חסידות על שיר השירים א:א

שיר השירים אשר לשלמה, במדרש, זהו שאמר הכתוב (קהלת י"ב) ויותר שהיה קהלת חכם וגו', ר"נ אמר תרתין וכו' לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכו', א"ר שילא לקיתון גדול שהוא מלא רותחין, ולא היו לו אוזן להטלטל ובא אחד ועשה לה אוזן וכו', אר"ח לבאר עמוקה וכו' ע"ש:

בהקדם לפרש הפסוק (שיר השירים א א-ד) שיר השירים אשר לשלמה, (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, (שיר השירים א ג) לריח שמנך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך, (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, עד כאן. והנ"ל בזה דהחכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר ב' פרק ט"ו) כתב לפרש הפסוקים (תהלים לו ח-יא) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, (תהלים לו ט) ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, (תהלים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, (תהלים לו יא) משוך חסדך ליודעך וצדקתך לישרי לב. כי הרמב"ם כתב בספר המורה (חלק א' פרק מ"ג) דכנף, הוא שם משותף, ואחד מן שיתופו לשון סתר, כמו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל כ), דפירושו ולא יסתר עוד מוריך ולא יתעלם. ועל פי זה פירש ולא יגלה כנף אביו (דברים כג א), היינו סתר אביו. וכן ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט), היינו פי' סתרך על אמתך. ועל פי זה פירש כל כנף שתמצא בפסוק מתייחס להבורא ית', כמו אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב יב), היינו תחת סתרו. פירוש לפירושו שהוא יהיה סתרך, כמו שנאמר (תהלים לב ז) אתה סתר לי וגומר. ועל פי זה פירש העקרים מה יקר חסדך וגו', כי היות נמצאים בעצמותו ית' שלמות בלתי בעל תכלית קיימים בלתי משתנים, ואינם ממין שלמות מן השלמות המושגות אצלינו, ואולם בחסד אלקי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם. וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלקים, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ושם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, היינו בצל סתרך והשלמתך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית, אי אפשר שתושג מדרגתו, אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא, שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר תוארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצד ההסתר ההוא שהיא השגה שכל הנמצאים משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתייחסים אליו ית', הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות. וזהו אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך וגו'. רצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחוריים הרמוז אליהם, כמו שנאמר למשה (שמות לג כג) וראית את אחורי. ולמה נקראים דשן ביתך, שעל זה נאמר על משה (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ואמר שמהשגה זו יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמות הבלתי בעל תכלית אשר בך, אין דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן אתה תשקם ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות אלא דרך חסד. ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע להשיג התענוג הנפלא הזה, מצד שהתארים והשלמות הם נצחיים, והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים. גם אין מניעת מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי בידך הוא, כי כחך הגדול יוכל לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, ר"ל כי אפילו השגת החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, כי האור אין בנו כח להשיגו, אבל הוא מכהה ראותינו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו, ומוציא ראותינו מן הכח אל הפועל.

שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. הנה כבר עמדו חז"ל על אמרו כפל הלשון שיר השירים ודרשו מזה שכל השירים קודש וזה קודש קדשים ועדיין יש לשאול על שנשתבח שלמה בעצמו. ב' העירו ג"כ על אמרו מנשיקות פיהו מדוע בחרו ישראל נשיקות בפה יותר מכל הנשיקות האברים. גם על אמרו כי טובים דודיך מיין דרשו חז"ל ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה. וגם זה צריך ביאור ויתכן לרמוז בזה ע"פ מאמר חז"ל בפסוק נושא עון וכו' לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשריים ואולם העצה לבא לידי מדה זו הוא עפ"י אהבת חבירים ודיבוק חבירים ועיקר אהבת חבירים הוא שאיש את אחיו יעזורו בתורה ובתפילה לשפוך שיח יחד וכל אחד מרעהו יקח מוסר בראותו כי חבירו זריז יותר בעבודת הש"ית ויגמור בדעתו כי עבודת חבירו מעולה מעבודתו ועי"ז ישבר לבו בקרבו ויבוא לתכלית הענוה והשפלות וזה האות לכל איש הקרב אל עבודת הש"ית באם אחר תפילתו יראה בנפשו כי עדיין לא יצא ידי חובתו הגם כי בעת תפילתו נכספה וגם כלתה נפשו מגודל השתוקקת להדבק בהא"ס ב"ה עם כל זאת כל אשר יוסיף האדם לבקש אהבת ה' ודביקותו כן יותר ויותר יפקחו עיני שכלו להבין כי עדיין לא הגיע גם לקצה העבודה כי הוא דבר שאין לו שיעור וערך ותפילה כזו במסירת נפש ורו"נ לגודל ההשתוקקת להדבק בהא"ס ב"ה הוא בבחי' אותיות פורחות וכל אשר יוסיף להדבק בנר"נ דילי' באור א"ס ב"ה כמו כן ישיג שעדיין לא יצא ידי חובתו ועי"ז יעשה עצמו כשיריים ותפילת ועבודת ריעיו יהי' בעיניו גדולה מאד לערך עבודתו הנה איש כזה עבודת תפילתו היא יקרה בערכה ובאם ח"ו להיפך שידמה בנפשו כי תפילתו היא זכה וצלולה ויחזק טובה לנפשו הנה זה מורה על כי תפילתו היא גשמיות וע"כ נשאר לו זכרון במוחו כי התפילה שהיא בבחי' התדבקות רוח ברוח היא רוחנית כמעט שלא נשאר לו רושם מתפילתו במחשבתו שידמה שהגיע לערך מה וזהו שיר השירים פי' באם נעשה שיריים ע"י השירים שהם השירות והתשבחות והתפלה אשר לשלמה פי' שהוא מפני אשר יאתה תפילתו למלך שהשלום שלו ע"כ נעשה בעצמו כשיריים ואח"כ מבאר הכתוב בחי' התפילה ישקני מנשיקות פיהו כי תפילתו הי' בגודל התדבקות רוח ברוח שהוא בבחינת נשיקות פה לפה וזהו כי טובים דודיך מיין ודרשו חז"ל ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה פי' כי אדם כזה שתורתו ותפילתו היא בהתדבקות רוח ברוח ערבים עליו דברי דודיך שהם חביריו העובדים השם ברוך הוא יותר מיינה של תורה שעסק בעצמו.