חסידות על עמוס ג:ז

ונלע"ד כי נודע מש"ה (עמוס ג, ז) כי לא יעשה ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ירצה, כי הדיבור שגוזר הש"י הן לטוב הן למוטב יצוייר שיהיה לעולם ה' דברך נצב בשמים, ולא יומשך למטה לארץ ולא יקויים הגזירה ההיא רק ע"י שהנביא משוטט במחשבתו בעולמות העליונים ומקבל הדיבור ההוא ומורידו לארץ ואז יתקיים עי"ז. וזש"ה כי לא יעשה ה' בעצמו דבר רק מגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ועי"ז דיבורו מתקיים בארץ, ובזמן שאין נביאים נמשך הדיבור ע"י עוף השמים יוליך את הקול, ולפעמים ע"י שוטים ותנוקות כנודע. ואמנם, ידוע כי יש באדם עצמו ד' עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שהם שכל ומחשבה דיבור ומעשה. נמצא אף שהדיבור בפי הנביא עדיין לא הגיע הדיבור ההוא לעולם המעשה שהוא עולם זה, לכן לפעמים יצטרכו לעשות פעל להוריד ענין ההוא לעולם המעשה.

ומה היא התגלות אלי׳ בשכל, האם רק הבנה היא ח״ו, התגלות היא שהשכל הוא המרכבה שלה כנ״ל בנבואה, (ולא לבד שמה שהשיגו בספירות ועולמות של מעלה לא שכל הי׳ רק נבואה שנתגלה על מרכבה שכלית, רק גם נבואה ממש נתגלה להם וגם בה שכלם הק׳ הי׳ המרכבה), ועיין גם בזוה״ק שמות דף וא״ו ע״ב שאחר שנתגלה להם הנבואה שעתיד הקב״ה לעשות אמר ר׳ אלעזר וכו׳ וכולא נבואה עילאה היא וכו׳ כי וכו׳ כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים וחכמי עדיפי מנביא, וכו׳, נבואה ממש נתגלה להם ואמר בזה חכימי עדיפי ועוד מסיים ר׳ יהודא כלא חכמתא וחכמתא דר׳ אלעזר יתיר מכלהו ע״ש.

והנה מבואר בספרים יראה אותיות ראי"ה, כי אשר יראת ה' בלבו רואה ומבחין כל מעשיו ועניניו, משא"כ מי שאין בלבו יראת שמים טח עיניו מראות. ובזה יבואר פסוקים בשמואל במעשה דשאול עם נערו שהלך לבקש האתונות ואמר לו נערו שילכו לעיר הרואה והשיב לו שאול הנה הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלהים ואמר לו נערו הנה נמצא בידי רבע שקל כסף כו' לנביא היום יקרא לפנים הרואה ופירש"י זהו דברי כותב הספר ע"ש. וצריך ביאור, מדוע זאת לפנים קראו לנביא רואה, וגם לאיזה צורך הודיענו זאת. ונבין זאת ע"פ דברי המדרש רבה (בראשית רבה מט, ב) וז"ל: בתחלה נגלה סוד ה' ליראיו ואח"כ לישרים שנאמר ואת ישרים סודו ואח"כ נגלה לנביאים שנאמר (עמוס ג, ז) כי לא יעשה כו' כי אם גלה סודו וכו'. ופירשו המפרשים, כי בהתמעט הדורות לא היו כדאים כל כך לשיתגלה סוד ה' לכן בתחלה היה די ביראת ה' ואח"כ להיות ירא וגם ישר דהיינו בין אדם לחבירו כמו שדרשו רז"ל על פסוק ועשית הטוב והישר, ואח"כ לא נגלה אלא לנביא גמור אשר הוא ראוי להשראת השכינה.