חסידות על משלי יב:כא

ועכשיו נחזור לענינינו ליישב הסוגיא הנ"ל דיבמות, ומקודם נישב קושיא הב' איך מישך שייכי הני ב' שבועות להדדי, דהא קשה מאד על שאול דהיה מאבד עצמו לדעת ח"ו במה שנפל על חרבו, כמבואר בשמואל א' (סימן ל"א פסוק ד') (שמואל א' לא ד). אבל ח"ו לא יאונה לצדיק וגו', דהרי היה יודע ממה שאמר לו שמואל שבודאי ימות מחר, וכיון שבין כך ובין כך ימות, עשה כן שלא יתעללו בו הערלים שלא יתחלל שם שמים כנ"ל, (אחר אומרי תירץ זה הנ"ל, מצאתי כן ברד"ק שם סימן ל"א, וכתב וכן אמרו רז"ל (ב"ר ל"ד י"ג) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט ה), יכול כשאול, תלמוד לומר אך, עכ"ל הרד"ק שם והנאני). ומיהו קשה דאף אם נאמר לו על ידי שמואל שימות מחר, מכל מקום לרעה איכא חזרה אף מה שנאמר על ידי נביא, כמבואר ברמב"ם (פרק יו"ד מהלכות יסודי התורה הלכה ד') דאין לך דבר שעומד בפני התשובה ואם ישוב וניחם, אם כן לפי זה הדר הוה ליה שאול מאבד עצמו לדעת ח"ו. מיהו לא קשה מידי, דהא מבואר בגמרא דיבמות דמחמת שהרג להמספקים מים ומזון להגבעונים שהם גרים, היה חילול השם גדול בפני האומות שאמרו אין אומה זו ראוי לדבק בה, כמבואר שם ביבמות (דף ע"ט ע"א) דמקשה והא כתיב (דברים כד טז) לא יומתו אבות על בנים וגו', אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מהתורה, ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא, פירש רש"י (ד"ה ואל) שהיו אומרים אין אומה זו ראוי לדבק בה, שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם, עיין שם. נמצא לפי זה היה ביד שאול עון חילול השם, ואם כן לא קשה מידי, דהא טעמא דהא מילתא דיש חזרה לרעה, הוא משום דיכול לעשות תשובה, והרי בחילול השם אינו מועיל כמפורש בגמרא מסכת יומא (פרק יום הכיפורים דף פ"ו ע"א) בארבע חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש שם, אבל מי שיש בידו חילול השם, אין כח בתשובה וביום הכיפורים וביסורין, אלא מיתה שנאמר (ישעיה כב יד) ונגלה באזני ה' צבאות וגו' עיין שם, אם כן לזה העונש שמעון חילול השם אין חזרה, והיינו כי אחזני השבץ (שמואל ב' א ט), שדרשו (תנחומא מצורע סי' ב') עון מלובשי תשבץ, והיינו משום חילול השם הותר להמיתנו והבן, אם כן שוב לא הוי מאבד עצמו לדעת. והנה מבואר בשו"ע יו"ד (סימן שמ"ה סעיף א') והיא ברייתא (מסכת שמחות פ"ב), דהמאבד עצמו לדעת אין מספידין אותו. והשתא מבואר השייכות להדדי דאמר אל שאול שלא נספד כהלכה, ושמא תאמר דהוי מאבד עצמו לדעת ולא היה ראוי להספד אף דאמר לו שמואל ביום אתמול מחר ימות, הלא לרעה איכא חזרה, לזה אמר על אשר המית את הגבעונים, דקטל לנוב וכו' שהיו מספקין מים ומזון להגבעונים, ואם כן היה בידו חטא חילול השם וליכא חזרה ולא הוי מאבד עצמו לדעת, ושפיר ראוי להספד ומגיע עונש על שלא נספד, ואם כן מיושב קושיא השניה, וגם קושיא הראשונה דלמה נקט על אשר המית את הגבעונים, הלא הריגת כהני ה' חמור יותר, ולפי מ"ש לא קשה מידי, דעיקר חילול השם היה משום הגבעונים, דעל הריגת הכהנים היו סבורין דמורדין במלכות הוי, רק חילול השם היה באומות העולם מפני הגרים, וכונת הפ' הוא רק על עון חילול השם, כדי שלא יהיה מאבד עצמו לדעת, כנ"ל נכון בס"ד.

וְעַל כֵּן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְהִתְגָּרוֹת בָּרְשָׁעִים, אִם לֹא מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּמוּר, וְצַדִּיק גָּמוּר הוּא, כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת (משלי י״ב:כ״א): לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ וּבִטֵּל כָּל הָרָע שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁבָּטוּחַ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ שׁוּם מִכְשׁוֹל עֲבֵרָה:

וידבר ה' אל משה בערבות מואב על ירדן ירחו לאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת כו' שש ערי מקלט וכו' ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר יש להבין מה זאת שלא הי' ללוים נחלה בא"י רק סך הכל מ"ח ערים ולא יותר ובאותן הערים ג"כ היו הרוצחים גם הם דרים שם ובשש הערים היו הרוצחין דרין בהם בחנם ולא היו מעלין שכר להם גם במ"ב הערים היה בהן דירה לרוצחין ומדוע לא נקלטו הרוצחין רק בערי הלוים ולא בערי שארי הי"ב שבטים עוד יש להבין על מאמר הכתוב שישב שם עד מות הכהן הגדול מפני מה ניתלת חזרתו במיתת הכה"ג האמת כי כבר פירשוהו חז"ל ואולם עוד לאלקי מילין והענין הוא שכשהאדם עובר עבירה בשוגג ומה גם עבירה חמורה כרציחה הגם שעשאה בבלי דעת אעפי"כ הפגם הוא גדול עד למאד ולא נזדמן לאדם דבר רק בשביל שעשה מתחילה עבירות ולא שם אל לבו לשוב עליהם על כן עבירה גוררת עבירה עד שבאת לידו עבירה הגדולה הזאת שהיא רציחה כמו שפי' רבותינו ז"ל במכות על פסוק והאלקים אנה לידו כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע והנה הגם שרוצה האדם לעשות תשובה על עבירה הגדולה הזאת אי אפשר לו לעשות תשובה כראוי מפני שאינו זוכר עבירות הקודמות לה שהביאוהו לידי עבירה זו וגם אין התשובות שוות ולא כל אדם זוכה לעשות תשובה שלימה מעומקא דלבא ולבוא לידי תשובה עלאה והתקנה לזה שידבק עצמו לצדיקי דורו שהם בעלי תשובות אמיתיים ובכל רגע עושין תשובה כאשר נודע וכן שמעתי מאדומו"ר הרב בוצינא קדישא איש אלקי מו"ה אלימלך זצוק"ל שאמר שעשה תשובה על חטאת ימי הנעורים וגם על מה שחטא בהיותו בבטן אמו וצער אותה אז וכן דרך הצדיקים הקדושים אשר המה בארץ שהומים יום ולילה על התשובה ומורים להנלוים אליהם כיצד יעשו תשובה וכמה דרכים ואופנים שונים בשערי התשובה וכשבעל העבירה נותן אל לבו להתחבר אליהם הוא נושא ק"ו בעצמו אם אלו שהם קדושים מנעוריהם כך עושין תשובה על עבירה קלה שבידן ק"ו לאיש אשר גברו חטאיו ועברו ראשו ועי"ז הוא נזכר כל חטאיו בכל עת ובכל רגע ועושה תשובה עליהם מעומקא דלבא וגם הצדיקים מורין לו דרכי התשובה ותיקונים והנה ידוע שהלוים שרשם מגבורות ושורש שרשם מבינה ששם נו"ן שערי תשובה והם בעלי תשובה האמיתיים שהם נכנסין בשורש שלהם שהוא הנו"ן שערי תשובה והנה נאמר אם כהן המשיח וחטא לאשמת העם ביאורו שמה שמזדמן לכהן גדול חטא בשוגג והלא הוא אינו ראוי לאותה מעשה כי לא יאונה לצדיק כל און רק לפי שהדור צריך תיקון והם אינם יודעין לעשות תשובה כתקנה ע"כ מזדמן לידו השוגג הזה למען יגביה ע"י תשובתו כל התשובות של כל ישראל וזה אם כהן המשיח יחטא הוא לאשמת העם פי' לתקן עי"ז אשמת העם ועל כן הוצרך הרוצח בשוגג לנוס אל הלוים דווקא מפני שהם בעלי תשובות באמת ומתהלכין בנו"ן שערי תשובה וכשיבוא אליהם הרוצח בשוגג יתמרמר לבו ויתחרט על חטאו בשברון לב בכל עת ובכל רגע ויבא עי"כ לתשובה עלאה מעומקא דלבא וע"כ אם יצא יצא הרוצח מגבול עיר מקלטו וכו' אין לו דם שהוא כי יען אשר יצא מעיר מקלטו שהוא עיר הלוים רואים אנו שעוד איננו רוצה לשוב בתשובה שלימה שאל"כ לא היה זז מן הלוים אפילו כמעט רגע מיראתו מיצרו הרע שלא יקלקל תשובתו ומיציאתו ממקלטו נראה שלא גלה אלא מפני יראת גואל הדם שלא יהרגנו וע"כ אם ירצח אותו גיאל הדם פטור עליו ומפני טעם זה ג"כ הוצרך לישב בעיר המקלט עד מות הכה"ג הוא לפי שלא ימלט שלא יעשה הכה"ג בכל ימי חייו איזה עבירה בשגגה אשר ע"י תשובתה יעלה כל תשובות עם בני ישראל ואז יהיה תקנה ג"כ לזה הרוצח שתעלה תשיבתו עם תשובת הכה"ג לכן ישב עד מות הכהן כי כל ימי חייו יש לחוש אולי עיד לא בא ליד כה"ג שום דבר עבירה אפילו בשוגג ולא נתקבל עדיין תשובות זה הרוצח עוד יום מות הכהן הגדול שאז לא ימלט לאחד משני פנים או שכבר בא ליד הכהן איזה דבר עבירה בשוגג אשר ע"י תשובתו העלה תשובת עם בני ישראל וגם תשובת הרוצח בכללם ובאם לא בא לידי עבירה כל ימי חייו אפילו בשוגג הנה זה לאות כי בלא זה נתקבלה תשובות הדור וגם תשובות זה הרוצח ולא הוצרכו לזה שיארע כל און להכהן גדול ועי"כ ישוב הרוצח במות הכה"ג לארץ אחוזתו כנ"ל.