חסידות על קהלת י:א

מדרש (שמו"ר פמ"ח א') ראו קרא י"י בשם בצלאל (שמות לה ל). הה"ד (קהלת ז א) טוב שם משמן הטוב. יש לפרש דברי המדרש בכוונתו לבאר מהו הנרצה קרא י"י בשם בצלאל, על כן התחיל לבאר הפסוק טוב שם משמן הטוב. הנה שמן רמז לחכמה, כידוע מסוד שמן וקטורת ישמח לב (משלי כז ט), על כן אמרו רז"ל (מנחות פ"ה ע"ב) מקום ששמן זית מצוי שם החכמה מצויה, על כן וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה (שמואל ב' יד ב), כי תקועא אלפא לשמן, ש"ם הוא יראה ואהבה צמצום והתפשטות, כי ש"ם הוא הויה שד"י, הנה הויה הוא הויה והתפשטות, ושד"י אמר לעולמו די (חגיגה י"ב ע"א) צמצום במדה ומשקל בצנור השפע. והנה שם רמז ליראה ואהבה, וגם תיבת שם בכלל רמוז ליראה, כי ש"ם הוא בחינת מלכו"ת שמי"ם כידוע, מסוד ויעש דוד ש"ם (שמואל ב' ח יג), וכל מעשיך יהיו לש"ם שמי"ם (אבות פ"ב מי"ב), הוא יחודא שלים כנודע, על כן ק' פעמים שמי"ם בתורה וק' פעמים ש"ם בתהלים, כמ"ש במגלה עמוקות כל חד לפום דרגא דיליה. ואם כן ש"ם הוא מלכו"ת שמי"ם, ודא הוא אתר למדחל ירא ד' את בני ומלך (משלי כד כא). והנה אמר טוב ש"ם (היינו מי שיש בו מדת היראה, או יראה ואהבה לפירושא אחרא, הכל הולך אל מקום אחד, כי מה י"י אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י יב), כי כשתהיה היראה, האהבה תבא מעצמה, כי דרכו של איש לחזר וכו' (קידושין ב' ע"ב) כמ"ש תלמידי הבעש"ט). משמן הטוב היינו מהחכם בחכמות, ואפילו שמן הטוב היינו חכם בחכמות התורה, אם אינו ירא את י"י הלא ימצא (ברכות י"ז ע"א) קורא ושונה ובועט באביו ואמו ורבו, ואמרו רז"ל (שבת ל"א ע"א) והיה אמונת עתך וכו' (ישעיה לג ו), אמונ"ת זה סדר זרעים, עתך סדר מועד כו', ואפילו הכי אי יראת י"י היא אוצרו אין, ואי לא לא, מכריז ר' ינאי וי דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד, על כן הירא את דבר י"י אפילו ח"ו אינו בעל תורה, הנה הוא טוב יותר ממי שהוא חכם בלא יראה: שמן הטוב הולך מקיטון (חדר קטן) לטרקלין (חדר גדול). ענין המשל, חכם אם מתחכם באיזו חכמה, הנה הדבר הזה תקוע בכח שכל האדם רק שהוא בכח, והחכם הממציא הנה הוא מוציאו ברחבות הדעת, והנה הוא הולך מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, (וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י): שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר (קהלת י א) זבובי מות יבאיש וכו', (היינו אין חכמה ודעת בשאול וכו', כי אי אפשר להחיות את המת בחכמה ובתבונה, ואפילו יתכנסו כל חכמי הרופאים): שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר (מלכים ב' ד לד) ויעל ויגהר על הילד, (הנה תראה אלישע החיה את המת על ידי שם טוב, כמ"ש לעיל ש"ם הוא בחינת יראה ואהבה. והנה אלישע החיה את המת ונקרא שמו חבקו"ק בגימטריא רי"ו, שהחייהו ברי"ו אתוון דשמא קדישא, שיש בהשם רי"ו מספר ירא"ה גבור"ה, ועל כן תבין אהבת חס"ד כנודע). ומעתה תתבונן אומרו ראו קרא י"י בשם בצלאל וכו' וימלא אותו רוח אלקים בחכמה כו' (שמות לה לא), שלא תאמרו שאין בו רק חכמה, רק קרא י"י בש"ם הן יראת י"י היא חכמה, והבן:

ועשית אותה קטרת רקח מעשה רוקח (שמות ל לה). תרין מלאים ו', דין. ואידך זבובי וכו' יבאיש יביע שמן "רוקח (קהלת י א). ו' הוא אות חיים, כנודע מפסוק (בראשית ד טו) וישם י"י לקין אות (עיין תיקו"ז סט קי"ח ע"ב), והנה כיון שניתן רשות וכו' אינו מבחין וכו' (ב"ק ס' ע"א). וז"ש זבובי וכו' יבאיש יביע (אפילו) "שמן "רוקח, (הצדיקים נקראים שמן החכמה מצויה בהם, על כן מלא ו' אות חיים החכמה תחיה (קהלת ז יב), אף על פי כן כיון שניתן רשות וכו', והסגולה להעציר ועשית אתה קטרת רקח מעשה "רוקח):

והנה נחזי אנן, דמבואר דאף דלא הניח השי"ת לבלעם לקלל, מכל מקום מחשבתו ורע עינו הזיק לישראל, כי כן דרך הס"א. והנה נקדים מה שנ"ל לפרש אמרם במסכת ברכות (דף יו"ד (י') ע"ב) איש אלקים קדוש הוא (מלכים ב' ד ט), מנא ידעה, שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו, עד כאן. והוא תמוה דהיכן מצינו דאין זבוב עובר על שלחנו של איש קדוש, ומצוה להבין דברי חכמים וחדותם. והנ"ל על פי שאמרו רז"ל (ברכות דף ס"א ע"א) יצר הרע דומה לזבוב ויושב במפתחי הלב, שנאמר (קהלת י א) זבובי מות יבאיש וגו'. והנה זה מבואר כי הרשע עובד רק ליצרו, והבינוני ליוצרו וליצרו, כי במלאכת שמים עושה בשביל כבוד יוצרו, ובהנאת הגופני עושה במותר להנאתו כמבואר בשמונה פרקים להרמב"ם, ומי שאינו עושה כלל להנאת עצמו אף במותר לו, רק הכל עבודה לשמים, קדוש יתקרי' כמו שאמרו רז"ל (יבמות כ' ע"א) קדש עצמך במותר לך, ועל זה נצטווינו (ויקרא יט ב) קדושים תהיו. והנה כבר פירשו הפסוק (קהלת י טז-יז) אשריך ארץ וגו' (קהלת י יז) ושריך בעת יאכלו, על פי הרמב"ם בהלכות דיעות (פ"ה ה"א) כשם שהחכם ניכר וכו'. הרי מבואר דהרואה בעין השכל, מבין בהאוכל אם עובד ליצרו או ליוצרו. ועל פי זה מבואר קדוש הוא מנא ידעה, רב ושמואל חד אמר סדין של פשתן וכו'. וכבר אמרו רז"ל (ויק"ר כ"ד ו') כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה וכו', ואין גדר גדול מזה שאין מהרהר כלל. וחד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו, כי גם על שלחנו בהאכילה הבינה שאין ליצר הרע אחיזה כלל, והיינו קדש עצמך וכו' כנ"ל. והנה הטעם שנמשל היצר הרע לזבוב, מבואר בכלי יקר (פרשת בראשית (ד ז) בפסוק לפתח חטאת רובץ), כי זבוב כח פיו שלו חלש, ואין בו יכולת לעשות נקב בבשר שלם, אך במקום שמוצא פתח פתוח בבשר החי, שם ירביץ להרחיב הפירצה. וכמו כן היצר הרע כחו חלש לעשות פירצה בבשר החי הוא הצדיק, אך במקום שמוצא אפילו פרצה קטנה ופותחין לו פתח לחטאת, שם הוא רובץ להרחיב הפרצה ולהוסיף פשע על חטאתו. ועל דרך זה מצינו בילקוט פרשה זו (ילקו"ש רמז רס"א) שמדמה את עמלק לזבוב, לפי שגם הוא לא היה יכול להזדווג לישראל כל זמן שהיו שלמים עם ה', אמנם אחר שרפו ידיהם מן התורה ופתחו לו פתח, אז (שמות יז ח) ויבא עמלק וטמאם עיין שם, ועיין עוד מ"ש הכלי יקר בפרשה זו בפסוק ויבא עמלק, עיין שם שדבריו מתוקים. והנה כבר פירשתי ויחלוש יהושע את עמלק וגו' לפי חרב (שמות יז יג), על פי החדושי אגדה של זקני מהרש"א ז"ל בריש מסכת ב"ק (כמבואר למעלה). והנה לדברי הכלי יקר יתפרש גם כן לפי חרב, שיהיה פיו חלש כמו הזבוב, שאם היה אז מתגבר, שוב היה יכול לנקוב אף בבשר שלם כדרך שאר הנושכין, והבן. על כל פנים היוצא מזה דאין הסט"א מזיק רק במוצא קלקול, והנה לפי זה יש להבין מהו הקלקול שמצא בלעם אז בשעת ברכה שיוכל במחשבתו של אותו רשע להזיק, והנה כל שאר הקללות היינו שלא יהיה להם זיתים וכרמים, ושלא יהיה ריחן נודף ממצות, ושלא יהיה מלכים בעלי קומה, ומלך בן מלך, ושלא ימשלו באומות, ושלא יהיה עזה מלכותן, ושלא יהיה אימת מלכותן, הכל נמשך מהקללה שלא ימשך מלכותן, כי עיקר מלכותן של ישראל הוא מלכות בית דוד, ושאול היה מלכות שאולה בידו כמו שאמרו רז"ל (ב"ר צ"ח ט"ו), ואם לא היה נחלק מלכות בית דוד, לא היה נחרב הבית כמו שאמרו רז"ל (שבת דף נ"ו ע"ב) דזה גרם לכל חטאת ישראל כנודע מירבעם ואחאב, ואחר כך למדו בית יהודה מבית ישראל, ועל ידי זה אין להם זיתים וכרמים, ואין ריחן נודף מהמצות, כי הגש"ם חלף הלך לו (שיר השירים ב יא), דהיינו שמ"ג מצות שחסרו משיעבוד מלכיות שמעכב ואויר חוץ לארץ, כנודע כל הדר בחוץ לארץ (כתובות דף ק"י ע"ב), ואף מקודם שגלו כיון שהיה פירוד בין ישראל הרי אינם מושלים באומות, ואדרבה האומות מושלים בהם, דכבר אמרו רז"ל (תנחומא נצבים סי' א') כל זמן שישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון וכו'. ואמרו (ירושלמי פאה (פ"א ה"א) בע"י סי' ט"ו) דורו של שאול וכו', ודורו של אחאב וכו' הולכין למלחמה ונוצחין, ודורו של אחאב שהיה יהושפט עמו באחוה והבן, ועל ידי זה לא היה להם מלכים בעלי קומה, היינו מגינים על הדור כמו ורמי הקומה גדועים (ישעיה י לג), כי מלכי ישראל חטאו כדי שלא יעלו לרגל כנודע, ומלכי בית יהודה למדו מהם לחטוא, ומלכי ישראל לא היה להם מלך בן מלך, כי אין המלכות להם ירושה, ולא היה מלכותן עזה מחטאן, ולא היה אימת מלכותן כי המה אינם יראים את ה'. ונמצא הכל נמשך מפסיקת משיכת מלכות בית דוד, ואם כן אין צריך לחפש רק במה שנאחז בשעת ברכה להוליד פסיקת המלכות. ועל פי זה יתבאר הטעם מה דנפסק המלכות מרחבעם דוקא, דהא טעם איסור עמון לכולי עלמא משום אשר לא קדמו, והיתר הנקבות משום כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד). והנה כבר ביראתי בדרושים, דהמה לא נתכוונו לזה דבנות ערלים לאו צנועות המה, רק הוי כמו חשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, דאף דצריך כפרה כמו דדריש רבי עקיבא בפסוק אשה הפירם (קידושין פ"א ע"ב), מכל מקום אינם נחשבין כמזידין לאסרם, אבל מכל מקום חטא הוא ושפיר נסתבך הסט"א שהמלכות הנשתל מנקבותיהם לא תהיה נמשך כמים, כמו דדרשו כנחלים נטוי, לפי שלא הקדימו במים מדה כנגד מדה, וזה דוקא לעמון שבאמת גם הנקבות לא הקדימו ולא כיוונו משום צניעות, אבל מואב שאין בהם חטא זה כדברי מהר"י קרטוש, ובשכירות לא עשו הנקבות כלום, אם כן אין במה להסתבך. והנה דוד אתי מרות המואביה, אבל רחבעם אתי מנעמי העמונית כנודע (מלכים א' יד לא) דנעמי העמונית אמו של רחבעם, לכך נפסק מרחבעם דוקא, כנ"ל נכון והוא טעם נפלא בס"ד. והנה על ידי פסיקת המלכות נמשך גם כן סילוק השכינה, דכבר דרשו רז"ל (ילקו"ש רמז תתקנ"ג) אימת (דברים לג ה) ויהי בישורין מלך זה הקב"ה והשראת שכינתו, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, מה שאין כן כשנחלקו השבטים והבן. והנה מבואר מזה דמשום הא דלא קדמו בני עמון, הועיל מחשבת קללת בלעם שלא תמשך מלכותן, וממילא הוי סילוק שכינה וכל שאר הקללות, ואם כן אהני מעשייהו דמואב, וראוי שלא יבואו בקהל ה' עד עולם, אבל אם קדמו בני עמון, אם כן ממילא לא היה מועיל מחשבת בלעם לענין שלא תמשך מלכותן, וממילא דגם הקללות לא חזרו, אם כן לא הוי אהני מעשייהו דמואב במה ששכרו את בלעם, אם כן לא הוי מתרחקים גם הם, ואם כן יפה אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא דהלגימה הרחיקה שתי משפחות מישראל, ומיושב קושיות בעל משנה למלך על מהר"י קרטוש בטוב טעם ודעת בס"ד.