חסידות על קהלת ה:ה

כולם לא השתפקו בהתפשט גדלותם ליחידים בלבד רק גם את כל דורם להרים אל התכלית המשיחית והתיקון של עת קץ שאפו בקדשם כנ״ל ממדרש שלא היחידים בלבד רק גם כולם, דורו של רשב״י איתא בזוה״ק אחרי ע״ט תני ר״י דרא דרשב״י שרא בגוי׳ כלהו זכאין חסידין כלהו דחלי חטאה נינהו, שכינתא שריא בינייהו מה דלית כן בדרין אחרנין וכו׳ דר״ש כד הוי אמר רזא דהאי קרא חברייא כלהו עינוי נבעין דמעין וכלהו מלין דאמר הוו בעינייהו גלין וכו׳ תאנא ביומו, דר״ש הו׳ אמר בר נש לחברי׳ פתח פיך ויאירו דבריך בתר דשכיב ר״ש הו׳ אמרי אל תתן את פיך לחטוא את בשרך עכ״ל הק׳. ואם גם אל חמורו האיר רפב״י עד שמעצמו יקיים התורה ויחמיר ע״ע לפנים משורת הדין וברוה״ק ידע שלא עישרו עוד את מאכלו נוכל לשער מזה מה היתה תשוקת הנביאים לעשות מישראל עם סגולתו ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ונראה לתרץ דנודע כי נפש האדם חוצבה מן ד' יסודות רוחני' שמהם נוצרו כל העליוני' והם ד' אותיות שם הוי"ה אשר בזה נאמר מד' רוחות באי הרוח וכו' וכן גוף האדם נוצר מן ד' יסודות תחתוני' הכלולים מטוב ורע מצד חטא אדה"ר כמ"ש בשער הקדושה פ"א יעו"ש והד' יסודות הם אש רוח מים עפר וכל מדות הטובות והרעות מושרשים בד' יסודו' הגוף וכמ"ש הרב הנ"ל בס' הנ"ל שער ב' וז"ל ולכן כל מדות רעות נחלקות אל ד' מינין וזה פרטן יסוד האש ממנו נמשך הגאוה להיות היסוד הזה גבוה וקל מכולן ובכללה הכעס ובקשת השררה להשתרר ולהתגאות על הבריות והשנאה לזולתו יסוד הרוח ממנו נמשך הדבור הנק' שיחה בטילה ובכללה חונף ושקרים ול"הר ולגלות שבחיו לבריות יסוד המים ממנו תאות התענוגי' כי המים מצמיחים כל מיני תענוג ובכללה החמדה והקנאה יסוד העפר ממנו מדת העצבו' בכל פרטיו ובכללה העצלות בקיום התורה והמצות מפני עצבונו על השגת קניני העה"ז וכו' וכ"ז מצד היצה"ר חלק הרע שבד' יסודות הנ"ל וחלק הטוב הוא היפוכן אחד ענוה הוא התרחק מכל מיני כעס וגאוה ב' השתיקה כאלם לא יפתח פיו זולת דבר הכרחי או בתורה ומצות ג' המואס בתענוגי העה"ז זולת הכרחי לקיום הגוף ד' השמחה בעבוד' קונו כמ"ש שש אנכי על אמרתיך כמוצ' שלל רב ושמח בחלקו וכ"ז מצד חלק הטוב שבד' יסודות הנ"ל עכ"ל העולה מזה כי כל עוד טומאתו בו במדות רעות הנ"ל טורח גדול לקיים התורה והמצות כ"א שלא לש"ש וכאשר יתגבר על יצרו וילחם בו ויסור מעליו מדות הרעות ויקיים התורה והמצות יקרא צדיק גמור וכמ"ש הרב הנ"ל יעו"ש וזה יהי' כוונת רב במ"ש ד' צריכין להודות אשר גאלם מיד צר ר"ל שיצא מצד הרע שבד' יסודות הגוף חלק הצר ויצה"ר ונכנס בחל' הטוב שבד' יסודות הנ"ל ואלו הן יורדי הים וכו' והוא מלשון וירד מים ועד ים לשון גאוה ושררה הנמשך מן יסוד האש וז"ש יורדי הים וגו' ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים להתגאות ירדו תהומות וגו' עיין מה שכתבתי בהפטורת ראה עני' סוערה לא נחמה יבואר שם כל המשך פסוקים אלו יעו"ש עד ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם ר"ל שהוציאו מן הצר ממדות הרע חלק היצה"ר ונכנס בחלק הטוב מדת ענוה היפך הגאוה וז"ש יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וגו' וזהו נגד יסוד האש שמצדו הגאוה חלק הרע והפוכו ענוה חלק הטוב דיסוד זה ונגד יסוד הרוח שממנו הדיבור אמר רב מיד אח"ז והולכי מדברו' ור"ל ע"ד שכתוב בזוהר אבינו מת במדבר בדיבור יעו"ש ויש לפרש שם ג"כ שנכנס בחלק הרע של הקליפות דיסוד ההוא הנקרא מת שנסתלק הקדושה מצד הדיבור הרע וכ"כ בזוהר בראשית דף י' מי זאת עולה מן המדבר מן המד"בר היא עולה כמ"ש ומדברך נאוה וכו' יעו"ש ויש לפרש שהוא הפוכו הנ"ל שהיא עולה מן המדבר מן הדיבור שבחלק הרע והקליפות והוא ע"י מ"י שהוא תשובה זא"ת עולה מן המדבר מן הרע אל היפוכו חלק הטוב שהוא השתיקה כי אם בתורה ומצות וזהו מדברך נאוה באמת וא"ש. וז"ש הולכי מדברות שנאמר תעו במדבר בישימון דרך דלכאור' הוא כפל ועוד בישימון אין בו דרך כלל ואיך אמר בישימון דרך וגם בסיפא ק' דאמר וידריכם בדרך ישרה דה"לל בקיצור וידריכם ללכת אל עיר מושב ולדברינו א"ש כי לשון הרע נק' דרך כמ"ש וידריכו לשון קשתם וז"ש תעו במדבר שהוא חלק הרע מיסוד הרוח מצד הדיבור של לה"ר ושקר וכיוצא בו וז"ש תעו במדבר בישימון דר"ך ר"ל שידריכו קשת לשונם רמי' וז"ש רעבי' גם צמאי' וגו' ע"ד מה שאחז"ל קאים טרין כל יומא ולא לעי ובתורה לעי וכו' והנה כל עוד שמרבים בדברי' בטלים ולה"ר ולשון שקר עוד הם רעבים וצמאים לדבר יותר ולא לעי עד כי גם נפש"ם בהם תתעטף כמ"ש רש"י פרשת ויצא ובהעטיף הצאן לא ישים כלומר מתעטפים בעורן וצמרן ואינם מתאוות להתייחם ע"י הזכרים וכו' דה"נ כ"כ הורגלו בדברי' בטלים ולה"ר ורמי' עד כי גם נפשם שדרכם לבחור ברוחני ומואס בתאות הגופנית שזה חומר וזה צורה מ"מ ההרגל נעשה טבע גם לנפש' בהם תתעטף ומתאוה לזה כמו הגופני' שעשו מצורה חומר ויצעקו אל ה' בצר להם וידריכם בדרך ישרה ר"ל שהוציאם מחלק הרע שביסוד הרוח שהוא הדיבור והכניסם בחלק הטוב שהוא ההיפך לבחור בשתיקה כי אם בתורה ומצות וזה שאמר וידריכם בדרך ישרה ר"ל שיהיה דריכת לשונם רק בתורה הנק' דרך והוא ישרה חלק הטוב שביסוד הרוח ונגד יסוד המים אמ' ומי שהיה חולה ונתרפא הוא מה שאמר קהלת ויש רעה חולה ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו וגו' והנה פסוק זה אין לו שחר כלל ונ"ל דיבואר בפסוק שאחריו יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלהי' עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהי' לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא והוא מצינו שנתחבטו בקו' זו נביאי' ראשונים כמ"ש מרע"ה הודיעני את דרכיך מ"מ צדיק ורע לו רשע וטוב לו כמבואר בש"ס דברכות וכן תמה הנביא אך משפטי' אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד וגו' והנה מכח זה נתעו מדרך הישרה וכמ"ש על מה ניאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרוש וכו' ורע תדרוש רשעו בל תמצא ופי' רש"י רשעי ישראל כשרואין הרשעים מצליחין לבם נושאם להרשיע אבל משתשבור זרוע רשעים אם באת לדרוש רשעם של רשעי ישראל לא תמצאנו ע"כ וז"ש קהלת ג"כ יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם כי נתרבה רעה זו על הצדיקים הנק' בתואר אדם והוא כי איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים. ר"ל כי גם מצד מדת הדין הנק' אלהים זכה לעושר ונכסים כי בדין הוא שיטול שכרו והטעם כי ידוע כי גדול נסיון העושר יותר מנסיון עוני וכמ"ש שלמה מטעם זה ריש ועושר אל תתן לי וכו' ואפ"ה זה שהשפיע לו עושר וכבוד ומ"מ איננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ר"ל שמניח ועוזב תענוגי הגוף והחומר רק בוחר ומתאוה בתענוגי נפשו שלא יחסר לנפשו מכל אשר יתאוה. ואחר כל זה לא ישליטנו אלהים לאכול ממנו ר"ל אפילו כדי אכיל' לא נשא' בידו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע. ר"ל זה גורם אשר הבל יבהלו בני אדם וירשיעו וחולי רע הוא שאין לו רפואה בסתירת שאלה זו וכנז"ל וז"ש פסוק הנ"ל יש רעה חולה ר"ל שמצד הרעה באה החולי והוא כי ראיתי עושר שמור לבעליו לרעתו ר"ל עבור רעתו שמור לו עשרו שלא נאבד ממנו משא"כ באלו הכשרים שנאבד עשרם ומכח זה נמשך רעה חולי לרשעי ישראל להרשיע וכמ"ש דוד המלך ע"ה ורע תדרוש וגו' הנ"ל איברא דרפואת חולי זה בעת אשר נתמלא סאתם של הרשעים וכמ"ש וכל קרני רשעים אגדע אז תרוממנה קרנות צדי' וכמ"ש שבע יפול צדיק וקם ורשעי' יכשלו ברעה וגו' כי פתאום יבוא אידם עיין משלי ס' כ"ד מזה אז סתירת השאלה מבוא. וז"ש ומי שהיה חולה ונתרפא כנגד יסוד המים שהוא הנמשך אחר תענוגי גופו ולא נשמתו ורעה זו נמשך מצד החולי אשר דרך רשעי' צלחה ושלו כל בוגדי בגד וכנ"ז. וקאמר מנ"ל שנאמר אוילים מדרך פשעם וגו' ור"ל כי אוילם ושטות' להרשיע נמשך מדרך פשעם של הפושעים שמצליחים וכמ"ש עושר שמור לבעליו בשביל רעתו ולכך גם המה בחרו בדרכיהם בתענוגי הגוף אבל תענוגי נפשם קאמר כל אוכל תתעב נפ"שם דייקא ויגיעו עד שערי מות שהוא הקליפו' ויזעקו אל יי' בצר להם ישלח דב"רו וירפאם כי נודע דיבור הוא קשות מדת פורעניות וכמ"ש דבר אדוני הארץ אתנו קשות וכו' וה"נ כך כשהש"י יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אז ישל' דברו להעניש הרשעי' ואז וירפא' לאינך וכמ"ש ורע תדרוש רשעו בל תמצא. וז"ש וימלט משחיתותם מלירד לבאר שחת שחזרו מרשעם וכאמור וז"ש כאן בזה משא"כ בשאר ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה כי באבוד רשעים רנה וא' ויזבחו זבחי תודה כי אז יש זמן התעוררת תשובה משא"כ קודם לזה ושל כך אמר לשון זבח תודה ע"ד שכתוב זבח לאלהים תודה שפי' רש"י שם התוודה על מעשיך ושוב אלי זהו זבח שאני חפץ וכן א' זובח תודה יכבדנני ר"ל המביא לי זבח של תשובה והודאה על עונותיו הוא יכבדנני וכו' ומכאן נלמד לכולם מ"ש רב ד' צריכים להודות ר"ל לשוב ולהתודות והודאה על עונותיו שיבחין כי רוע מדותיו שהם ד' בכלל הוא מצד היצה"ר שמתפשט הנגע ממנו בכל התרי"ג אבריו ועצה היעוצה להתודות ולשוב שידע האדם כי מצד עונותיו נמשך היצה"ר ברוע מדותיו ומאמין אשר לו ית' היכולת לשנות טבע המדות להוציאו מחלק הרע שבכל ד' יסודותיו אל חלק הטוב ויתפלל אליו וז"ס זובח תודה יכבד"נני כי מורה אשר לו יאתה הכבוד והיכולת לשנות גם הטבע והמדות לכך אראנו בישע אלהים ר"ל כי אלהים גי' הטבע כי אראנו ישועה לשנות הטבע הנקרא אלהים והוא מצד מדריגות האמנה בו יתברך כמו שכתוב ויאמן ביי' וכן ויאמינו ביי' שהוא התכלית השלימות וכאשר נבאר עוד. ואחר זה אמ' נגד יסוד העפ' א' ומי שהי' חבוש בבי' האסורין ויצא מנ"ל דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו' כי המרו אמרי אל וגו' ויכנע בעמל לבם וגו' ויצעקו אל ה' ויוציאם מחשך וצלמות יודו לה' חסדו כי חלק הרע שביסוד העפר הוא העצבות והעצלות בקיום התורה והמצות וכ"נל מצד הקליפו' שפחה בישא אבל הקדושה הוא השמחה והחדוה וכאשר גברו עונות האדם אזי הנשמה הקדושה בבית האסורין של השפחה ביש' ואין תקנה כי אם ע"י תשובה וכמ"ש בתיקוני' על פסוק לאמר לאסורי' צאו ולאשר בחשך הגלו יעו"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש מאן דאיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילה וז"ש אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורין וכו'. וז"ש ומי שהיה חבוש בביתו האסורין ויצא מנ"ל שנאמר יושבי חשך וצלמות ר"ל כי זה העצל בתורה ובמצות הם בבית האסורין של היצה"ר ונק' יושבי חושך וצלמות וגו' ויכנע בעמל לבם כי משכן הנפש שהוא בלב ועתה הוא נכנע ומשועבד אל הע"מל שהם הקליפות לב"ם חלק הקדושה ויצעקו אל ה' ועל כי תחלה המ"רו אמ"רי אל ר"ל שהחליפו מתוק למר ועתה יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק יודו לה' חסדו שנכנסו לחלק הטוב שביסוד העפר ושאר המשך הפסוקי' יובן מעצמו ושפיר השמענו רב כי ד' אלו שהם בטבע רוע המידות והיה מקום לומר דלא מהני בזה שינוי הטבע והמדה ובא רב להודיענו דמהני וצריכים להודות והיינו הודאה על עונותיו ואז יתקנו גם היסודות החומרי והגשמי שנעשו מחומר צורה שהוא שורש הכל. שהוסר הקליפה ושורה ד' אותיות הוי"ה וד' יסודות הגשמים ג"כ כמו ברוחני וז"ס המרכבה ועל כיוצא בזה אמרו חכמינו ז"ל במתק לשונם מבטלין ת"ת להוצאת המת להוציא הקליפה הנק' מת ולהכנס' כלה להשרו' השכינה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ששורש כולם ד' אותיות הוי"ה כי י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע וכאשר נבאר זה המאמר עוד וק"ל וא"כ אתי שפיר דרב סידר לפי סדר היסודות אש ורוח מים ועפר ארמ"ע כדי להשמיענו זה שינוי סדר הפסוק להודיעינו שורש הכל ודי בזה. ועוד לאלו ד' מילין רמז נסתר בצחות לשון הש"ס במ"ש ד' צריכין להודות יורדי הים וכו' והוא מ"ש בכתבי האר"י זלה"ה בתקוני העונות בתיקון הגאוה שיתענה נ"ה יום נגד אותיות הים מן אלהי' וכו' יעו"ש וז"ס כי בעון הגאוה הנמשך מיסוד האש שהיה בו גסות רוח להשתרר כמו לשון וירד מים ועד ים ופגם באותיות הי"ם מאלהים ועכשיו כשרוצה לשוב בתשובהישפיל א"ע וירד להעלות הנצוצין שהורידם אל הקליפה וז"ש יורדי הים ר"ל שיורד להעלות. אותיות הי"ם והבן ואח"ז אמ' הולכי מדברות שהוא תיקון פגם הדיבו' נגד יסו' הרוח והוא דשם בכתבי הנ"ל כת מספרי לה"ר פוגמין בז"א אות ו' שבשם הנ"ק לשון וכו' יעו"ש והנה. במקום אחר כתב תיקון למוציא דיבה שפגם באות א"י דאדני גי' דב"ה ויכוון ש"ק שהל"ן גי' לשון וגי' שכינה וכו' משמע שהפגם הוא בשכינה אות ה' מהשם נ"ל דשניהם בקנה א' עולין דכת' בס' הבהיר זכור לזכר ושמור לנוקבא וכתב האר"י זלה"ה כי רמ"ח מ"ע הוא מצד ז"א ושס"ה ל"ת הוא מנוקבא יעו"ש והנה הפוגם בברית הלשון או בברית המעור פוגם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידין דכ' בזהר פ' נח והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך מחניך דא שייפי גופא ולא יראה בך ערות דבר דגעלי ומסאבי גרמיהון במלה דפומא וכו' ר"ל כי ע"י שלא שמר ברית הלשון נטמא ברית המעור הגורם טומאה לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו וכמ"ש אל תתן את פיך לחטיא את בש"רך [וכ"כ במ"ד קהלת ה' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך אחד מאיבריך אל תתן להחטיא כל איבריך וכו' יעו"ש] וכמ"ש בר"ח פ' י"א יעו"ש וז"ש כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך והוא יחוד קב"ה ושכינתי' הוי"ה אלהי' השורה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו כנ"ל וזה כוונת הפסוק תעו במדבר בישימון דרך וגו' דלכאור' הוא כפל כנ' ולדברינו א"ש כי אלו שתעו במדבר דהיינו בדיבור ויספרו לה"ר ומוציא דבה פוגמים בכל רמ"ח איבריו גי' במדבר שהם מצד הק"בה גי' אברהם זכר וגם פוגם בשס"ה גידו שמור שהוא מצד שס"ה ל"ת שבשכינה הנק' ב"ן וזהו אותיות ב"ישימו"ן ר"ת וס"ת ב"ן ואותיות שבאמצע גי' שס"ה וז"ש דר"ך ב"פ הוי"ה אלהי' כנגד יחוד קבה"ו והבן ואח"ז א' מי שהיה חולה ונתרפא נגד יסוד המים המגדל צמחים שהוא מזון לכל נברא ומי שאין בו מדת הסתפקת כשיחסור לו מזונו להתענג בו יגרם קנאה ושנאה לזולתו וכיוצא בו והוא חולי רע ורפואתו כאשר נבאר. והוא דכתבתי בביאור פסוק וילכו ג' ימים במדבר ולא מצאו מים וגו' עד ויורהו יי' עץ וגו' ואמרו בש"ס דב"ק פ"ז דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה וכו' וכתבתי שם כי מה שהיו מחוסרי מזון אשר הוא יכונה בשם מים הוא לסיבת עזיבת עסק התורה שנקרא ג"כ מים כמ"ש כל צמא לכו למים והוא כי יש ב' מדריג' א' ע"פ הטבע ב' למעל' מהטבע והנה ע"פ הטבע לא היה ראוי למים במדבר ארץ ציה כ"א למעלה מהטבע כמ"ש המוציא לך מים מצור החלמיש והיינו כשישראל ג"כ במדה זו שלמעלה מהטבע והיא שעוסקים בתורה שהיא למעלה מן הטבע וכמ"ש האלשיך על פסוק כי בי ירבו ימיך וראי' מאביי ורבא דאתי מדבית עלי וע"י שעסקו בתורה וכו' ולכך כשלא עסקו בתורה לכך לא הי' להם מי' וא"ש וז"ש כל אוכל תתעב נפשם ע"ד לכו לחמו בלחמי ולפי שתעב אכל נפשו לכך גם אכל גופו נמנע ממנו והנה התורה נ"ק דברו כמ"ש דבר צוה לאלף דור והנה זה שהיה חולה מצד חסרון פרנסתו ומזונו מצד יסוד המים ונתרפא ע"י עסקו בתור' וז"ש ישלח דב"רו וירפאם והטעם מבואר כאמור. ובדרך פנימי כי מבואר בכתבי' כי סבת חולה נמשך מחמת העדר וחסרון שער החמישים שהוא יסוד אבא לכן חולה גי' מ"ט וע"י ביקור נמשך ש' נ' וחזר דפ"ק לאיתנו יעו"ש ונודע כי התורה הוא וסוד אבא ושפיר אמרו בש"ס מי שהי' חולה ונתרפא הוא ע"י כי ישלח דבר"ו וירפא"ם והב"ן. ובזה א"צ לפי' הנ"ל חולה ונתרפא ע"פ מה שאמר רעה חולה וכו' כי יתפרש שפיר כאמור. ובזה נ"ל לבאר המשך פסוקים בפ' לך לך ויוצא אותו החוצה וגו' עד במה אדע וגו' ויבואר בסוף. ואח"ז אמר מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא נגד יסוד העפר הגורם עצבות ועצלו' הנמשך מזוהמת הס"ם כמ"ש בעצבון תאכלנה והוא מחמת חסרון קיום מ"ע חיות האבר הפרטי ומכ"ש אם ח"ו עשה איזה עביר' באבר פרטי שנסתל' חיות האבר ומת האבר ההוא כי שורה בו הטומאה והעצלות והנשמה הקדושה בבית האסורים של היצה"ר כי תיבת האסורי"ם גי' שכ"ב בסוד ותשכב מרגלותיו כנודע וכשחוזר בתשובה היפך העצלות הוא השמחה שהוא מקום להשרות בו הקדושה ואז נק' חי' בסוד ובניהו בן איש חי' וגו' ולולי דמסתפינ' הייתי אומר מלבד הטעם הידוע שנק' יסוד חי' כמ"ש בכתבים. נ"ל ג"כ לומר דכ' בזוהר ויקרא אלהי' לאור יום וכו' וז"ל במוסף בי' רזא דנקודה עלאה ורזא דעמודא דאמצעיתא בגין כך איתוסף בי' תרין אתוון י"ו וז"ש ויקרא וכו' [ובזה תבין פי' הש"ס במסכת שבת וביצה ו"י אבדה נפש] יעו"ש ובהצטרף ב' אותיות ו"י עם שכ"ב נעש' וישכב עמה בלילה ההוא שנעשה יחוד קב"ה שמעלה מדריגות התחתונים ששכב ארצה להעלותן השמימה וז"ס סולם מוצב ארצ' וכו' וז"ש בש"ס מי שהי' חבוש בבי"א וי"צא ר"ל כי סוד בית האסורי' גי' שכ"ב שהשכינ' בסוד ותשכב מרגלותיו ואחר שחזר בתשובה נעשה חי' ע"י שניתוסף בו ב' אותיות י"ו ועם ב' אותיות עצמן גי' חי' וע"י ב' אותיות ו"י נעשה יחוד קב"הו גי' צ"א ונעשה תיבת ויצא וז"ש בש"ס שהי' בבית האסורין ויצא והב"ן ומרומז בפסוק יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל וגו' יוציאם מחושך וצלמות וגו'. דנודע דשורש כל הדינין הם ש"ך ופ"ר אשר משם יניקת ס"ם ולילית כמ"ש בתיקו' נוצר חסד לאלפים יעו"ש וז"ש יושבי חו"שך וצלמות ר"ל מצד ש"ך דיני'. אסיר"י גי' פ"ר וגו' ויצעקו אל יי' וגו' יוציאם מחושך וצלמות וגו' דכ' בל"ת נח הוא יסוד אבא המתלבש ביסוד ז"א ומשקה גן עליון וגן תחתון וז"ס מעיין גנים יעו"ש וזהו סוד י"ו כי יסוד אבא י' ויסוד ז"א וי"ו (ואפשר שזהו סוד ויקרא) וז"ש יוציא' ר"ל ע"י יסוד ז"א בו אות י"ו נעשה יחוד זו"נ גי' צ"א וגם יחוד או"א הוי"ה אהי' י"ם שהם או"א ואז יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק. והשי"ת יכפר. עוד יש לפרש מי שהיה בבית האסורים ויצא בסוד ששת ימי החול ושבת ויבואר ג"כ מה שאמר ישלח דברו וירפאם והוא דכתב בזוהר בראשית דף ל"ב וז"ל וההוא דיבור איקרי שבת ובגין דשבת איקרי דיבור לכך דיבור דחול אסור בשבת וכו' יעו"ש ונודע כי בימי הגלות הוי כל ששת ימי החול שליטת הקליפות בסוד והוא אסור בזיקים ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורי' משא"כ בשבת דהוי יום מנוחה שביתת הקליפות ע"י וקראת לשבת ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן כי מעיין גנים וכו' וכנ"ל והוא סוד וינפש עיין בזוהר וז"ש כי נגד יסוד העפר הרומז כי שחה לעפר נפשי"נו בשית יומי החול שהוא בבית אסורים דדיו לעבד וכו' ויצא דהיינו בשבת ע"י שהוא מנוחה שנעשה יחוד הוי"ה אדני' גי' צ"א עי' אותיות ו"י שבצדיק יסוד עליון הנ"ק מעיין גנים וכו' וזה שאמר ויצ"א והבן ובשבת נעשה מן הע"פר סוד לוו עלי ואני פו"רע הנז' בשבת שהוא חיבור ויחוד ודי בזה ומובן ג"כ מי שהיה חולה ונתרפא מה שאמר ישלח דברו וירפאם נגד יסוד המים בעל התענוגים שזכרתי לעיל וזה לא נאות לימי החול שליטת הקליפו' משא"כ שבת נק' ענ"ג רשאי לרפאות חולי הגוף וז"ש ישלח דברו שנק' שבת וירפאם ק"ל העולה מזה כי ד' יסודות שבאדם רמוזין נגד שם הוי"ה כאמור וגם רמ"ח איברים ושס"ה גידיו הגשמים והרוחני' הרמוזין ג"כ בשם הוי"ה כמ"ש י"ה עם שמי שס"ה ו"ה עם זכרי רמ"ח ובזה תבין כל המזמור יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר כי כל זמן שהד' יסודות שלו ביד צר אינו שורה בו שם הוי"ה וגם כל אבר אשר בו מום מחמת איזה עון או מניעת מ"ע שור' בו קליפה ואין שורה בו אותו מצוה מרמ"ח מ"ע על אבר מרמ"ח איבריו להשפיע בו חיות הקדושה מן ד' אותיות הוי"ה שהוא המחיה הכל בסוד ואתה מחיה את כולם ואחר שעשה תשובה והוסיר הקליפה אז שורה בו שם הוי"ה וז"ש יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר כי מצד ד' אותית הוי"ה נמשך הגאולה מיד צר כנ"ל וז"ש מארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים וגו'. כי ד' אותיות הוי"ה שבאדם הוא ברזא דרתיכא עלאה דכלילא באותיות הוי' בד' סטרא עלמא מזרח מערב צפון וים וכמ"ש בזוהר בראשית ד' י"ט וז"ל שמהן אילין ברזא דרתיכא וכו' יעו"ש ונק' האל הגדול הגבור והנורא וכו' וז"ש במ"דבר נגד לשון ו' מהשם נורא. וכנ"ל יושבי חושך וגו' נגד הגבור ה' מהשם חולה ונתרפא ישלח דברו וירפאם נגד יסוד המים י' מהשם נק' הגדול חסד ע"ב שבחסד יורדי הים נגד א"ל כי אל בצירוף יורדי הי"ם נעשה צירוף שם אלהי' נגד יסוד האש ה' ראשונה וא"ש. וזה שסיים ג"כ מי חכם וישמר אלה כי נודע מ"ש בתיקוני' חו"ב נק' ים ובצירוף אלה נעשה שם אלהי' בסוד מ"י ברא אלה הנז' בזוהר בראשית והבן ולכך מי חכם ס"ת מ"י ור"ת חכם בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה וכו' עוד י"ל דמצאתי וראיתי בהג"ה דר"ע בפסוק ויתבוננו חסדי ה' כל איבריו ע"כ והוא תמוה ונ"ל דיש להבין למה מצות ל"ת יכונה בשם שמור ונ"ל כי באמת רמ"ח מ"ע הוא קומה שלימה ולא ניתן שס"ה ל"ת רק לשמירה שלא יפרוץ הקליפה גדר הקדושה דוק ותשכח בתיקוני' ובכתבי' בסוד חילוק' דרבנן יעו"ש. וכן כתבתי במ"ש בתיקוני' ואביו שמר את הדבר וכו' ור"ל כי שס"ה ל"ת הוא מצד שם י"ד כנ"ל ועי"ז הוא שומר את הדבר ובזה יובן מ"י חכ"ם וישמר אלה ר"ל מצד או"א הנקראים מי חכם כנודע אז יוכל לשמור את אלה שהיא השכינה עם שס"ה ל"ת הנק' שמור שהם מצד או"א כנודע ואז ויתבוננו חסדי ה' ר"ל כי הרמ"ח מ"ע שהם מצד החסד כל איבריו שהם רמ"ח יהא מדור וכסא לשם הוי"ה הנק' מצוה בכל אבר מצוה הראוי ושייך לאבר ההוא להשפיע בו חיות הקדושה מן המצוה ההוא לאבר פרטי ההוא אחר ששמר מלעבור על ל"ת וק"ל

רב המנונא השׂב אָמר כך: ״אַל תתן את פּיך לחטיא את בשרך״ (קהלת ה') – שלא יתן האדם את פּיהו לבוא (על ידי הדיבור) להרהור רע ויהיה גורם לבשר קודש, שחתום בו אות ברית קודש, לחטוא; שאילו עושה כן, מושכים אותו לגיהנום, ואותו הממונה על הגיהנום, דומה שמו (וכמה ריבואות של מלאכי חבּלה עמו), עומד על פּתח הגיהנום, וכל אותם ששמרו ברית־הקודש בעולם הזה אין לו רשות לקרב אליהם. דוד המלך בשעה שאירע לו אותו המאורע³³⁹המעשה בבת–שבע. נתירא. אותה שעה עלה דומה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: רבונו של עולם! כתוּב בתורה: ״ואיש אשר ינאף את אשת איש״ (ויקרא כ') וכתוב: ״ואל אשת עמיתך״ וגו', דוד שחילל בריתו בערוָה – מהו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד זכאי הוא וברית קדשו לא חוללה, הרי גלוּי לפני שהיתה בת־שבע מזומנת לו מיום שנברא העולם. אמר לו: אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו (הקב״ה): עוד זאת, בהיתר היה כל מה שהיה, לפי שכל היוצא למלחמה לא יצא עד שנתן ספר כריתות לאשתו. אמר לו: אם כן היה לו להמתין שלושה חדשים,³⁴⁰הנושא גרושה צריך להמתין שלשה חדשים; כשישא אותה לפני ג' חדשים ותלד לשבעה חדשים מיום נשוּאיה – לא ידעו אם הילד הוא בן שבעה לאחרון או בן תשעה לראשון. ולא המתין? אמר לו: במה דברים אמורים? במקום שחוששים שמא היא מעוברת, ולפנַי גלוי שלא קרב אליה לעולם, שהרי שמי חתוּם בו לעדות. כתוב ״אוריה״ וכתוב ״אוריהו״ – שמי חתום בו שלא קרב אליה לעולם. אמר לו: רבונו של עולם! הנה מה שאמרתי: אם לפניך גלוי שלא קרב אוריה אליה – לפניו האם גלוי? היה לו לחכות שלושה ירחים. ועוד: אם ידע (דוד) שלא קרב (אוריה) אליה לעולם, למה שלָחוֹ דוד ופקד עליו לשכב עם אשתו, שכתוב: ״רד לביתך ורחץ רגליך״ (שמואל ב' י״א). אמר לו: בודאי לא ידע, אבל המתין יותר משלושה חדשים, שאמנם ארבעה חדשים היו, ששנינוּ: בחמשה ועשרים בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל והיו עם יואב עד שבעה ימים בסיון, והלכו והחריבו ארץ בני עמון; סיון, תמוז, אב ואלוּל שהוּ שם; ובארבעה ועשרים באלול היה מה שהיה עם בת שבע; וביום הכיפּוּרים מחל לו הקדוש ברוך הוא על החטא, ויש אומרים: בשבעה באדר העביר כרוּז, ונאספוּ בחמשה באייר; ובחמשה עשר באלול היה מה שהיה עם בת שבע; וביום הכיפּוּרים נתבשר: ״גם ד' העביר חטאתך לא תמוּת״ (שמואל ב' י״ב). מהו ״לא תמוּת״? לא תמות בידי דומה. אמר דומה: דבר אחד יש לי אצלו, שהרי פּתח פּיו ואמר: ״חי ד' כי בן מות האיש העושה זאת״, והוא דן לנפשו. תביעה יש לי עליו. אמר לו: אין לך רשוּת. שהרי הודה לפני ואמר: חטאתי לד'! אף על פּי שלא חטא; אבל במה שחטא באוריה כתבתי עליו עונש, וקיבל. מיד שם דומה למקומו בפחי נפש, ועל זה אמר דוד: לולי ד' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי״ (תהלים צ״ד). ״לולי ד' עזרתה לי״, שהיה אפוטרופּוס שלי, כמעט שכנה וגו'. מהו ״כמעט״? – כחוּט דק, כשיעור שיש ביני ובין הצד האחר.³⁴¹רעיון עמוק ביותר הנאמר כאן אגב אורחא. חוט דק מאד מפסיק בין הקדושה ובין הטומאה. קורע אדם את החוט הדק הזה – הריהו נופל להיכלות הטומאה. חוּט דק – ברמזי הזוהר – בין דוד, מידת המלכוּת הקדושה, ובין ה״סטראה אחרא״. לפיכך דרכו של אדם בעולם הזה כדורך על תהומות, ועליו לדקדק עם עצמו כחוּט השערה, ואחר כל הדקדוק והעמל צריך הוא לחכות לחסדי–השם. כשיעור ההוא היה, שלא שכנה דומה נפשי.