבר והטוב נמשך אחר הטוב שבהדבר שרואה אותו מדברי עולם הזה וכל אחד לפי מה שהוא אם הגביר בקרבו חלק הטוב על הרע ונכלל שמאל בימין שנכבש עבד שהוא היצר הרע תחת רבו כך בדבר ההוא שרואה אינו רואה רק הטוב שבו ומקרבו אל שרשו שהוא בחי׳ הא׳ כאמור ולהיפך ח״ו כשהוא אדם שאצלו התגברות הרע על הטוב ח״ו אזי כשרואה שום דבר אינו רואה כי אם שם בדבר ההוא ומכליל ח״ו הטוב שהוא ימין בהשמאל ח״ו ומפסיקו מאור אין סוף ב״ה שהאציל וצמצם את עצמו מאות אל אות מעולם אל עולם ממדריגה אל מדריגה עד סוף המדריגות ונקרא (משלי ט״ז, כ״ח) נרגן מפריד אלוף מפריד אלופו של עולם משכינתיה השוכן בסוף המדריגות שהיא בחי׳ תי״ו ונקרא עובד עבודה זרה כמ״ש הבעש״ט נבג״מ על פסוק (דברים י״א, ט״ז) וסרתם ועבדתם אלקים אחרים כי מיד שסרתם מאחרי ה׳ לאחוז בבחירת הרע ועבדתם אלקים אחרים נחשב לעבודה זרה וכל זה על ידי שאין לו דעת זה האמור שידע ויאמין כי לית אחר פנוי מיניה שמלא כל הארץ כבודו אפילו בארציות ובסוף המדריגות. וכמ״ש אצלינו על פסוקי (שיר השירים ג׳, ב׳) אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי שהוא לראות אם יש בני אדם העוסקים בשווקים וברחובות במשא ומתן ושאר עסקים אם יש בהן מי שאהבה נפשי הרואה על חיות האלקות המצומצם בהדברים שעוסקים שם כנודע ממה שכתוב אצלנו במקום אחר כי גם שם בעסק משא ומתן הוא עבודה תמה למי שיש לו לב לדעת ולא מצאתי מצאוני השומרים הסובבים בעיר שהן נסורי קרתא שעוסקין בלימוד התורה ובמצות שהן פנוין מעסק משא ומתן ועוסקים בלימוד התורה שהן סובבין בעיר בתורתן ומגינין על בני עירן כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי פי׳ גם בין השומרים הנ״ל לא מצאתי רק כמעט כמ״ש ראיתי בני עלייה והמה מועטין כי רובם סרו מה׳ גם בלימוד תורתן כנודע זה על ידי שאינו לשם שמים ובלא דעת נפש לא טוב וכמו שאמרו רז״ל זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות ח״ו. וכמ״ש רשעים בחייהם קרויין מתים פי׳ אפילו במה שהוא חיות וקירוב אל הבורא ב״ה שהיא עסק התורה ומצות מכל מקום עם חייהם עם עסק התורה שלהם קרוים מתים שנפסקים על ידם דוקא מתי החיים שהוא הבורא ב״ה כנודע שכל הרשעים מביאים להם היתרים שקרים מהתורה ובהיפך צדיקים במיתתם קרוים חיים אפילו במה שנראה שהוא דבר המרחקו מן הבורא ב״ה שהוא חיי החיים כגון עסקי עולם הזה ודברים שהן בסוף המדריגות כי לפי הנראה הוא בחי׳ מיתה שהוא ירידתו על ידי זה ממדריגתו כנודע מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת מכל מקום קרוים חיים שגם על ידי אלו הדברים שבסוף המדריגות מתקרבים לאלופו של עולם שהוא חי החיים ונקראים גם כן חיים וזהו במיתתן קרוין חיים והבן: