חסידות על משלי ל:כב

בפסוק ובאו המים המאררים האלה וכו' ואמרה האשה אמן אמן ופירש"י קבלת שבועה אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר. יש לרמוז ע"ד מאמרם ז"ל תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע' עונה אמן בע"כ ואם לאו מלאך רע אומר וגו' ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו וידוע כי יש לכל מצות שבתורה מלאכים ממונים עליהם הא' מסטרא דימינא ואחד מסטרא דשמאלא ובעשות האדם מצותיו בדחילו ורחימו אזי נכלל שמאל בימין נוסף ע"ז מי שיש בו מדעת קונו להתאמץ ולהשתדל בפרטי עובדותיו בתורה ותפלה ומעשה המצות לא לצורך עצמו רק עבור צורך גבוה וכאשר חכמים הגידו מצות לאו ליהנות נתנו כ"א הכל עבור תיקון עולמות והמקיים כתיקונה בונה קומת השכינה כנודע מכוונת האר"י זלה"ה להמבין בספרים והכלל רז דרכם של הצדיקים אמיתים כל עצמם ומגמתם בעשיות מצותם אינם חסים על עצמם כלום כ"א לכבוש וועבדי כי ימלוך תחת סטרא דקדושה ושפחה תחת גבירתה להוציא איברי השכינה מהגלות כמבואר לנו כמה פעמים מהות הענין הוצאות איברי השכינה מהגלות ואיש אשר אלה לו לשים עיקר מגמתו רק עבור גבוה ותיקון איברי השכינה ולא חש להנאות עצמו כחו יפה לגרום יחודים בהעלאת נ"ק אפי' ממדריגות הנמוכים הנראה לכאורה שאין שם השראת הקדושה והמשכיל בהכרתו החזקה ממציא לעצמו בחי' עבודה ואפי' בהקרה לו לפעמים ח"ו מקרה מפגעי הזמנים כיון שלא חש לצרת עצמו כ"א בחי' צער המגיע למעלה בסיבתו כי בכל צרתם לו צער כ"י ובמחשבה טהורה כזה תועלתו גדולה להמתיק הדין בשורשו ונהפוך מאויב לאוהב וע"ד מאמרם ז"ל שנתעוררו ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה היצה"ר העומד לשטן לו נעשה לו כאוהב והמשכיל עובד את הקב"ה עם היצה"ר גופיה ועיין למעלה מה שבארנו פ"ה וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר ויהי שלום בין שלמה ובין חירם מלך צור ע"ש וכלל זה נקוט בידך רבים וכן שלמים מאישים המשכילים העובדים את הבורא ב"ה באמת ולבב שלם לא נגרע מבחי' עבודתם דבר לבטלה ולהפרידם מדבקותם ואדרבא כל דבר הקורה אותם משיגין משם ענין עבודה אליו ית' וגם משם גורמים בחי' יחודים כמבואר אמנם לא כל אדם זוכה למעלה מובחרת כזה כי אם בתנאי המבואר שאינם חשים מצורך עצמם כלום רק הכל עבור צורך גבוה וכבר נודע תיבת אמן מורה יחוד שני שמות הוי"ה אדנ"י דין ורחמים כנודע למבינים ולזה אנו שואלין ומתפללין לפניו ית' בנוסח יקום פורקן מן שמיא חנא וחסדא ורחמי וגו' וגומרים אומר מרן די בשמיא יהא בסעדהון כל זמן ועידן ונאמר אמן נראה לכוון בזה שעיקר השאלה בגמר השאלה לא לצורך הנאות עצמינו כי אם עבור צורך גבוה מרן דבשמיא יהא בסעדהון ומאי הוא הסעד ונאמר אמן כלומר שיתן לנו לב טהור וקדוש שנוכל לומר תיבת אמן לגרום יחוד בשתי שמות הוי"ה ואדני הנרמז באמן אשר לזה צריך אימוץ רב לקדש ולטהר א"ע בכל פרטי עניניו ומעבדיו הכל לצורך גבוה ולא לצורך עצמו ואם נעדר ממנו מעלה הנזכר תועלתו מעט לגרום בחינת יחוד בשם רחמים הוי"ה עם שם אדנ"י המורה דין כמבואר הגם שחכמים הגידו העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו וגו' כבר נודע ומפורסם שלא באמירה והרמת קול לבד תולה כי אם הפה הולך אחר פנימיות מחשבתו כאשר עם לבבו לדעת ולהכיר אחדותו ויחודו יתברך אפי' בעוסקו בצרכי ההכרחים שבלתי אפשרי זולתם גם שם עיקר מגמתו לדרוש יחודו יתברך ואחדותו ואינו נפרד עם מחשבתו מרוממותו יתברך אפי' כמעט רגע כ"א בכל מקום בואו רואה ומשיג משם התלבשות אלהות הן המה איברי השכינה הכינוי בשם אדנ"י להעלות משם הוי"ה ב"ה ונמצא איש משכיל כזה עונה אמן פירוש גורם יחוד ב' שמות הנ"ל אפי' בעוסקו בבחי' הכ"ח עתים הידועים י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה בכל הכ"ח עתים עובד עמהם את הבורא ב"ה וממלא משם איברי השכינה ואיש אשר אלה לו בודאי בעת גשתו עבודה זו תפלה כחו יפה בפיו לענות אמן כראוי ואפשר לרמוז בדבריהם שהעמיקו בלשונם העונה אמן יש"ר בכל כחו לרמוז את האמור בכל בחי' כ"ח עתים הנראים הפכיים גם משם עונה אמן לחבר דין ברחמים הוי"ה ואדנ"י ולזה עיקר שאלתינו ובקשתינו מרן די בשמיא יהא בסעדהון ועיקר הסעד ונאמר אמן שיתן לנו לב לדעת איך לומר אמן בכל בחי' הכ"ח ובין והבין הדברי' שנא' כל זמן ועידן ונאמר אמן כלו' בכל זמן ועידן יהיה איך שיהיה ועכ"ז ונאמר אמן כמבואר ולזה צריך בודאי סעד לתומכו כנזכר אשר לאו באמירה לבד תליא מלתא בעבודתו בחוץ כאשר הוא מתנהג את עצמו בפרטים עם עובדותיו לשום עיקר מגמתו רק עבור תיקוני השכינה: ומעתה תחזה דבריהם תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבהכ"נ לביתו א' טוב ואחד רע רומז ליצה"ר ויצה"ט המלוים לו לאדם ובאו ללמוד על מצות שבת ונמצא למוד שארית מעשה המצות נוהג ג"כ ענין זה האמנם מצות שבת שקולה כנגד כל התורה כנודע מדבריהם ז"ל וכשבא ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת ידוע בחי' אלה הן המה תיקוני השכינה ועיין למעלה שבארנו מה דאיתא בזוהר ע"פ משכו וקחו לכם צאן ודרש בזוהר משכו יומין עלאין ליומין תתאין ותוכן הדברים במה יתכן לו לאדם למשוך יומין עלאין לגבי יומין תתאין באמצעות ד' תיקונין הנרמז בתיבה משכ"ו נוטריקון "מטה "שלחן "כסא "ומנורה ע"ש אשר ארבעה בחי' אלו המה תענוגות בני אדם והמשכילים המעלים אלהות המלובש בתענוגים אלו לשורשם ומקורם בזה כחם יפה לחבר יומין עלאין ליומין תתאין וזהו שאמרו וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת לרמוז אם שלש אלה יעשה לה לשכינה ולא להנאות עצמו מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בע"כ כיון שכחו יפה והכרתו חזקה לעבוד את הקב"ה עם שני היצרים יצ"ט ויצ"ה לכבוש גם אותו תחת הקדושה גורם ג"כ ממנו בחי' יחוד הנרמז בתיבת אמן הוי"ה ואדני דין ורחמים וזהו ומלאך רע עונה אמן כמבואר היינו בחי' שנעשה באמצעותו ולהיפך ח"ו גורם השפעה לחיצונים ונעשה שם יחוד נאמר ומלאך טוב עונה אמן בע"כ סוף דבר הכל נשמע מדברינו הנ"ל אשר כללות מעשה אדם ומעלליו אינו שלם עם בוראו כ"א בהשתדלו בעבודתו באימוץ רב כ"כ עד שגורם שאפי' מלאך רע עונה אמן ומעתה תחזה איך שהעמיקו בדבריהם ואמרה האשה אמן אמן הוא קבלת שבועה היינו קבלת עול מלכות שלימה לגרום יחוד בשלימות שתי שמות הוי"ה ואדנ"י בלתי אפשרי להיות כ"א בהתאמצו והשתדלו בעבודה כ"כ עד שאפי' מלאך רע עונה אמן וזהו אמן אם מאיש זה כינוי לשם הוי"ה ב"ה הנקרא איש אמן אם מאיש אחר מוסב לסט"א הנקרא אחר גם הוא עונה אמן בע"כ כנזכר והבן הדברים ודו"ק:

ובדרוש לקודם נעילה עניתי ואמרתי לפרש מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז ל). על פי משל משר העיר שקבע דירתו מעבר לים, והשכיר את העיר לאיזה אדם, והנה זה שהעיר הוא שלו, חס על העיר ועל יושביה שלא יכביד עליהם עולו בגופם ובממונם, שלא ישחית את נחלתו. מה שאין כן זה השוכר שיודע שלא יהיה לו הנחלה לנצח, מצורף לזה אם הוא רשע וצורר, מכביד עליהם בממונם וגופם. והנה נשמע למרחוק שהמושל דעתו לבא לעירו באיזה יום, והנה כשמעם נתייעצו בני המדינה שיבאו אליו בבכי ובתחנונים לומר לו אל תשחת נחלתך ואל תניחני ביד זה הצורר, רק משול אתה עלינו. והנה זה השוכר מבין זאת, והתחכם לבלבל את כל אחד באיזה שירות באותו יום, באופן שיצא היום ולא יספיקו לבוא אליו, ואזי ישכור מחדש ויסע השר לדרכו, ואחר כך יעשה בהם מה שלבו חפץ, וכן עשה, והם לא שמו אל לבם ואמרו הן עוד היום גדול עד כי נטו צללי ערב, והועמדו הסוסים בצבים בפרדים כרכרים ליסע השר לדרכו. והנה כאשר ראו זאת, הוחשכו עיניהם מראות ונתייעצו שיפלו כולם לפני הרכב ולא יניחנו ליסע, ויצעקו כולם אדונינו המלך להוי ידוע לך מה זה עושה לנו וביד מי מסרתה אותנו, עד כאן המשל. והנמשל מובן כי יעקב חבל נחלתו (דברים לב ט), ומרוב חטאותינו נאמר (הושע ה טו) אלכה ואשובה אל מקומי (משלי ל כב) תחת שלש רגזה הארץ תחת עבד כי ימלוך וגו', והנה מקפח פרנסתינו ואויב ואורב לנו בגופינו ונפשינו, כאמרם (ב"ב ט"ז ע"א) הוא שטן וכו'. והנה בעשרת ימי תשובה נאמר (ישעיה נה ו) דרשו ה' בהמצאו, אימת מצוים וכו' (ר"ה י"ח ע"א), והשר בא לעירו, והנה אז מבלבל את כל אחד. והנה כעת כבר פנה היום, והשר רוצה ליסע ורוצים לנעול השער, והנה אם ח"ו ישכור מחדש, מה יהיה אחריתינו ומי יודע מה יעשה בנו, על כן נפיל תחינתינו לפניו ית' לומר אל תשחת עמך ונחלתך, ואל תמסור אותנו, רק משול אתה עלינו, כאמור ותמלוך אתה עלינו וכו'. וזה שאמר הפסוק מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, היינו בשעה שאתם עומדים לפני ה' תכלו להטהר, אבל לא אחר שננעל השער, על כן אחינו בני ישראל כעת היא החתימה. והנה מי שנכתב לטוב יבקש שיגמור החתימה בעדו לטובה, וזה שנכתב ונגזר דינו ח"ו לרע ומי יודע, וכעת היא ביכולת להחזיר הדבר, לזאת אחינו בני ישראל אל תתעצלו ואל תמעיטו בבכי ותפילה ווידוי ותשובה כי אם לא עכשיו אימתי, וכשנשוב מובטחים אנחנו כי נותן יד לפושעים, ולא יחפוץ בהשחתת עולם ירחם עלינו ויבא לציון גואל במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם (שמות כב ד). כי כל דור שאין נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א), והנה המעכבין בעוה"ר ענוש יענשו, כי האינם מעכבים יטלו חלקם בבא מפני שהיו מעוכבין על ידם בגלות ובחשך, וכן המביאין צרות על ישראל בחטאם. והנה אלו השולחים תאותם חפשי בלי משול עליהם, הם מעכבין כי נכנסין תחת רשות הסט"א ועבד כי ימלוך וגו' (משלי ל כב). וידוע (פסחים פ"ח ע"א) דיצחק קראו שדה, וזה שאין נבנה הוי כאלו נחרב הוא גם כן בסוג שדה, דהא נחרב ולכך נקרא שדה, והבן. וידוע מה שפירשתי ומותר האדם מן הבהמה וכו' (קהלת ג' (יט) י"ט), על פי הקדמת הסמ"ג למ"ע כי בששי ברא השי"ת את האדם, וחיבר בו דעת המלאך היא הנשמה, ובהמה היא הגוף, עיין שם. וז"ש כי מותר להאדם איננו בא מחלק הבהמיי, כי אם מחלק הנשמה, והבן. וידוע דהסט"א נקרא אחר, ולכך נקרא אלישע אחר (חגיגה י"ד ע"ב). והיינו כי יבעיר איש שדה דהיינו שיחרוב בית המקדש בעונו, או כרם ה' צבאות בית ישראל נאכל בכל פה, על ידי מה ושילח את בעירה, היינו הבהמה שלו עם רסן תאותו שולח חפשי בלי ימשול בו, וביער בשדה אחר שנכנס לרשות הסט"א, אזי מיטב שדהו וגו' שיש לו בעולם הבא ישלם, כי יוטל חלקו ומה שלו עוד צדקה, על כן אחינו בני ישראל לא נהיה מן המעכבים. או יאמר ושילח את בעירה, הוא וא"ו המחלקת או שילח את בעירה, על זה גם כן מיטב שדהו וגו', כי נוטל חלקו במה שממלא רסן תאותו, כמו שדרשו בפסוק (משלי לא ו) תנו שכר לאובד (עירובין דף ס"ה ע"א), והבן.