צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃
ליקוטי מוהר"ן
כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּפֶרֶק הַשֻּׁתָּפִין, עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב י:):
ערבי נחל
ועם האמור נבין פסוקי ישעיה נ"ז ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ישאלוני משפטי צדק קרבת אלהים יחפצון למה צמנו ולא ראית כו'. ויש לדקדק, מסתמא אם בקשו שכר על הצום בקשו ג"כ על כל מצוה ולמה אם כן לא הוכיחם רק על הצום, ותו הא ארז"ל (פסחים ח.) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור. ונבין ג"כ מש"ה (משלי יד, לד) צדקה תרומם גוי (פרשו רז"ל בבא בתרא י:) אלו ישראל וחסד לאומים חטאת, צדקה שעושה העובד כוכבים חטאת הוא לו, וצריך לדקדק למה. ויובן ג"כ מאמרם ז"ל הא בישראל הא בעובדי כוכבים, ופירש"י לפי שהעובד כוכבים קורא תגר משא"כ ישראל, וצריך לדקדק איך הוכרח חילוק זה שעובד כוכבים קורא תגר ולא ישראל הלא מצינו לרז"ל (יבמות ע"ט.) ג' סימנים יש באומה זו רחמנים כו' ולא מנו חילוק זה, ותו אם העובד כוכבים יקרא תגר מדוע ימנע ה' שכרו ובבוא השכר לא יקרא תגר, וכן מצינו שביקש שלמה המלך ע"ה על העובד כוכבים בין ראוי בין אינו ראוי כדי שלא יקרא תגר מכל שכן זה שמגיע לו שכר על המעשה ההוא.
ערבי נחל
אכן הזהיר לא תטע לך אשרה כו', הענין הוא ע"פ מ"ש בחובת הלבבות שהחונף הוא יותר מעובד כוכבים, כי העובד כוכבים אינו עובד רק עבודת כוכבים אחת, והוא צבוע ומחניף לכל מי שרואה במעשיו והיה לו כעובד כל מיני עכו"ם, והנה כל מצוה היא כמו מזבח, וזהו שהזהיר אחר שסיפר גודל מעלת הצדקה, ואמר שאין זאת אלא במי שעושה זאת רק לשם שמים, משא"כ אם עושה להיות לו לתהלה ולשם ולתפארת, דאז הוי כנוטע אשרה אצל מזבח, ר"ל שעושה מצוה ועובד בה עכו"ם, ואמר כל עץ להורות שזהו כעובד כל מיני עכו"ם, ואז לא די שאין נחשב לו לצדקה, אדרבה לחטא נחשב, וכדברי רז"ל (משלי יד, לד) וחסד לאומים חטאת, לפי שעושין להתגאות, משא"כ כשנותן לשם שמים אז גדול כ"כ כחה של צדקה.