חסידות על נחמיה ט:ח

ועל פי זה יתורץ קושיא א' ב' במאמר הנ"ל, דשאלת מדת הדין היה מה נשתנו וכו', משום דהלא משניתן רשות וכו', אם כן שורת הדין נותן ח"ו או שיספו גם הצדיקים, או דמשום הצלת הצדיקים ינצלו גם הרשעים. ועל זה השיב השי"ת הללו צדיקים גמורים דייקא, דלא שייך בהו הך משניתן רשות וכו', ושמא תאמר אם כן יגינו בזכותם, לזה אמר הללו רשעים גמורים, דהיינו שנגמר רשעתם ונתמלא סאתם ואינו מועיל להם הגנת הזכות, וקצת מזה שמעתי בשם חכם אחד. ונקדים עוד דבמסכת ברכות (דף ז' ע"ב) איתא ר' דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה, שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם, ומקשה איני והא אמר ר' יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. ומשני לא קשיא, הא במילי דידיה הא במילי דשמיא, ואיבעית אימא הא בצדיק גמור וכו', ואיבעית אימא שעה משחקת לו שאני. הרי לפניך ג' בחינות שאין מתגרין ברשעים, או שהצדיק הוא צדיק שאינו גמור, או שהרשע הוא רשע שהשעה משחקת לו, או דהוא במילי דידיה ולא מילי דשמיא. ונקדים עוד דבמסכת ברכות (דף ז' ע"א) איתא דרשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, עד כאן. הרי דהשעה משחקת לו, הוא ודאי רשע שאינו גמור. ועל פי זה יתורץ גם קושיא הג', כי יש לומר במילי דשמיא, ואף על פי כן לא היה מקום למדת הדין לטעון היה להם למחות, דנאמר לו בתרין אנפין, או שהצדיקים אינם גמורים ואין להם להתגרות, או שהרשעים הם רשעים שהשעה משחקת להם ואין להתגרות בם. אבל מאחר שאמר השי"ת הללו צדיקים גמורים, ואם כן הם רשאין להתגרות, והללו הם רשעים גמורים, ובודאי לא היו רשעים שהשעה משחקת להם וראוי להתגרות בם, וטען שפיר היה להם למחות כנ"ל. והנה תמים בלשון המקרא, הוא כמו גמור בלשון הגמרא, ולכן לא נקרא צדיק תמים, רק מי שאין צריך סעד לתומכו, לכך נאמר לאברהם קודם המילה (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים, כי אברהם זכה לאותה מדריגה שלא היה צריך סעד לתומכו אחר המילה, אבל קודם המילה היה צריך סעד לתומכו, לכך נאמר (נחמיה ט ח) וכרות עמו הברית, ודרשו רז"ל (ב"ר מ"ט ב') שאחז הקב"ה ידיו עמו, וכמו שאבאר בפרשת המילה על המדרש שהיו ידיו מרתתין, עיין שם. ולכך נאמר אז והיה תמים (בראשית יז א) כי עד עתה שהיה צריך סעד לתומכו, לא נקרא תמים כנ"ל. והנה איתא בב"ר (פרשה מ"ה סי' (ג') [ב'] (ב"ר מ"ה ב')) וז"ל: תנא כל מי שאין לו בן כאלו הוא מת, כאלו הוא הרוס. כאלו מת, שנאמר (בראשית ל א) ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו'. כאלו הרוס שנאמר (בראשית טז ב) אולי אבנה ממנה, ואין בונין אלא ההרוס, עד כאן דברי המדרש. וכתב היפה תואר וז"ל, ויתכן שהמיתה בבחינת הנפש שאין לו בן לזכותו, וגם שלא יזכה לעלות בעולם הבא למקום הראוי. ומ"כ בתשובת שאלה להר"ר אברהם חדידה על המת בלא בנים שמת בכרת, והמת בכרת אינו זוכה למעלה ידוע הנקרא בינה, וכתב שם שהר"ר יחיאל בן הרא"ש ז"ל מת בלא בנים, ובא בחלום לאביו לאחר מותו, ואמר לו ראוי הייתי להיות מבני עליה, אלא שדחפוני מפני שלא היה לי בנים, ואולי זה טעם להקים שם המת על נחלתו בתת לו אחיו זרע. וההריסה בבחינת הגוף הבנוי מד' יסודות, שבמותו בלא השארת מינו הממלא מקומו, נהרס בנינו לגמרי, עכ"ל יפה תואר ודפח"ח. והנה אמרו רז"ל (תוספתא סוטה פ"ד א') מדה טובה מרובה ממדת פורעניות ת"ק על אחד, ואם כן אם ההולך בלא בנים, אינו זוכה למעלה הראוי לו ונגרע מערכו, על אחת כמה וכמה מי שזוכה להרבות בנים ובפרט צדיקים, ודאי מתעלה מדריגתו הרבה יותר ממה שראוי לו. והנה מבואר בנזר הקודש (סוף פרשה כ"ט) כי בניו של נח לא היו צדיקים יותר ממנו, רק עיקר עילוי נח על ידי הדורות העתידים לבא מזרעו, כמו האבות והשבטים וצדיקי הדורות שלומי אמוני ישראל, עד כאן. ועל פי זה יתבארו הפסוקים, הנה הפסוק אמר כי מה שנח מצא חן אלה תולדות נח, היינו שתולדותיו גרמו דבר זה כדעת המדרש, ושמא תאמר למה לא בזכות עצמו, והלא בצדיק גמור לא שייך אינו מבחין וכו' וראוי להנצל בעת הזעם, לזה אמר איש צדיק תמים היה, ר"ל הא דנחשב לצדיק תמים היינו לצדיק גמור, בדורותיו ר"ל עם דורותיו בצירוף דורותיו העתידים לצאת ממנו, על ידם נתעלה מדריגתו יותר ממה שראוי לו ולכך נחשב לצדיק תמים, אבל בעצמו לא היה רק צדיק שאינו גמור, על כן לא ניצל רק בזכות תולדותיו, ומפרש מה היה חסר שבעצמותו לא נחשב רק לצדיק שאינו גמור, לזה אמר את האלקים התהלך נח, דהיינו שהיה צריך סעד לתמכו, ולכך נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כי בדור הזה דייקא בלי צירוף דורותיו נחשב רק לצדיק, כנ"ל.

ומובן עם דברינו. כי באמת תכלית בריאת האדם הוא שיהיה בעל בחירה לעשות כאשר ירצה ועי"ז יש לו שכר ועונש, ולכן המחשבה והרהור שאינו ביד האדם כדברי הט"ז אין בזה בעל בחירה לכן אין לו עונש על המחשבה ולכן מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה. אכן, זהו לענין נפילת מחשבה אל דעתו אבל לענין שידחה המחשבה ההיא מלבו זהו ביד האדם וכמו שכתבתי לעיל שיסיע לבו לדברי תורה. ועז"א לבם מסור בידם, ולכן ע"ז העונש גדול וכמו שכתבתי לעיל, דכאשר המחשבה עשה פרי בדיבור או במעשה אז העונש גדול כיון שיש לו בחירה בזה, אכן כ"ז ברוב בני האדם אבל יחידי הדורות כאברהם אבינו ע"ה נאמר בו (נחמיה ט, ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, היינו שהיה לבו ומחשבתו מסור בידו אפילו לענין נפילת ההרהורים למחשבתו היה בידו לחשוב את הראוי ומה שאינו ראוי לא בא כלל אל לבו מעולם.

או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.