חסידות על משלי ל:יט

כִּי הַצְּדָקָה מַנְהֶגֶת כָּל גַּלְגַּלֵּי הָרָקִיעַ, בִּבְחִינוֹת (משלי ל׳:י״ט): דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם. נֶשֶׁר דָּא רַחֲמֵי (זוהר יתרו פ:), הַיְנוּ צְדָקָה (ב"ב י, זוהר נשא קמח.).

ה וּבָזֶה תָּלוּי פַּרְנָסָה בְּלִי טֹרַח, שֶׁהוּא בְּחִינַת (שם טז): לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. הַיְנוּ עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת (משלי ל׳:י״ט): דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם.

ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו בתחילה לשבור אוכל (בראשית מג כ). נ"ל על פי שיוסף אמר להם שהם חשודין בעריות (ב"ר פ"ד ז'). ויתכן שלא עברו עבירה ח"ו, אלא שלא נדמו בבחינה זו ליוסף שומר הברית, והבן. והנה מזה בא מיעוט השפע. והנה איתא בזוהר (תיקו"ז כב ס"ו ע"א) דבשומר הברית שם שדי מלבר, ובאינו שומר הברית ס"מ מלבר, עד כאן. הרי נחסר רי"ד, אותיות ירד. והיינו ירד ירדנו, שחסרנו וירדנו מנין ירד, בתחלה לשבר אוכל, מזה הוי תחילה וראשית לשאר דברים המעכבים שפע המזון. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט ה) אחלי יכונו דרכי לשמור חקך (תהלים קיט ז) אז לא אבוש וגו'. על פי מ"ש אור לישרים (דרוש א') כי אם שומר הברית, המצות שלו מתקנים מלאכים, וכשפוגם הברית, גם על ידי מעשה המצות מקלקל שנשבה השפעה קדושה למקום הטינופת, עיין שם עד כאן דבריו. והנה במסכת קדושין (דף ב' ע"ב) איתא דביאה נקרא דרך, דכתיב (משלי ל יט) כן דרך גבר (בעלמא) [בעלמה], עיין שם. וזה פירוש הפסוק (תהלים קיט ד) אתה צוית פקודיך לשמור מאד, אחלי יכונו דרכי שיהיה בקדושה ובטהרה לשמור חקך ולא לכונה אחרת והוא שמירת הברית כראוי, אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך, ומכלל הן וכו' כי אז יבוש בהביטו למצותיו והבן, וסמך ליה אודך (תהלים קיט ז), כי זה ראוי להודות, כמו שפירשתי בפסוק (תהלים קמ יד) אך צדיקים יודו לשמך. ביושר לבב, על פי שדרשו (ברכות י"ב ע"ב) ולא תתורו אחרי לבבכם (במדבר טו לט), זה הרהור עבירה, ואמרו (חולין דף ל"ז ע"ב) נפשי לא מטומאה וגו' (יחזקאל ד יד), שלא הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה, ואי משום דברית הלשון פוגם, וכבר אמרו (ב"ב דף קס"ד ע"ב) שלשה אין אדם ניצול בכל יום, ואלו הן אבק לשון הרע, לזה אמר בלמדי משפטי צדקיך, כמו שאמרו (ערכין ט"ו ע"ב) מאי תקנתא יעסוק בתורה, שנאמר (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים, והבן.