Chasidut על קהלת ה:א

ונקדים עוד מה שאמרתי על הפסוק (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע כו' כי זה כל האדם, (מה שדרשו בו חז"ל (ברכות ו' ע"ב) ידוע. וגם אני אענה חלקי), על פי מה ששמעתי בפסוק (קהלת ה א) כי אלקים בשמים ואתה על הארץ כו', על פי משל מאומן המצייר כל כדור הארצי על נייר קטן, עם כל המדינות וכל העיירות והכפרים והשדות והכרמים והיערות והימים והנהרות והאגמים כו'. ועל פי זה נ"ל לפרש הקרא הנ"ל, כי זה כל, היינו כל הנמצאים המסובבים מהסיבה הראשונה יתעלה שזכר כולם בספר קהלת, כי כמו שזכר הנגלים ונראים בנגלה ונראה בפירוש הפשוט, כבר זכר הנעלמים בהעלם, ועל זה אמר כי זה כל הוא האדם, דהאדם כלול מהכל והכל יש באדם, על כן ראוי שתשמור עצמך מאד מקלקול וחטא, כי רב הוא אף הקטנה שבקטנות. והיינו סוף דבר הכל, כשתרד לסוף דבר של הכל, יתראה מהן גדולתו ית"ש, נשמע מזה את אלקים ירא כו' כי זה כל האדם, כמו שפרשתי והוא נכון בס"ד.

ועל פי זה מבואר המסורה הנ"ל בראשית ברא אלקים וגו', דמשמע דשמים וארץ קודמין לאור, וקשה מהא דכתיב פתח דברך יאיר וגו', דמשמע דהאור נבראת תחלה. וכדי לתרץ זה אמר אשר ברא אלקים לעשות, פירוש שבהוצאה מכח אל הפועל המעשה, נבראה האור תחלה, אבל במחשבה שמים וארץ קודם לאור. עוד כוון הפסוק אשר ברא אלקים לעשות, כלומר כמו שברא אלקים היינו במחשבה, העולם קודם לאור, ובמעשה האור קודם לכל, כמו כן ראוי לעשות, וכמאמר המדרש ממנו ילמדו הצדיקים ויפתחו באורה זו תורה, ושמא תאמר מי ידמה לד' לעשות כמעשהו, לזה אמר אשר ברא אלקים אדם על הארץ, על דרך שמפרשים הא דכתיב (קהלת ה א) כי האלקים בשמים ואתה על הארץ, לומר שהאדם הוא דוגמא עליונה, וכדכתיב (בראשית ה א) בדמות אלקים עשה אותו, והכונה כמו שהאלקים בשמים, כך אתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים. וז"ש אשר ברא אלקים, פירוש כל אשר ברא אלקים גם בגבהי מרומים, כך הוא אדם על הארץ דהוא כללא דכולא ביה, לכך ילמד מיוצרו כמו שהתנהג בבריאת עולמו, כן יתנהג האדם בעצמו בדוגמתן, וכאמור.

ויאמר אדני אל נא תעבור מעל עבדך (בראשית יח ג). פירש רש"י (ד"ה ויאמר) לגדול שבהם אמר וקראן כולם אדונים וכו'. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס האורחים. ואף על פי שכתוב אחר וירץ לקראתם, דרך המקראות לדבר כן ומקורו משבועות דף ל"ה (ע"ב), עיין שם. והנה קיימא לן דשם זה קודש והוא העיקר, דעל פירוש הראשון קשה למה התחיל בלשון רבים בקמץ, ומסיים בלשון יחיד אל נא, וחוזר ומסיים בלשון רבים ורחצו רגליכם. ועל פירוש הב' קשה דהוה ליה למימר קודם וירץ לקראתם, ומ"ש רש"י (שם) דאין מוקדם ומאוחר בתורה, המהרש"א ז"ל שדא ביה נרגא בגמרא (ב"מ דף פ"ו ע"ב), דהא אמרינן בפסחים (ו' ע"ב) דבחד ענינא לא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה, ואיך נמשך לזה המאמר שאחריו (בראשית יח ד) יוקח נא מעט מים, ועל כל פנים היה ראוי לומר ויאמר יוקח נא מעט מים. והנה לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דאמר להם ונתכוין לשמים ולישנא דמשתמע לתרי אפי הוא, אבל גם זה לא יתכן, דהא אמירות הללו חלוקות בזמן הם, לפי שזו האמירה להקב"ה היתה נצרכה קודם הריצה לקראתם, והאמירה לגדול שבהם אחר הריצה. אבל כל זה יובן על פי מאמר רז"ל בשבת פרק קמא (שבת דף י"ב ע"ב) לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, והא דאמר לחולה רחמנא ידכרינך לשלם, שאני חולה דשכינה עמו. והנה יש מפרשין שמכירין, רק שלשון ארמי מגונה בעיניהם, והטעם נ"ל אף ששיורי לשון הקודש הוא ובודאי חשוב טפי מכל הלשונות, מכל מקום לא נחשב בעיניהם רק לשון עברי לפי שהוא הקצר שבלשונות, (וכך קבלתי שלמעלה המרבה בדברים מגונה מאד), והוא הלשון הזך והנקי והקצר, אבל הקב"ה בעצמו מתוך אהבתו של ישראל נאמר (שיר השירים ב ד) ודגלו עלי אהבה, ודלוגו ולגלוגו (שהש"ר פ"ב ד'). ועל פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ה' א) כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, ולא אמר תמעיט דבריך, רק משמע שתדבר כל צרכך מועטים, והיינו בלשון קצר, ודו"ק.

ועוד, כן עשה את המנורה, ולא כתיב מי עשה. וחז"ל דרשו, שנעשית מאליה. הגם דקושיא זו יש לתרץ לפי מ"ש בעקדה שער מ"ט, שהאדם השלם הוא ציור מנורה הטהורה וכו', וז"ש (ח, ג) ויעש כן אהרן, שעשה את עצמו מנורה וכו', יעו"ש. וא"כ הכי נמי י"ל כן עשה את המנורה, דקאי על משה ואהרן ושאר השלמים, עשה את עצמו נויי מנורה, להאיר אל מול פני המנורה העליונה, בסוד (שמות כה, ח) ושכנתי בתוכם, שהאדם הוא מרכבה קדושה להאיר למעלה, ומשם לכל העולמות למטה, כאשר כתבתי במקום אחר כי אלקי"ם בשמים ואתה על הארץ וכו' (קהלת ה, א), יעו"ש.