חסידות על משלי כה:יד

ובהיות כן החיוב על כל איש הישראלי לחפש אחר מעשיו, ובמה שנמצא בדרז"ל שהגשמים נעצרים עבורם ולשוב מדרכיו. ואמרז"ל (תענית ז:) אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרים אלא בעון גסות הרוח אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרים אלא בעון ביטול תורה אמר ר' אמי אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. עוד אמרינן (תענית ח:) אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין שנאמר (משלי כה, יד) נשיאים ורוח וגשם אין בשביל איש מתהלל במתת שקר, וצריך כל אדם לפשפש אם יש בידו מאחת מהנה וצריך לשרש אחריו. וארז"ל (יבמות ע"ח:) בפסוק (שמ"ב כא, א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה וישאל דוד בה', והוקשה לרז"ל מדוע לא שאל מיד, ואמרו שנה ראשונה אמר שמא עובדי עבודת גלילים יש בכם (ובכללו חילול שבת דשקול בכל הש"ס לע"ג) שניה אמר שמא עוברי עבירה יש בכם שלישית אמר שמא פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים יש בכם בדקו ולא אשכחו לכן וישאל בה'.

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. דאיתא ההלל והשמחה שמונה. ודרשו והיית אך שמח לרבות [ליל] שמיני כו'. דהשמחה צריך להיות לשם שמים. וזה הרמז ההלל והשמחה שמונה דשמיני הוא למעלה מהטבע שבז' ימי הבנין. וכ' אל יתהלל כו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל כו' השכל וידוע אותי. וזהו שמיני עצרת. ולכן אין בזה היום מגע לשום אומה. כי בז' ימי הסוכות הוא שמחה מצד הטבע. אבל בשמ"ע היא שורש השמחה כנ"ל. ויש רמז בפסוק נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. כי בז' הימים הוא נשיאים ורוח. הסוכה ענני כבוד והד' מינים מנענעים לד' רוחות. ובזה יש לכל אחיזה. אבל גשם שבשמ"ע לא נמסר רק לאנשי אמת שההלל והשמחה הוא בזאת כנ"ל. לכן וגשם אין לאיש מתהלל במתת שקר היינו שאר האומות. זולת לבנ"י שהם בשורש של השמחה ניתן להם הגשם. ועיקר הגשם היא התורה שנמשלה למטר שמרוה לבות בנ"י כגשם שמרוה את הארץ. לכן פנימיות הגשם הוא התורה. ובני ישראל שדביקין בפנימיות. והם פנימיות הבריאה. בא להם הארת התורה. ולחיצוניות הבריאה בא פשטות הגשם. וכן מ"ש בחג נידונים על המים בפנימיות היא התורה שנק' מים. לכן זוכין בנ"י בחג להארת התורה. והדין הוא אם הם ראוים לקבל הארת התורה. דכתיב לב טהור ברא כו' אח"כ ורוח נכון חדש. שצריך האדם לבקש לב טהור כדי להיות כלי מוכן לקבל התורה. ובימים אלו שנטהרו לבות בנ"י ממילא מרגישין אח"כ הארת התורה. ומתקיים בזה החג וזרקתי עליכם מים טהורים. ומ"מ ע"י שהכל תלוי בפנימיות יש לבנ"י חלק המובחר גם בחיצוניות השפעה. כענין שדרשו חז"ל בפסוק עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. שאוכלין ושותין עם האומות ואין עולין להם מן החשבון. והטעם כי אין זה עיקר נייחא שלהם ועיקר מנוחתם הוא התורה. ובמשנה מה בין תלמידי אברהם אע"ה כו' אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב. נחלה הוא העיקר הקרן ובעוה"ז אוכלין מהפירות. וכמו כן בימי הסוכות נקראים אוכלין בעוה"ז ומ"מ לא יתחשב. ובשמ"ע נק' נוחלין לעוה"ב. ומתקיים לבדד ישכון כמ"ש עצרת תהי' לכם. והג' מידות של תלמידי אברהם אע"ה מתקיים בישראל בימים אלו. כי בר"ה הוא רוח נמוכה כמ"ש מצוה בכפופים. ויוהכ"פ נפש שפלה דכתיב תענו נפשותיכם. ובסוכות עין טובה שמקריבין בעבור הע' אומות. לכן זוכין להשכר שאוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב כנ"ל:

ועל פי זה יתבאר המדרש (ילקו"ש רמז רס"א) (הובא בעטרת שלמה פרשה זו) ויקראו בית ישראל שמו מן (שמות טז לא), דורשי רשומות אמרו בני ישראל קראו שמו מן. והוא פליאה גדולה דאם בית ישראל ובני ישראל אחד הוא, אם כן מה חדשו דורשי רשומות, הלא פסוק מפורש הוא, ואם בית ישראל לחוד ובני ישראל לחוד, אם כן איך מכחישין הפסוק. וגם מה כונתם בזה, והנ"ל בזה, דלמעלה כתיב (שמות טז טו) ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו וגו', ואם כן שם פירושו מן הוא, כמו מה הוא, אבל כאן בקריאת שם פירושו הכנה, כמו וימן להם המלך (דניאל א ה), ולדרכי יש בזה דבר חכמה, כי ר"ל הוא רק הכנה לשכר שירשו על ידי זה עולם הבא, ולא עצם השכר, וכמו שכתב הרמב"ם על היעודים המפורשים בתורה הק', וכמו שפי' בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע וגו', ובפרט במן שאמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועוד יש בזה דבר חכמה, על פי מ"ש בשפת אמת (בסימן ט'), כי השיגו כי הוא מעין עולם הבא מן בלי זו, (ר"ל דנחסר ז"ו מאותיות מזון), עיין שם, וכבר פירשתי (בהפטורת וארא) דבית ישראל הוא מדריגה פחותה מאד, ואם כן קשה דבני ישראל לא השיגו, ובית ישראל השיגו כלפי לייא. ועל כרחך צריך לומר דהנה בכל בחינה ובחינה יש בחינות שונות, כי בבחינת בני ישראל יש שלא נתעצמו רק קצת בבחינה זו, ויש שהם שלמים ותמימים בהבחינה, ואם כן הנאמר בכאן בית, הוא נוטריקון "בני "ישראל "תמימים, וכבר פירשתי דדורשי רשומות היינו דורשי נוטריקון. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, דהיה קשה לו קושיתי, לכך אמר דורשי רשומות אמרו בני ישראל וכו', ובית הוא רק נוטריקון, כנ"ל נכון. ועל פי זה יובן הגמרא (יומא דף ע"ה ע"א) כתיב (שמות לו ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מן היורד לישראל וכו', תנא נשיאים ממש, וכן הוא אומר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגו'. והקשו למה לא מייתי קרא (תהלים קלה ז) מעלה נשיאים וגו'. והנ"ל בזה, דהא קשה דבשלמא ליתן להם לחם, הוכרח שלא ימותו ברעב, אבל אבנים טובות למה, דבזה ודאי יאכלו חלקם בבא, וכי ח"ו כונת השי"ת היה להרע לישראל, וכרעא דדהבא דרבי חנינא בן דוסא יוכיח (תענית דף כ"ה ע"א), ואם היה רק בשביל המשכן, אם כן אין זה שלהם. רק דהכונה היא דהנה יש לדקדק בהפסוק (שמות ל"ו) דאמר והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', דתיבת עוד הוא שפת יתר, וגם משולל הבנה, וראוי היה לומר והם הביאו אליו נדבה. רק דהכונה היא דלא מבעיא דהביאו מה שנדבו והבטיחו, אלא דהביאו עוד נוסף כדרך הצדיקים האומרים מעט וכו', ולכך כיון שקיימו מוצא שפתם ביתר שאת, אם כן הפירות לא ינוכה והם עשו בזה מצות, והבן. ולכך על זה הפסוק והם הביאו אליו עוד נדבה וגו', אמרו שהביאו להם אבנים טובות ומרגליות, וזה פירוש הברייתא נשיאים ממש, ואף על פי כן לא אכלו עולמם בזה, כיון שקיימו מוצא שפתם כל זה לא ינוכה. ועל זה דלא ינוכה אם מקיימים מוצא שפתם, אמר וכן הוא אומר נשיאים ורוח וגשם אין וגו', והפירוש הוא כמ"ש בהג"ה.) על פי מה שפירשתי הפסוק (משלי ח יז) להנחיל אוהבי יש וגו'. שמע מינה דכשמקיימין מוצא שפתם לא ינוכה, ואם כן לא קשה מידי הא דלא מייתי הפסוק המעלה נשיאים, שאין זה ראיה כלל על הא דעננים איקרי נשיאים, דזיל קרי ביה רב הוא כנ"ל. ועל פי זה נ"ל לפרש המסורה (שמות לו ו) ויכלא העם מהביא. (בראשית ח ב) ויכלא הגשם מן השמים, כי כבר כתבתי כי נוסף על הבטחה אמר הביאו עוד, אם כן סתם הבאה היא כפי ההבטחה. והיינו ויכלא העם מהביא, ר"ל אם מונעים אפילו מסתם הבאה, דהא לא כתב שם עוד, אז ויכלא הגשם מן השמים, כמו שפירשתי בהג"ה בפסוק נשיאים ורוח וגו', והבן.