חסידות על קהלת א:ז

ובזה יבואר מאמר הגמרא שבת "אמר השטן תורה היכן הוא אמר לו הקב"ה לך אל הארץ, ואמרה הארץ אין בי לך אל הים, והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם", ויש להבין האיך יאמר השי"ת דבר שאינו? והנראה לבאר דהנה השי"ת אמר אל השטן המקטרג "לך אל הארץ", דאפילו לימוד תורה בארציות וחומר, היינו שלא לשמה, ג"כ מקובל לפני, ואין לך להשטין על בני ישראל, והארץ אמרה "אין בי", פירוש דעיקר התכלית אין בארציות כנ"ל, רק "לך אל הים" היינו הצדיק שהוא מעלה הניצוצות אל הים העליון שלשם הוא עלייתן, הצדיק שהגיע אל המדריגה זו, הוא עיקר התכלית. וזה אומרו "כל הנחלים הולכים אל הים", פירוש 'נחלים' לשון נחלה וירושה, דהיינו העלאת ניצוצות קדושה נקראים ירושה כנ"ל, הולכים אל הים העליון, "והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם", פירוש שיש עוד למעלה מזו מדריגה שלישית כמו מדריגת משה רבינו ע"ה שהגיע למעלות הדביקות בבורא יתברך בחיים הנצחיים.

והנה מה שדימה העולם לים, ביארו בספרי מוסר הטעם כי להיות רוב בני אדם אשר אינם משימים עיניהם על דרכיהם נכשלים בקנאה ותאוה וכבוד כמבואר במשנה, ולזאת דומה לים אם בענין התאוה ארז"ל (קהלת רבה א, לד) אין אדם מת וחצי תאוותו בידו יש לו מנה מבקש מאתים, כך כל הנחלים הולכים אל הים והוא איננו מלא (קהלת א, ז), וכמו שכל המים ההולך אל הים שם הם שבים ללכת, כך תאות רשעים תאבד ולא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו.

ב וְאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לִבְחִינַת תְּפִלִּין אֶלָּא שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר וִיתַקְּנֵהוּ. כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת: מַלְכוּת – פֶּה, הוּא בְּחִינַת יָם, שֶׁכָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים לְתוֹכוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת א׳:ז׳): כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם;