חסידות על קהלת ה:ז

או יאמר באופן אחר הדה"ד (קהלת ה ח) ויתרון ארץ וכו' (ויק"ר כ"ב א'). דהיינו דהמדרש סובר כר' יוסי דדברה תורה כלשון בני אדם, דהשוחט להדיוט חייב נשמע מדם יחשב וכו' (ויקרא יז ד). ועל כרחך צריך לומר כמ"ש בטעם הכללי, דאם לא כן לא יתכן וכי ידמה יוצר ליציר ח"ו בדבר שפתים אך למחסור, והנה מזה נשמע דאדם הוא עיקר הכל, ועל זה אמר הדה"ד וכו' כמו שפירש בקהלת בפסוק הנ"ל (קהלת ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגו' ויתרון ארץ, הוא על פי מ"ש האלשיך בפסוק (דברים י יד) הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו', עיין שם והבן כי נכון הוא בס"ד. ומזה יוצא מוסר גדול מלך לשדה נעבד (קהלת ה ח), כי אדם שהוא מלך על הכל שהכל נברא לצורכו, והוא הנשמה (דמותר האדם מן הבהמה אין (קהלת ג יט), כמו שפירשתי על פי דברי הסמ"ג בהקדמתו דאדם הוא חציו מלאך וחציו בהמה מצד הגוף (עיין חגיגה ט"ז ע"א). וזה שאמר שאין לאדם מצד חלק הבהמי רק מצד חלק הנשמה, ורק הוא נקראת אדם כנודע), לשדה שהוא עפר מן האדמה נעבד, דהיינו החומר שהוא עפר מן האדמה, והבן כי נכון הוא בס"ד. ולפי זה הא דמייתי רבי יהודה אמר וכו', היינו דמייתי להאי קרא מפרש ליה בכמה פירושים כדרך המדרש, ונכון הוא בס"ד.

וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל מְקַבֵּל כֹּחַ מִכּוֹכָבִים שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְהָעֶלְיוֹן – מֵהָעֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בתקו"ז תקון מ"ד, דף פב:): כָּל כּוֹכְבַיָּא לָוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא וְכוּ', כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ וְכוּ' (קהלת ה׳:ז׳), וְהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִים זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים וְלוֹוִין מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְהַשָּׂרִים מְקַבְּלִים מֵהָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, עַד שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁהוּא דְּבַר ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ג:ו׳): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה, אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבַר ה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל.

למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארץ (דברים יא כא). וקשה א', הא דרשו (שבת דף ק"ה ע"ב) בזקינים אשר האריכו ימים אחר יהושיע, ימים האריכו ושנים לא האריכו, ואם כן ח"ו גם כן נימא כן (ועיין שם בגמרא). ועוד קשה האי כימי השמים על הארץ, אם הוא כימי עולם, ראוי לומר כימי עולם דהיא לשון קצר ומבואר טפי. ועוד הרי אנחנו גולין מארצינו, ואיך נאמר שנשבע שכימי עולם נהיה על אדמתינו אחר שיותן לנו. ועוד קשה דמשמע שאחר כלות ימי עולם, הארץ יהיה ולא יהיה שמים עליו, וזה לא יתכן, דאם לא יהיה שמים כל שכן שלא יהיה ארץ. והנ"ל בזה דהכי פירושו, דאם ישראל יקיימו כל הכתוב בפרשת (דברים יא יג) והיה אם שמוע, ודאי יבוא משיח. והנה צפה מראשית אחרית שמשעה שיבוא משיח, עד כלות שיתא אלפי זמן עמידת עולם הזה, לא יהיה כל כך זמן ושנים כשנות הגלות, והקב"ה הבטיחן לשמחן כימות ענותם, כאמור (תהלים צ טו) שמחינו כימות עניתנו שנות וכו'. אך התירוץ לזה מבואר בספר התמונה וביערות דבש דימים יארכו ויהיו גדולים מאד. ובהקדים מ"ש בפסוק (קהלת ה' ז') כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוה עליהם, (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשדה נעבד. על פי מ"ש האלשיך פרשת עקב על הפסוק (דברים י יד) הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו', שהיה לו לומר מלמטה למעלה הארץ ושמים ושמי השמים, או מלמעלה למטה שמי השמים והשמים והארץ. אבל הענין, דידוע מ"ש (ב"ר ג' ט') בתחילה נתאווה הקב"ה שיהא לו דירה בתחתונים. וכן ידוע (במ"ר פי"ב ו') כי בזמן בית המקדש היה עיקר שכינה בתחתונים. עוד אמרו (ירמיה לג כה) אם לא ברית התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. הנה בהיות ישראל מקיימין התורה בארץ, הם מקיימין עולם המלאכים ועולם הגלגלים, כי עולם השפל עיקר בעשותינו בו רצון קונינו ועיקר שכינה בו, שעל כן נאמר (שמות לז ז) והיה כל מבקש ד' יבוא אל אוהל מועד. ואמרו ז"ל (תנחומא תשא סי' כ"ז) שאפילו מלאכי השרת יבואו לבקש ד' אל אוהל מועד. וזה שאמר הן לד' בהיותו מכונה אלקיך שאתם צדיקים, אז הדרגת העולמות אצלו ית' מלמטה למעלה, ראשונה השמים היינו עולם הגלגלים, אחר כך שמי השמים היינו עולם המלאכים, ומעלה מהן הארץ וכל אשר בה, כי היא העיקר בעיניו ית', עד כאן דברי האלשיך. והנה השמים יקראו גבוהים, כדכתיב (ישעיה נה ט) כי גבהו שמים וכו', ושמי השמים יקראו גבוה מעל גבוה. וידוע שומר הוא לשון המתנה, (כמו ואביו שמר את הדבר, בראשית לז יא). וזה שאמר כי גבוה מעל גבוה, היינו שמי השמים, שומר הפסוק ואינו מזכירו תחילה, וגבוה היינו השמים, עליהם מזכירו קודם להן, שאמר השמים ושמי השמים והארץ, אם כן איננו כסדר לא מלמעלה למטה ולא ממטה למעלה, על כרחך צריך לומר כתירוץ האלשיך דיתרון ארץ בכל הוא, והפסוק כסדר ממטה למעלה כי עיקר בעיניו הוא הארץ שהוא למעלה משמים ושמי השמים, ואיך עתה תהפך הסדר כי השמים חשובין יותר, בהיות מלך זו הנשמה לשדה זה הגוף נעבד, שמשעבד הצורה להחומר, והבן. והנה היוצא מזה, דבזמן הגלות שישראל אינם במעלתן, השמים חשובין יותר, ועל כן נקרא שוכן שמים. מה שאין כן בזמן המקדש ובזמן הגאולה, עיקר שכינתו במקדש ובו שומע שירות של מלאכים שבשמים, כמו שפירשתי בתפילת שלמה המלך ע"ה ואתה תשמע השמים (מלכים א ח ל), כלומר שתשמע להשמים ממכון שבתך, והבן. והיינו דאמר והיה אם שמוע וכו' (דברים יא יט) לדבר בם בשבתך וכו', ואם כן ודאי יבוא הגואל, והיינו למען ירבו ימיכם, דהיינו שהימים יתרבו ויתגדלו וימי בניכם וכו' על האדמה, ומפרש הטעם שיתגדלו הימים, אשר נשבע וכו' לתת להם כימי השמים על הארץ, היינו כימי הגלות דאז השמים הם למעלה מן הארץ והיינו שמחינו כימות עניתנו, וזה אי אפשר רק על ידי גדלות הימים. ועל פי זה יש לפרש הפסוק כי גבהו שמים מהארץ כן גבהו דרכי מדרככם (ישעיה נה ט) ודו"ק.