חסידות על משלי ט:ד

ובזוה״ק לפ׳ משפטים [דף צ״ט ע״א] איתא, הכי הוא מלה דאורייתא, לא אתגליאת אלא לגבי רחימאה, יודעת אורייתא דההוא חכימא דלבא אסחר לתרע ביתה כל יומא, ומה עובדת, גליאת אנפאה לגבי׳ מגו היכלא וארמיזת לי׳ רמיזא, ומיד אהדרת לאתרה ואתטמרת. כל אינון דתמן לא ידעו ולא מסתכלו אלא איהו בלחודוי ומעוי ולבי׳ ונפשי׳ אזיל אבתרא. וע״ד אורייתא אתגליאת ואתכסיאת ואזלת ברחומי לגבי רחימהא לאתערא בהדי׳ רחימו. ת״ח אורחא דאורייתא כך היא, בקדמיתא כד שריא לאתגלאה לגבי בר נש ארמיזת לי׳ ברמיזו, אי ידע טב ואי לא ידע שדרת לגבי׳ וקראת לי׳ פתי, ואמרת אורייתא לההוא דשדרת לגבי׳, אמרו לההוא פתי דיקרב הכא ואשתעי בהדי׳, הה״ד מי פתי יסור הנה חסר לב וכו׳ [משלי ט׳] קרוב לגבה שריאת למללא עמי׳ מבתר פרוכתא דפרסא לי׳, מלין לפום אורחוי עד דיסתכל זעיר זעיר דרשא. לבתר תשתעי בהדי׳ מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה ודא היא אגדה. לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגבי׳ אנפין באנפין ומלילת בהדי׳ כל רזין סתימין דילה וכל אורחין סתימין דהוו בלבאה טמירין מיומין קדמאין, כדין איהו בר נש שלים בר תורה, ודאי מארי דביתא, דהא כל רזין דילה גליאת לי׳ ולא רחיקת ולא כסיאת מני׳ כלום, אמרה לו׳ חמותי מלה דרמזא דקא רמיזנא לך בקדמותא כך וכך רזין הוו, כך כך הוא, כדין חמי דעל אילון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו, ע״ש.

בא וראה אורח התורה כך היא, מתחילה כשמתחילה להיתגלה לאיש מרמזת לו ברמז, אם יודע [היינו שמבין שרמזה לו ומה רמזה] טוב, ואם אינו יודע שולחת לו וקוראה אותו פתי, ואומרת [התורה] למי ששלחה לו, אמרו לאותו פתי שיקרב הנה ואדבר עמו, כמ״ש ״מי פתי יסור הנה חסר לב״ וכו׳ [משלי ט׳] ואם מתקרב לה, מתחלת לדבר עמו מאחרי הפרכת שפרסה לו, ומדברת עמו דבורים לפי אורחו [היינו לפי ערכו ומצבו] עד שיסתכל ויראה מעט מעט וזה הוא דרש, [היינו שההתגלות הנאמרה כאן שהתורה מתגלה לאיש הוא ע״י מדרש] ואח״כ מדברת עמו מאחר שמלה^הג״השושיפא שמלה לפי׳ הערוך. דקה [היינו בהסתרה יותר קטנה והתגלות יתירה] דברי חידה והוא הגדה. [היינו התגלות הזאת היותר גדולה היא ע״י אגדתא] ואחר שהוא רגיל אצלה מתגלה לו פנים בפנים ואומרת לו כל סודות הסתומים שלה וכל אורחות שהיו טמונים בלבה מימים קדמונים. [היינו קבלה וסודות התורה], ואז אותו האיש בעל תורה שלם בעל הבית ודאי, דהא כל הסודות שלה גילה לו, ולא הרחיקה ולא כסה ממנו כלום. ואומרת לו התורה, הראית הרמז שרמזתי לך מקודם, כך וכך סודות היו, כך וכך הוא, ואז רואה האיש שאין להוסיף ולא לגרוע מכל דברי התורה. היינו גם מהנגלה כיון שבכל אחד יש כמה סודות ורמזים.

ומעתה למה לך ראיות מחוץ לעצמך על מציאותו ית׳, אם נפשך כל כך בטוחה, בראייתה אותו ית׳. ושלמה המלך מכריז ואומר חכמות בחוץ תרונה וכו׳ מי פתי יסור הנה חסר לב, אמרה לו. מי שצריך לחכמת חוץ, להביא ראיות מחוץ לעצמו, מן העולם וכו׳, פתי וחסר לב הוא, כי אם הי׳ לו לב אז את הכל מלבו ראה וידע, ולא הי׳ צריך לחכמה מחוץ ללבו.