חסידות על קהלת ב:יד

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר פ' יג): אָדָם לְעָמָל יוּלָד – אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, הַיְנוּ מֵאַחַר שֶׁכָּל אָדָם נוֹלָד לְעָמָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מִזֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה לוֹ כָּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ עָמָל וְיִסּוּרִין וּדְאָגוֹת הַרְבֵּה, עַל־כֵּן הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – שֶׁיַּהֲפֹךְ הֶעָמָל לְעָמָל שֶׁל תּוֹרָה, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נוֹלָד שֶׁיַּעֲמֹל בַּתּוֹרָה, וְאָז אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי נִצּוֹל מֵעֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכֶה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא:

וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצָא שָׁם פְּתָחִים, הָיָה יְכֹלֶת לָצֵאת, רַק הַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ (קהלת ב׳:י״ד), וְלֹא יִרְאֶה הַפְּתָחִים לָצֵאת, וְהוּא אָסוּר וְקָשׁוּר שָׁם, וְלֹא יִתְּנוּ לוֹ לָצֵאת. עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי אֱמֶת לִפְנֵי ה', אֲזַי הַדִּבּוּרִים מְאִירִים, וַה' אוֹר לוֹ כַּנַּ"ל.

והנה ארז"ל (עירובין ו:) מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל רשע מחומריבית שמאי ומחומרי בית הלל עליו הכתוב אומר (קהלת ב) הכסיל כו' ופירושו דאף שעושה מצד דקדוק שמחמיר על עצמו אפילו הכי אין לעשות כן דפעמים חומרא בא לידי קולא. וכתבנו במ"א דמקשין על זה כיון דהחשש בב' חומרי פן יומשך קולא עי"ז מדוע אינו נקרא רק כסיל כיון שבא להתיר האיסור ותירצו דדוקא בב' קולי נחשב לחטא מה שאין כן בתרי חומרי כיון שעושה זה מצד הדקדוק אף אם נזדמן פ"א שהקיל עי"ז שלא כדין בטעות לא יחשוב ה' לו עון כיון שהעון נזדמן במקרה על ידי ריבוי הזהירות ולכן לא נקרא רק כסילות בעלמא אבל על גוף החטא שנכשל בו מוחל לו השם יתברך כיון שלא עשה במרד וגם הטעות בא מחמת רוב הזהירות.