חסידות על משלי כ:ה

ומן האמור פירשתי בזמירות של שבת קודש (ברוך א' יום יום) (כאשר קבלה בידינו שהזמירות שנתפשטו בישראל נאמרו ברוח הקודש), ראותו כי כן אדומי העוצר יחשוב לו בבצרה וגו', אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר. והוא מיוסד על מאמר חז"ל (מכות י"ב.) ג' טעות עתיד שרו של אדום לטעות כו'. אבל יש להבין לענין מה יסדו זה בזמירות. וגם מה ענין הסמיכות לזה אהבו את ה' וכו'. והנ"ל כי יש להבין מאחר שאנו מזמרין זה מדי שבת בשבתו, והשטן הוא יצר הרע עומד ושומעו, באיזה אופן יתקיים מאמר חז"ל שעתיד הוא לטעות. ועל כרחך צריך לומר על דרך שכתב הגאון, כי בשעת מתן תורה היה סיבה לשלחו לבל יהא שם, ולבעבור זה לא נישנה לאו דגיד הנשה. כמו כן אני אומר כי בעת שישראל מזמרין יחשוב לו בבצרה כו', הנה סיבה מאת השי"ת לשלח את השטן היצר הרע לבל ישמע זאת, למען יתקיים מאמרם ז"ל כי עתיד לטעות. וידוע מה שפירש מהר"ש אלגאזי מקרא שכתוב (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאת חיים. ענינו מכל מאסר של יצר הרע נצור לבך, שלא תהא הלב במאסר יצר הרע, כי ממנו מהלב תוצאות חיים, פירוש אהבה ויראה ודבקות בה' מקור החיים, וכמו שפירש החובת הלבבות מים עמוקים עצה בלב איש וגו' (משלי כ ה).

ענין מה שהשתדל יצחק בחפירת הבארות הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שזה הענין הי' לפועל דמיוני לסלק את טמטום הלב בדמיון עפר המכסה על המים שבבטן הארץ, וכמ"ש משלי כ' מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה ופירש החובת הלבבות שבלב איש יש העצה במציאות וחיש תבונות איננו מחדש אלא מה שמסלק כיסוי וערלת הלב, כדמיון חופר באר עכ"ד, ונראה לבאר דהנה באברהם נאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, שהי' עולם חושך ואפילה עד שבא אברהם והאיר להם לידע שיש בורא ומנהיג העולם כולו, וכלשון המ"ר פרשת נח פרשה ל' אמר הקב"ה לאברהם עד שאתה מאיר לי וכו' בוא והאר לפני בארץ ישראל, והיינו שפתח כח השכל להשכיל ולהיטיב שיהי' עין רואה שיש בורא עולם, אך יש כחות החומר שהם נמשכין אחר טבעם, והם גוברין על השכל, ואף שיודע שאין ראוי לעשות אעפי"כ תאות לבו גוברין על השכל, וע"ז בא יצחק אבינו והוסיף להמשיך יראת השי"ת בעולם והכניס בלבבות בנ"א מדת היראה, והיראה הוא מחליש כח החומר, שנופל עליו פחד וכמאה"כ ישעי' ב' ובאו בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים מפחד ה' ומהדר גאונו, וזה עיקר העצה לסלק את החומר, וזהו ענין ורמז חפירת הבארות דהמים הם בעולם, אך צריכין עצה לחפור ולסלק את העפר שמכסהו והעצה ההוא המציא עוד אברהם אבינו, וחפר בארות לפועל דמיוני לסלק את כוחות החומר, אך עדיין לא הועיל בשלימות מחמת הכח החומר שהתגבר על השכל כדמיון העפר שמכסה המים, וזהו שכל הבארות שחפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלישתים וימלאום עפר, וע"ז בא פחד יצחק לסלק החומר כמו חופר בארות שמסלק את העפר, וכל זמן שהי' אור הגדול של אברהם שופע בעולם לא הי' כח לחומר להתקומם נגדו כ"כ, ואחרי מות אברהם שלא הי' בא בעולם התחדשות אור דק אור שכבר הי' עי"ז סתמום פלישתים, היינו שגברו כחות החומר על האור ההוא, ולכך כל הנפש אשר עשה אברהם לא נשתייר מהם מחמת שלא קבלו מיצחק הפחד ה' וכמו שמבואר בילקוט, וע"ז בא יצחק וחזר וחפר אותן הבארות אשר סתמום פלישתים:

וְעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת עֹמֶק הַלֵּב, הַיְנוּ כְּשֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנוֹפֵל הָאֱמוּנָה, עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה, שֶׁהוּא קוֹל בְּלֹא דִּבּוּר כַּנַּ"ל, אֲזַי צְרִיכִין לִצְעֹק מִן הַלֵּב לְבַד, בִּבְחִינַת (איכה ב׳:י״ח): צָעַק לִבָּם אֶל ה', שֶׁהוּא צַעֲקַת הַלֵּב לְבַד, בְּלִי קוֹל, בִּבְחִינַת (תהילים ק״ל:א׳): מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' – מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא. וְעֹמֶק הַלֵּב זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת, בִּבְחִינַת (משלי כ׳:ה׳): מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ.