חסידות על משלי יז:ו

עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃

קדושת לוי

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א). יובן בזה מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קז:) עד אברהם לא היה זקנה. והענין הוא, שיש שני בחינות בהשפעה יש שפע שהוא במדריגת מדידה לפי העולמות לזה יושפע וישתלשל חוק זה ולהעולמות העליונים לכל אחד ואחד יש חוק קצוב ויש שפע שנמשך מהבורא יתברך שמו שלא בא בגבול שמחמת שהיא דבוקה עד עתה במקור החיים אזי אין חוק וקצבה להמשיכתה מהמקור. והשפע השני שצריך להמשיכה מהמקור אשר אין לה גבול עדיין מזה אין יונקים כי אם ישראל עם סגולתו שבכחם הגדול שהם דבקים בהבורא ברוך הוא יכולין להמשיך שפע בהשפעה זו ואומות העולם השפעה שלהם היא מהשפע הראשונה שבא בגבולין ומדידה. ולזה נאמר ואלה תולדות ישמעאל שנים עשר נשיאים לאומותם, מלשון אמה המודדת את בנה, שהיא בחינת השפע שבא בגבול וקצבה. אכן בישראל נאמר למשפחותם לבית אבותם, שיונקים משפע שבא מרצון העליון. ואבותם, מלשון לא אבה יבמי, שהוא מלשון רצון. והענין למשל בעל מלאכה עשה כלי ומתחילה קודם שעשאה הכלי הזה חקוק ומצוי במחשבתו בגוון ואופן העשיה ולבסוף מוציא הכלי מכח אל הפועל והרי המחשבה מוריד את הפעולה ונקרא המחשבה אב והפעולה בן ומחשבה עצמה נמשך מהרצון והרצון הוא אב למחשבה והמחשבה היא אב להפעולה ונקרא הפעולה בני בנים לגבי הרצון, כך ישראל ממשיכין שפע מהשם יתברך ואחר כך ממשיכין שפע לגבולין וציורין ומציירין האיך להמשיכה ואחר כך מביאין לעולם הזה וכבר ניכרת בפועל בעולם ולכן נקרא השפע בני בנים ורצון נקרא זקן לגבי השפע הבאה בעולמות. וזה שאמר הכתוב (משלי יז, ו) עטרת זקנים, רצה לומר השפע שבא מן הרצון שנקרא זקן כשבאה אל העולמות נקרא בני בנים וזהו מהזקנים נמשך תולדות בני בנים:
שאל רבBookmarkShareCopy

קומץ המנחה

באילוני ממרא שיעץ לו על המילה (במד"ת וירא), כי ג' מיני חשקות יש. לתענוגים והנאת הגוף. ולממשלה על הזולת. ולהשארה וקיום לעד. והם נגד קנאה ותאוה וכבוד שהכבוד כאשר יש לו השארה לעד כמ"ש עטרת זקנים בני בנים (משלי י״ז:ו׳) והם נגד אברהם יצחק ויעקב שבמדות קדושות. שהוא החשק להתענג על ד' (חסד לאברהם) ולהיות מושל ביצרו (גבורת יצחק) וההשארה לעד אומה שלימה מפרסמים אחדותו נגד אמת ליעקב כי אמת הוא הקיום לעד כמ"ש שפת אמת תכון לעד. וכמ"ש בירושלמי ריש סנהדרין דלכך חותמו של הקב"ה בו ע"ש וכן כל חשקות יעקב ועבודתו להוליד בנים ונקראת כל האומה על שמו ואז"ל (תענית) יעקב אבינו לא מת מקיש הוא לזרעו וזשז"ל (זוה"ק פ' אחרי נ"ז) יעקב אשר פדה את אברהם רצה לומר כי מצד מדרגות אברהם ויצחק שהוא רק בקשת אהבת השם יתברך ויראתו בתכלית הבירור לא הי' מחייבת ההצלה מאור כשדים רק מצד מדרגת יעקב שהוא החפץ להעמיד אומה שלימה והשארה לעד מהכרת כבוד ד' מזה נמשך הפדיון לבל ימות ואבד שמו וכ"א מהאבות כלול משלשתם ומצד מדרגת יעקב שבו הי' הפדיון. ולכך באברהם ויצחק היה פסולת כי יש בקנאה ותאוה רע גמור דהיינו לא תרצח ולא תנאף שהם עשו וישמעאל אבל יעקב מטתו שלימה שאין בבקשת ההשארה רע גמור רק מדרגות שלא לשמה ומדרגת לשמה ובפסולת דקדושה הסדר קנאה לפני תאוה כמש"ל אות ל"ג ונגדם כסדרן ענר אשכול וממרא האמוריים רצה לומר שבתולדותם היו חשקות העולמיים רק שהם בעלי ברית אברהם פירוש מקושרים לו שהוא הכולל כל מיני חשקות ומתוך התקשרותו בם משכם לעבודת ה' ולפי שעצמיותם חשקות עולם הזה ושלא לשמה רק סוף בא לשמה לכך לא הלכו עמו למלחמה רק ישבו על הכלים שהם איש הירא ורך הלב (שעבודתו פסולה וגם למילה) שנמנע ממלחמה כי אין העצם טוב והם ממדריגת נוגה לו סביב וכמ"ש במקום אחר. ולכך אברהם אז שהי' עומד בתוקף החשקות הזה להעמיד זרע כי אז בעת שנשלחו המלאכים לבשרו באותו עת מזלי' חזי להשתוקק לזה בחשקות וזהו באילוני מלשון חסון כאלונים ממרא הוא תשוקה הנזכרת ומילה הוא המביאה לכך שרצה לומר במילה שיהיה חסר ועל ידי זה הוא תמים שזהו השלימות כשהוא חסר ולז"א בתנחומא שאמר ענר קרוביהם כו' שהקנאה ורדיפת הממשלה אין מייעצו להיות חסר שנמצא הוא מנוצח מחבירו שהוא שלם וכן התאוה אומרת יצא ממך דם כו' שמתאוה לשאוף הכל ולא להיות חסר. מה שאין כן מצד בקשת ההשארה לעד מוסכם שיהיה חסר ומנוצח רק שעל ידי זה ישאר לעד כי בקשת הממשלה והתענוגים הוא בקשת דברים חולפים אחר שעה ואין קיימים לעד והם ממש הפכיים לבקשת ההשארה ולכך על ידי המילה שהוא היפך בקשת הממשלה והתענוגים שהם לפי שעה רק להיות חסר נתבשר על מה שכנגדם והוא ההשארה לעד:
שאל רבBookmarkShareCopy