חסידות על רות ב:יד

א דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין, בִּבְחִינַת (רות ב): וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְרוּת לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם. לְעֵת הָאֹכֶל דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה; גֹּשִׁי הֲלֹם – דָּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בְּחִינַת (בראשית מד): וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא – דָּא תִּקְרֻבְתָּא מַלְכָּא בְּמַלְכָּא (זוהר ויגש דף רו, וע"ש בפירוש הרמ"ז),

כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא, בִּבְחִינַת (רות ב׳:י״ד): לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם, (כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן ז' אות י')) – אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת (זבחים קב), שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבוות פ"ג): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה אֲזַי בָּאָה הַיִּרְאָה לְהָאָדָם, (וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם', שֶׁעִקָּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב).

‎וזהו "ועשית קרשים למשכן", ור"ל שאותיות "קרש" הוא אותיות "שקר", והיינו שתשבר עצמך ממידת שקר עד תכליתה ולחזק עצמך במידת היפוך, כמו קרש הוא היפך אותיות שקר, עד שתעשה עצמך קרש למשכן, דהיינו שתהיה מרכבה להשכינה כנ"ל, "עשר אמות אורך הקרש", ר"ל שדבר שהוא ארוך, אף שהוא דבר שאין לו סוף, יכול לקרות לו בשם אורך, אבל רוחב הוא דבר שיש לו סוף וצריך לומר כמה הוא רחב. וזהו הפירוש כאן "עשר אמות אורך הקרש", דהיינו בדבר שאין לו סוף, והוא בדבר רוחני שאין לו סוף ונקרא אורך, תראה שתעבוד אותה באמות שלימות בכל עשר עולמות, "ואמה וחצי אמה רוחב הקרש", ר"ל בדברי הגשמי שהוא דבר שיש לו סוף ונקרא בשם רוחב לגבי הדבר הרוחני, תראה שתעשה באמות חצאים שתאכל ותותר, או שאר גשמי תראה שלא תמלא תאוותיך בשלימות.