לְסֻסָתִי֙ בְּרִכְבֵ֣י פַרְעֹ֔ה דִּמִּיתִ֖יךְ רַעְיָתִֽי׃
ערבי נחל
והנה בר"מ ביאר מש"ה (שיר השירים א, ט) משגיח מן החלונות, כי המזלות נקראים חלוני רקיע וההשגחה נשפעת עד המזל ומשם נשפעת לארץ, ובזה יבואר המאמר, דההוא טייעא הוא אליהו ז"ל שלמד תורה לרבה בר בר חנה, וזימנא חדא א"ל תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע שהכל אחד ודלא כהרמב"ם, ולמדו איך ע"י התפלה נשפע כל טוב וכל עניני עולם הזה מעולם לעולם, ובכל עולם צריך כוונה עד שבא לעולם הגלגלים, נמצא שלמדו כוונות התפלה ואיך על ידו יושפע הכל, וחזאי דעביד כוי כוי הייני המזלות חלוני רקיע, וראה שעד שם צריכים להמשיך השפע בכוונות מיוחדות, ורבב"ח לרוב צדקתו לא היה לתפלתו מונע מלעלות.
ישמח משה
והנמשל מובן, כי אנחנו עם בני ישראל בנים קראנו בנים אתם לה' אלקיכם (דברים יד א), בני בכורי ישראל (שמות ד כב). ולחטיבה אחת עשנו בעולם, שנאמר (שמואל ב' ז כג) מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (ברכות ו' ע"א). ואהב אותנו, דכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. והנה גברו העונות עד שחלינו במחלה גדולה מאד בחולי הנפש, כי העונות והחטאים הם סמי המות להנפש בטבע כנודע מספרי חכמינו הקדושים, וראתה חכמתו יתברך להשקותינו מי רוש מי המרים יין חמת תנינים חמת המציק הוה על הוה וצרה אל חברתה ניגשת, ולא מחמת שנאה ח"ו כי לא זז מחבבן ועדיין חביבותיה גבן, רק לרפאות אותנו מחלינו ולצרף אותנו כמו בתוך כור שנשאר נקיים מכל סיגים, ולהסיר מאתנו כל חולי וכל מכה וכל כתם וכל פגימה, ואף שאנחנו זועקים אבינו שבשמים לא הטה אוזן, כי יודע דרך רפואתינו בכך והוא מקור אהבה, אף כי קשה מאד בעיניו צרותינו ובכל צרתם לו צר כתיב (ישעיה סג ט), וכמבואר במדרש (זוטא איכה פ"א) על הפסוק (איכה ב ג) השיב אחור ימינו מפני אויב, שהיו האויבים מהדקים ידי ישראל לאחוריהם, ואמר הקב"ה אף אנכי עמם בצרה ואף אני אעשה כן, כד"א השיב אחור ימינו, עד כאן. והבן מזה כמה קשה לפניו גודל צרותינו, ואף על פי כן סובל הכל מגודל אהבתינו שנתרפא מנגעינו וממכאובינו. והנה העכו"ם שחקו עלינו לאמור כי עזב ה' אותנו ואוהב נהפך לאויב היה כאויב ח"ו, בראותם כל העכו"ם שלוים ושקטים, ואנחנו דויים סחופים ומדולדלים ומטולטלים, צרה אל חברתה ניגשת אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, ונחשבנו ח"ו כצאן לטבח, והיינו למשל ולשנינה, ואיך יתכן זה אם היה קיים רושם נקודה אחת מן האהבה הישנה אשר אהבנו אבינו שבשמים. ואף אם אנחנו נאמר להם כי אין זה מחמת שנאה, רק אדרבה מחמת גודל האהבה לאשר כי יודע דרך רפואתינו בכך, הלא לא יודו לנו, וכסיל שונה באולתו וימלאו פיהם שחוק עלינו. לכך (נקיים) [נתקיים] בנו עכשיו (איכה ג כח) ישב בדד וידום כי נטל עליו, ובאנו למדה שומעים חרפתן ואין משיבין ועונים, ואנחנו מיחלים ומחכים ומצפים שיבא העת שיודו לנו, דכאשר יושלם הרפואה וירפאנו ויגאלנו ויתראה ויתגלה מלכותו עלינו לעיני כל חי, אז יוכיח סופינו על תחלתינו כי כל המרירות לא היה משנאה, רק לרפואה לגודל חליינו ומכאובינו מחמת חטאינו, ואז יודו כל האומות כי היה לרפואה בראותם כי נרפא לנו מעונותינו, עד כאן הנמשל. ונקדים דרש"י פירש בשיר השירים על הפסוק (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתך רעיתי, שם דמיתיך רעיתי, שם הראתי לכל שרעיתי את.
ישמח משה
עוד יאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כח יב). דבאחרים עולים בדבר שמים ויורדים בעסקם, אבל הצדיקים הנקראים מלאכיו, עולים ויורדים בו הכל בו רק מקשות לרכות, והבן. (ג), עוד ירמוז והנה סולם וגו'. על פי מה שראיתי בשם גדול אחד הפירוש על הפסוק (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. על פי מה דאיתא במדרש (שמו"ר כ"ג י"ד) שהיה ההיפך מדרך העולם שהיה הרכב מושך הסוסים להים. והנה מטבע הבריאה היה שהנשמה ימשוך להגוף לענינו, ובעוה"ר משנין הסדר ומהפכין השיטה, שהגוף מושך את הנשמה לכל הרעות ר"ל, עד כאן. ונקדים עוד דהראש הוא המנהיג המחשבה שבמוח ועיני הרואים הכל בראש, וידוע מהמדרש (דב"ר פ"א י') המשל שהזנב של הנחש אמר להראש שהוא רוצה להיות מנהיג. ועל פי זה יתבאר והנה סולם מוצב ארצה, ר"ל שכל המדריגות מוצבים ארצה, שהכל תולה במעשה הצדיק התחתון, רק באופן וראשו ר"ל אם מנהיגו שהראש הוא המנהיג, הוא זה שמגיע השמימה דהיינו הנשמה שמגיע עד צית שמיא ומקושר למעלה אם הנשמה היא המנהיג, מה שאין כן אם הגוף הוא הראש, דהיינו שהגוף הוא המנהיג, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי בצדיק תולה עלייתן וירידתן, והנה ה' נצב עליו, ר"ל שאין על גבו אלא ה' אלהים היינו מערכת אלהית, כמו שאמרו (הוריות ט' ע"א) בנשיא ומלך שאין על גבו אלא ה' אלהיו, והיינו שהצדיק למעלה מכל הנבראים, והבן. או יאמר וראשו מגיע השמימה, דהיינו הנשמה שהיא ראשו של אדם, מגיע השמימה ואינה נכרתת משורשו, והבן. (ד), עוד יאמר והנה סולם וגו'. על פי מ"ש בפרשת תולדות (בראשית כו טז) (בפסוק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד), על פי היערות דבש כי הצדיק נשפט תחילה, עיין שם. ובהקדים אמרם ז"ל (ב"ר ס"ח ד') מאי עביד הקב"ה עושה סולמות וכו', ור"ל יושב ודן כי הכל באמת ובמשפט. והיינו סולם שמוריד ומעלה מוצב ארצה, עיקר העמדתו ארצה בשביל יושבי הארץ שהן צריכין להשפט, ועל ידי זה וראשו מגיע השמימה, וראשו דייקא כי הראשים הם נשפטים תחילה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, קצת עולים ויורדים בו על ידי כך, כי אם שמים לא זכו בעיניו ותהלה ישים וכו', ואיך יצדקו קרוצי גושיו, והבן. (ה), עוד ירמוז והנה סולם וגו', על האדם, כי הוא המקשר עליונים ותחתונים, וזולתו או הכל מן העליונים או הכל מן התחתונים, והאדם עפר ואפר ושתול בשמים ממעל בנר ה' נשמת אדם (משלי כ כז), והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים, על דרך ששים ריבוא מלאכי השרת היה נהנים מזיו תורתו של ירבעם ואחר כך כשחטא וכו', והנה ה' נצב עליו, כי אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו (סוכה נ"ב ע"ב), ועליו דייקא כי האדם מתחיל מלמטה, ואם כן מסייעין לו מלמעלה.