רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי מִכֹּ֖ל מִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲדָמָ֑ה עַל־כֵּן֙ אֶפְקֹ֣ד עֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־עֲוֺנֹֽתֵיכֶֽם׃
ערבי נחל
היוצא לנו מזה שאין הדבר תלוי אלא בתשובה, ומחסד הקב"ה על עמו שהודיע איכות התשובה, על דרך שאמר הכתוב (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, ופריך הש"ס (עבודה זרה ד.) מאן דאית ליה סוסיא ברחמים מסיק ליה, ומשני משל לאחד שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו מאוהבו נפרע מעט מעט ומשונאו נפרע בבת אחת. ויש לדקדק היכא רמיזא הא מלתא בלשון הפסוק. והנראה לומר, דבכל עת צרה שצריכין לשוב בתשובה, ולפעמים אין פנאי לפשפש בכל המעשים למעשי איש ואיש ופעולתו ועלילות מצעדי גבר, והיה מחסד הקב"ה אשר כל העונשים שלו הם מדה כנגד מדה, ויש ד' מיתות בית דין, ואמרינן (כתובות ל.) מיום שחרב בית המקדש דין ד' מיתות בית דין לא בטלו, ועל כל עבירה עונש בפני עצמו, דמזה בקל יוודע הפגם בבוא העונש, משא"כ בני נח דכל מיתתן בחנק והעונש שוה להם, וזש"ה (תהילים סב, יג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש 'כמעשהו' דייקא.
ערבי נחל
אכן הפירוש כפשוטו, על פי שאלת המין לר' אבהו (עבודה זרה ד.) בפסוק (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי כו' על כן אפקוד עליכם כו' מאן דאית לי' סוסיא ברחמים מסיק ליה והשיב משל כו' מאוהבו נפרע מעט מעט, כדי שיוכל לסבול ולא יעשה עמו כלה, ומשונאו נפרע בבת אחת, לכן בעכו"ם אין הקב"ה דנם עד שתתמלא סאתם, מכח זה נעשה להם כלה ונתרצה, משא"כ בישראל, באהבתו נפרע מעט מעט ויכולים לסבול ואין נעשה בהם כלה, ולזה אמר כי אעשה כלה בכל הגוים כו' ופשוט, ואם כן מי שבעונותיו נחשב כיוצא מכלל וכעכו"ם יחשב אין הש"י דנו עד שיתמלא סאתו, ואז נעשה בו כלה. עוד גריעותא לאיש המחלל שבת בפרהסיא ג' פעמים עד שנחשב יוצא מן הכלל במש"ה (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, פירש"י ז"ל שלא לביישו ברבים, ודייק קרא עמיתך. משא"כ מי שאינו נחשב עמיתך רשאין אנו לביישו ברבים, כמחללי שבתות בפרהסיא שבכם בעבודת "הוויין הוז" בכל שבת ושבת העשן יוצא ותהום כל העיר עליהם כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן מיד אחר חצות יום שבת קודש.
חידושי הרי"מ
פנחס כו' השיב כו' בקנאו כו' בריתי שלום. נ"ל בעזה"י שבוודאי לא הי' מתוך כעס לבד רק מגודל עוצם אהבה לבנ"י ונוגע עד הנפש שאיך ישראל קדושי' שנקראו בנים לה' ית' יהי' במצב שפלות וגרוע כזה כמו שמר לאדם כשבנו סר מדרך הישר ח"ו וכמו קנאת בעל. וכמ"ש (עמוס ג) ידעתי כו' על כן אפקוד כו' ופעל בזה לדורות מה שאמרו חז"ל רגזו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר שכל איש מישראל שמרגיש הרהור עבירה וכדומה ע"י שיודע חיבת ישראל שגם הוא בתוכם יתקצף ויתרגז מאד. איך יש לו חוצפה ועזות כזה נגד ה' ית'. ועי"ז נעשה כבוש יצה"ר תחת ידו או סר ממנו. ואם לאו היינו שזה מועיל כשנזהר אדם שלא יכעס ויתקצף על דברים בטלים רק על התנגדות הקדושה יכול לפעול ברוגז ונעשה כלי לרדוף היצה"ר. כמ"ש דוד ארדוף אויבי ואשיגם ועי"ז נמתק הדין בשרשו שהרוגז על הרע הוא גבורות קדושות שהוא להפרידו ולבטלו. ופועל אהבה ורצון. וכשנשתמש בכעס וכדומה ולא עשה תשובה א"א לפעול כו'. יקרא ק"ש היינו שבורח אדם לשרשו שמוסר נפשו וחייו להשי"ת שמבטל כל עצמו לקדושת השי"ת. וממילא אין היצה"ר יכול לבא למקום הזה ונפטר ממנו וזה שאמר אסא אין בי כח לרדוף אומר שירה והן נופלין כו' היינו השתוקקות למקום. ולכך נותן לו ברית שלום. כי חיבר וייחד חו"ג. שהוא קיום הכל כמ"ש במדרש שהעול' מתנהג בשלום שכל מורכב מיסודות הפכים. ושמו של הקב"ה שלום המחברם לעשות רצון השי"ת. שחפץ בבריותיו שמים אש ומים מספרים כבודו כו' וכן תנועת הגלגל המהפכם ממזרח למערב כל יום נגד תנועתם והוא השלום שניכר כבוד השי"ת שבראם ומקיימם באופן זה וכל ההפכים בעת שבא לרצון השי"ת כולם פונים ומתבטלים לנקודה זו מיכאל וגבריאל בכל יום נברא דבר מיוחד. ויום ו' נצטרף הכל ונעשה הכל כלי אחד שיהי' ניכר מתוכו כבוד ה'. וזה שבת ויכלו כו' והוא סוכת שלום פורס עלינו. וזהו שאמר אלי' להשי"ת קנא קנאתי כו' בריתך כו' נביאיך הרגו ואותר כו' ובקשו כו' ואח"כ כשצוהו השי"ת צא ועמדת כו' ועמד בדיבורו בלי שום שינוי ותמוה מאוד כי ח"ו שאלי' יקטרג על ישראל. ידוע שכל נביא הי' אוהב את ישראל יותר מנפשו כמ"ש משה יאבד כו' ואל ינזק צפורן א' מישראל במדרש ואתחנן נביא כמוך כו'. עוד תימה איך אמר הרגו כו' הלא לא הרגו בנ"י כלל את הנביאים רק הכלבתא ימ"ש המרשעת איזבל שכן אמר עובדי' בהרוג איזבל נביאי ה'. אדרבא כשהציל והטמין ק' נביאים ידעו כל ישראל ולא הגיד שום א'. והוי קשיא לי טובא עד שחנני השי"ת בחסדו להבין מעט שזה עצמו פלא שהי' אליהו ז"ל ירא מאיזבל לברוח הלא שרף את ג' פעמים חמשי' בדיבורו לבד אולם הרמב"ם כ' על הסרת לבו הקפידה תורה שלבו לב כל ישראל ע"ש. ואמת בפיו שכ"כ בזוה"ק אי רישא דעמא זכאי כולן זכאין. ומה שלפעמים שינו צדיקים כו' יש טעם. ולזאת כ"כ על אחאב הסתה כו' איזבל בוודאי הייתה קליפה גדולה מאוד מאד ומכשפה כ"כ בכשפי' הרבים והדין מלך קודם כו' לנביא והי' תחתיו ולא הי' יכול לעשות לו ולא לה שהיא כבעלה והי' יכולת להרוג הנביאים וכן מנשה כו' וכשפעל אלי' שכל ישראל הודו ה' הוא אלקים והרג כל נביאי הבעל והסכימו ישראל ואחאב ג"כ חשב שתיקן הכל וירץ לפניו ועשה לו כבוד. ואלו הי' אחאב נפרד מהכלבתא איזבל הי' נשאר בתשובה כראוי. וגם בנ"י היו מתוקנים. אולם כשלא הרגה ולא נפרד וכו' ויגד לאיזבל את כל כו' עשה אלי' ואת כל כו' הרג כו' ויש לימוד זכות על אחאב כמ"ש בזוה"ק ויגד רזא דחכמתא ע"ש. כי רצה לתקן אותה שתשוב בתשובה. ויש חשק גדול לקרב לקדושה כי יש בהם משוקע ניצוץ קדוש גבוה מאוד כי זולת זה לא הי' להם כח. והיא שנזהרה בכבוד חתן וכלה. וחשב לקרבה וכשלא רצתה קלקלה גם אותו וכמ"ש על החכם מכל אדם. ולזאת כששלחה אל אליהו להרגו כו' וירא שיש לו לירא מפניה וראה מזה שעדיין אחאב קשור בה ואין התיקון כלל וילך כו' קח נפשי כו' וזהו שהתרעם את נביאיך הרגו שהרי כל הקלקול עדיין קיים שע"י איזבל והי' טענתו הלא בני ישראל עשו תשובה כולם והודו ואיך יהי' במצב ומעמד שפל כזה ע"י רשעה א' והוא ממש כמו ויעמוד פינחס ויפלל שדרשו חז"ל שעשה פלילות שעל א' יפלו כמה אלפים כו' כמ"ש ואתה הסיבות כו' ומסר נפשו להטיח דברים כלפי מעלה בשביל אהבת ישראל שרצה שיתקן אותם הש"י שלא יהי' במצב כזה וע"ז נאמר השיב את כו' ולא כליתי כו' לכן אמור כו' בריתי שלום: