חסידות על צפניה ב:ג

אמור אל הכהנים (ויקרא כא א). במדרש (ויק"ר כ"ו ז') הראה לו הקב"ה למשה דור ודור ושופטיו, ודורשיו, ומנהיגיו, והראה לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מלך הראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, אמר לו הקב"ה משה לי אתה אומר, אמור אל הכהנים בני אהרן שהרג נוב עיר הכהנים, עד כאן המדרש. והוא תמוה מאד הגם שהוא רק דרך מליצה על הפסוק אמור אל הכהנים, וגם כונת המדרש ליישב הכפל אמור ואמרת, לכך דריש להאי אמור אל הכהנים לדרשה בפני עצמו, ואם כן ואמרת אליהם הוא אמירה בפני עצמו ואין כאן כפל, מכל מקום הוא בעצמו תמוה מאד. וליישב דברי המדרש הנ"ל, נקדים לפרש הגמרא ביבמות (דף ע"ח ע"ב) אמר רב חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם וכו', עד שם (שמואל ב' כא א) אל שאול ואל בית הדמים, אל שאול שלא נספד כהלכה, ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים, וכי מצינו בשאול שהמית את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן, ומקשה קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה, וקתבע אל בית הדמים שהרגן שאול, אין, דאמר ריש לקיש אשר משפטו שם פעלו (צפניה ב ג), באשר משפטו שם פעלו. ושם בגמרא אמר שאול כבר עברו תריסר ירחי שתא, ולאו דרכיה למספדיה גבעונים נקרי להו ונפייסינהו וכו', שם מיפייס ולא פייסינהו, אמר שלשה סימנים יש באומה זו וכו', כל שיש בו ג' סימנים הללו, ראוי לדבק באומה זו, (פירש רש"י (ד"ה הרחמנים) והני גבעונים כיון דלא מרחמי, אינן ראוין לדבק בהן), מיד גזר עליהן דוד, לכך נאמר (שמואל ב' כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה, עד כאן.

והנ"ל בזה, דזה דנבלע כל אשר להם, היה הוראה דיחיו לעתיד, וכדעת ר' יהושע באבות דר"נ (פרק ל"ו ב') וכרבי אליעזר בהמשנה דסנהדרין (דף ק"ח ע"א) וכר"י בב"ב (דף ק"ט ע"ב), והוי כמו באשר משפטו שם פעלו (צפניה ב ג). והוא על ידי שפירשתי הטעם (בהפטורת דברים ד"ה לולי), דאמרו על המלוה בריבית, דלא יקום בתחית המתים (ילקו"ש ח"ב רמז שע"ה, ועיין תוספת ב"מ דף ע': ד"ה תשיך), דמה זה מדה כנגד מדה. וביארתי על פי האלשיך על הפסוק (ישעיה ס כא) נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, עיין בירים משה על משנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), דהקשה דלמה זאת להצדיק לירד עוד פעם לתוך הגוף, ועיין שם מה שתירץ שהוא משום שאין הקב"ה מקפח שכר לכל בריה, על כן גם את הגוף אשר טרח בעולם הזה, לא יניחנו הוא יתברך ריקם, עיין שם. ואני המתקתי, דהוא משום מצות גמילות חסדים שעושין רצון קונם וגומלים חסד עם הגוף, וכמו שנתגלה לי בחלום דיברכו קודם התחיה אשר קדשנו במצותיו וגו' כנ"ל, וכיון שהיסוד התחיה הוא גמילת חסד, אם כן מי שמלוה בריבית ואינו רוצה לגמול חסד דהוא בין לעניים ובין לעשירים (סוכה מ"ט ע"ב), דהיינו הלואת חנם, מתנהגים עמו גם כן מדה כנגד מדה, וגם אז לא יגמול חסד עם הגוף, והבן. ואם כן כיון שנבלע כל אשר להם, וכאמרם ז"ל אפילו מחט שאולה שהיה להם ביד אחרים, ונתגלגלו מכל הצדדים מה שהשאילום וראו שגמלו חסד, אם כן יזכו לתחיה, והבן זה. ועל פי זה יתיישב הכל דאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני, וגם כי לא מלבי, ומפרש (במדבר טז כט) אם כמות כל אדם ימותון לא ה' שלחני כלל, כדברי המוני כיון שלא יענשו. ואם בריאה יברא וגו' ובלעה אותם הרי מופת שה' שלחני, ואת כל אשר להם הרי מופת כי לא מלבי, דהא זה מורה דיקומו בתחיה אלו שהשאילו, ואם היה כופרים בשליחות משה לא היו ראוים לקום, דהא איתא בהמשנה (סנהדרין צ' ע"א) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה, או אין תורה מן השמים, ועולם הבא היינו תחית המתים, כמו שמפרש שם בגמרא (סנהדרין צ' ע"א) בהאומר אין תחית המתים, הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יעמוד בתחית המתים, וכן כתב המדרש שמואל על המשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דעולם הבא הוא עולם התחיה, עיין שם. והנה איתא שם בגמרא (סנהדרין צ' ע"א) דאפילו אם אומר כל התורה כולה מן השמים, רק פסוק אחד שאמרו משה מפי עצמו, אין לו חלק לעולם הבא. ואם כן כיון שכפרו בשליחות לענין הכהונה של אהרן דכמה פרשיות יש בזה, כבר אינם ראוים לתחית המתים, וכיון שהיה הוראה שיעמדו קצתן בתחית המתים וכבר נתאמת שליחות משה, על כרחך דלא כפרי בהשליחות, רק שהתרעמו שאמרו שמלבו היה הדבר ונענשו על זה, שמע מינה שגם זה אין אמת. והיינו דאמר וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את ה', ר"ל דגם האנשים האלה שיעמדו בתחית המתים ולא כפרו בהשליחות, גם כן ניאצו את ה', והבן כי נכון הוא בס"ד.

ובזה יובן צדק צדק תרדוף ר"ל שירדוף לחבר צדיק וצדק ע"י תיקן קרי ונק' צדיק וז"ש למען תחי' וירשת ארץ כי צדיקים ירשו ארץ חיבור הנ"ל וק"ל. ובזה יובן והי' כי תבוא אל הארץ וירשת וישבת בה כמו שזכר בח"ה משל מדינות הודו שמלכו בה איש נכרי רק לשנה א' וכו' יעו"ש וה"נ העה"ז היא לפי שעה משא"כ עה"ב היא נחלת עולמות וירשת וישבת בה והכוונה והי' כי תבוא ר"ל כשתרצה בעה"ז לזכות שתבוא אל הארץ העליונ' וכאמור עצה היעוצה לך מעתה קודם כל ולקחת מראשית כל פרי האדמה לתקן עון וחטאת נעורים שהיא בראשית השנים ונק' ברית כל פרי האדם כנודע ואז בתיקן עון קרי נקרא צדיק וזוכה לנחול הארץ העליונה ש"י עולמות ושמת בטנא כי טנא גי' ס' שהוא יסוד ו' כלול מעשר כלול שית בקרטופא עוד י"ל בטן ר"ל להוציא מבטן הרשעת קרי להכניס בבטן הקדושה כנודע וז"ש בטנא אב טן או בטן א' אלופו של עולם והבן