חסידות על קהלת ט:טז

אֲבָל כְּשֶׁבּוֹנֶה בְּלֹא שֵׂכֶל, אֲזַי מַזִּיק לוֹ, וְעַל כֵּן מִתְמַסְכֵּן, כִּי זֶה עָנְשׁוֹ עַל שֶׁפָּגַם בַּחָכְמָה. כִּי הָיָה רָאוּי לוֹ לִבְנוֹת הַבַּיִת בְּחָכְמָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁמִּתְמַסְכֵּן, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת פְּגַם הַחָכְמָה, בְּחִינוֹת: חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה (קהלת ט׳:ט״ז).

ונבאר עוד למה נתן אברהם למלאכים בשר ולא דגים. משום דרצה לזרז להם במצות ובבשר יש הרבה מצות שחיטה ומליחה וניקור אבל בדגים אין שום מצוה. אבל לעתיד לבוא יהיה העיקר הסעודה דגים ולכך סעודת לעתיד לבא נקראת סעודת לויתן. ואמרנו פירוש על מה שאמרו חכמינו ז"ל (בבא מציעא פו:) שאברהם אבינו עליו השלום האכיל למלאכים שלשה לשונות בחרדל. ונבאר על דרך שאמרו בגמרא במסכת ערובין פרק כיצד מעברין, ר' אשיאן כי הוי משתעי בלשון חכמה הוי אמר קריבו לי שור משפט בטור מסכן, ופירש רש"י טור מסכן היינו חרדל הר דל עיין שם. והנה שבא ללמד זכות על ישראל שיצא לאור משפטם ושלא יראה עמל בישראל חס וחלילה לזה אמר טור מסכן, היינו הר דל דאמרו חכמינו ז"ל (סוכה נב.) יצר הרע נדמה להם כהר והיצר טוב נקרא מסכן וחכמת המסכן בזויה (קהלת ט, טז) וכיון שגדול כח היצר הרע ונדמה כהר והיצר טוב הוא מסכן אין להאשימם על אשר לא זכרו את האיש המסכן ולולי זאת היו מסגלים מעשים טובים הרבה. וזה הרמז שהאכיל אברהם אבינו עליו השלום להמלאכים שלשה לשונות בחרדל, היינו הר דל שהוזכר להם זה שהיצר הרע נדמה כהר והיצר טוב כמסכן ולזאת לא יקטרגו חס ושלום על ישראל שלולי זאת שגדול כח היצר הרע שנדמה כהר והיצר טוב כמסכן היו עובדים את השם יתברך כראוי וכנכון:

(נז) דַּע שֶׁעַל־יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה כָּרָאוּי מֻתָּר לוֹ לַעֲסֹק בַּבִּנְיָן וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ לְמָמוֹנוֹ כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת צ"ג): הָעוֹסֵק בַּבִּנְיָן מִתְמַסְכֵּן. וְטַעַם הַדָּבָר כִּי מָה עִנְיַן הָעֲנִיּוּת לְהַבּוֹנֶה, אַךְ טַעַם הַדָּבָר כִּי מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן צָרִיךְ לִבְנוֹת בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ"ד): "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" וּבְוַדַּאי הַבּוֹנֶה בְּחָכְמָה לֹא יִתְמַסְכֵּן וְאַדְּרַבָּא יִתְעַשֵּׁר וְיִתְקַיֵּם בּוֹ בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ' וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ. אֲבָל מִי שֶׁבּוֹנֶה בְּלֹא חָכְמָה מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּזֶּה חָכְמָתוֹ בִּבְחִינַת (קֹהֶלֶת ט): "חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה", מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְעַל־יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה הוּא בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל וְהַתּוֹרָה הִיא מְקוֹר כָּל הַחָכְמוֹת בִּשְׁבִיל זֶה מֻתָּר לוֹ לִבְנוֹת, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ חָכְמָה, וְסִימָן לַדָּבָר וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן עַל־יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה הֻתַּר לוֹ לִבְנוֹת לֵב רָאשֵׁי־תֵבוֹת ל'וֹ בָּ'יִת. לֵב זוֹ הַתּוֹרָה בֵּית מִבְּרֵאשִׁית, לָמֶד מִלְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כְּלַל הַתּוֹרָה וְכוּ':