וּרְאִיתֶ֗ם וְ֠הִנֵּה אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֮ לָח֣וּל בַּמְּחֹלוֹת֒ וִֽיצָאתֶם֙ מִן־הַכְּרָמִ֔ים וַחֲטַפְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אִ֥ישׁ אִשְׁתּ֖וֹ מִבְּנ֣וֹת שִׁיל֑וֹ וַהֲלַכְתֶּ֖ם אֶ֥רֶץ בִּנְיָמִֽן׃
פרי צדיק
במשנה (סוף תענית) לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות וכו' וחולות בכרמים וכו' וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. ובגמ' בשלמא יוהכ"פ משום דאית בי' סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות אלא ט"ו באב מאי הוא אר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה וא' בתוס' (שם) פי' דהיינו יו"ט וכונת התוס' דבגמ' הקשה ב' קושיות על ט"ו באב בשלמא יוהכ"פ הוא יו"ט משום דאית בי' סליחה ומחילה ונוסף ע"ז שנתנו בו לוחות אחרונות אבל ט"ו באב מאי הוא מפני מה הוא יו"ט וגם שיהי' עוד גדול משאר יו"ט. ע"ז תי' ר"י אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה ובזה יתורץ קושיא הא' וזה שא' בתוס' פי' דהיינו יו"ט. ונשאר עוד קו' הב' מאי מעליותי' משאר היו"ט ע"ז א' בגמ' הטעם הב' יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל. והוכחת התוס' מלשון הגמ' בטעם הב' אמר ר' יוסף א"ר נחמן שאם הוא תירוץ אחר על קושיא הא' הי"ל לומר ר' יוסף א"ר נחמן כדרך סוגית הש"ס וכמו שאר המימרות בגמ' שם. מזה משמע שהטעם הזה הוא לתרץ קושיא הב' הנ"ל. והנה במשנה מסיים וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק ולכאורה אין לו שום שייכות לכאן גם לפי פי' הרע"ב שחוזר ג"כ על יוהכ"פ שהי' בו חנוכת בהמ"ק מהלשון של המשנה זה בנין בהמ"ק משמע מזה גוף הבנין ולא החנוכה. והנה בפ' נאמר (שופטים כ״א:כ״א) הנה חג ה' בשילו מימים ימימה וגו' והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות וגו'. ותמה שם הרד"ק איזה חג הי' משנה לשנה שיצאו לחול במחולות ואמר שאפשר שהי' ביוהכ"פ שהי' בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וגם ע"ז יפלא למה הי' המחולות רק בשילו ובירושלים ולא בשאר מקומות. והנראה בכל זה דהנה ידוע מא' חז"ל ע"פ זה בעטרה שעטרה לו אמו זו כנס"י ולא זז מחבבה עד שקראה אמי. היינו בעת שמופיע בכנס"י הבינה בפנימיות הלב והוא בחי' אמא עלאה כידוע והוא ענין הארת המוחין בנקודה פנימיות שבלב ע"י הארת הדעת המחבר המוח והלב בחי' חו"ב וכידוע שהדעת הוא פנימיות של הכתר שהוא האור המקיף למעלה מן המוחין כעטרה שעל הראש והיינו בחי' העטרה שעטרה לו אמו דייקא. אמנם יש בזה שני בחי' אחת הוא מה שזוכין להופעת הדעת בנפשות ישראל מצד הארת אתערותא דלעילא וזהו הפי' של ביום חתונתו זה מתן תורה שאז הי' נשפע הדעת בכנס"י מצד אתעדל"ע והי' זה במ"ת ע"י משרע"ה שהוא היה כללות הדעת של דור המדבר הנקראים דור דעה והי' נשפע בהם הדעת ע"י מ"ת שהי' אז חרות על הלוחות שנחקק הדעת והכרת הארת אלהות בלוח לבם. וזה נקרא יום חתונתו היינו שהשי"ת בחר בנו להיות לו לעם סגולה וקדשנו בתורחו וחיי עולם נטע בתוכינו כענין קידושי החתן להכלה. ויש עוד בחי' אחת והוא נקראת ביום שמחת לבו וזה בנין בהמ"ק היינו כאשר זוכים נפשות ישראל להתעורר מעצמם בבחי' הדעת והכרת השגחתו ית' בפנימיות נקודת לבם זה נקרא בנין בהמ"ק בעצם כאמרם ז"ל יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ שנא' וימלא אוחו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדע"ת ובכל מלאכה. וע"ז אמרו ז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בהמ"ק בימיו מפני שבחי' הדעת הוא בעצם הבנין בהמ"ק. וזה דייקא נקרא ביום שמחת לבו שכביכול השי"ת מקבל השמחה מנפשות ישראל בעת שבא התעוררות הדעת מצידם. וגם בכל פרט נפש ביחוד בהתעצמו בנפשו לדעת את ה' וכאמרם ז"ל שהקב"ה שש ושמח ככלה חדשה בבוא אליו נפש צדיק: