אַל־תִּיגַ֥ע לְֽהַעֲשִׁ֑יר מִֽבִּינָתְךָ֥ חֲדָֽל׃
ישמח משה
והנ"ל בזה, בהקדים לפרש אמרם ז"ל במסכת אבות (פ"ג מ"ה) כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. על פי מ"ש במסילת ישרים (פרק כ"א) כי שורש העבודה והאהבה והמדריגות כולן הוא בטחון בהש"י, כי זולת זה אי אפשר לפנות אל ההתבוננות, כי המה צריכין הסתכלות ועיון רב בלב פנוי מכל מחשבת עניני העולם, ויסוד הבטחון הוא לידע כי הכל תולה בגזירה, והסיבה שצריך אדם לעשות הוא רק לשלם הקנס בזעת אפך וגו' (בראשית ג יט), על כן אין צריך לבלות בזה זמנים טובא, כמו שנאמר (משלי כג ד) אל תיגע להעשיר, עד כאן עיין שם דבריו כי נעמו. והנה לכאורה קשה דהדברים מסותרים מיניה וביה, דהא הגזירה דבזעת אפך משמעו יגיעה ועמל. והנ"ל בזה כי הלא באמת מצינו ברבי שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנתן ולא עשו שום השתדלות לכל, וכן אמר רבי שמעון בן יוחאי אפשר אדם זורע בשעת זריעה וכו', ואמרו הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם (ברכות דף ל"ה ע"ב). והענין הוא כי הרמ"ע כתב במאמר חקור דין (חלק ג' פרק כ"ב), פירוש נפלא בפסוק (במדבר לג ב) ויכתוב משה את מוצאיתם וגו', עיין שם שהרמב"ן נמשך אחר מאמר דברה תורה כלשון בני אדם (ברכות ל"א ע"ב), והוא דידיה אמר דברו בני אדם כלשון תורה, עיין שם והבן כי המה דברים נפלאים. והנה בין להרמב"ן ובין להרמ"ע, על כל פנים התורה מדברת גם כן מעליונים, אם כן אף אנו נאמר אם כמשמעו הפירוש בזעת אפך וגו', קאי על לחם הגשמי, הנה באמת קאי גם כן על לחם התורה שנאמר (משלי ט ה) לכו לחמו וגו'. כי הנה להבין בדברי תורה צריך יגיעה רבה, כמו שדרשו (ברכות ס"ג ע"ב) בפסוק (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באוהל, וכמו שדרשו דבי ר' ינאי על הפסוק (משלי ל לג) כי מיץ חלב וגו', עיין כל זה במסכת ברכות (דף ס"ג ע"ב). והדעת נותן הכרח היגיעה נתחדש אחר החטא, כי מקודם היה כתנות אור (עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), דהיינו שלא היה מסך המבדיל בינו לבין תורה אור, ונתעצם בעצמות התורה ולא היה צריך ליגיעה, אבל אחר החטא שנעשה כתנות עור והוא מסך המבדיל, צריך ליגיעה רבה. והיינו בזעת אפך וגו', ונראה שהיינו מיץ אף, והבן. ואם כן אף שהגזירה והקנס נקנס על כל בני אדם, הנה אותן שתורתן אומנתן, שוב אין צריכין לשום השתדלות לטרפם, לפי שנתקיים בהו הגזירה בעמל התורה, וההיפך באלו שפורקין לגמרי עול התורה מעל צארם, צריכין ליגע בהשתדלות טרפם מכח הגזירה והקנס הקדום, והבינונים זה משלים את זה, והבן. וזה דברי (המדרש) (הגמרא סנהדרין דף צ"ט (ע"ב) ב') אדם לעמל יולד (איוב ה ז), ואיני יודע לאיזה עמל, והבן כי הבחירה ביד כל אחד באיזה עמל שיבחר. וזה אמרם כל המקבל עליו עול תורה יותר מהנהוג, מעבירין ממנו לגמרי, וההיפך בהפורק, דהיינו אף הנהוג, והבינונים נשמע מהדיוקים, והשתא מיושב דלא נשמע בבא דסיפא מהרישא, ודוק.