חסידות על שיר השירים ב:ט

דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃

ערבי נחל

ובזה יש לומר דרך רמז בפסוק עתה תראה אשר אעשה לפרעה אף שאינו רק משלח כי ביד חזקה ישלחם ולשון ישלחם עתיד במקום עבר, ר"ל שידו תקיפה וחזקה ולא שייך ביה אין שליח לדבר עבירה אף שאינו רק משלח אפילו הכי הוא חייב. והנה יש פלוגתא בילקוט ראובני חד אמר שפרעה לא נטבע בים אלא נשאר ומלך בנינוה וחד אמר אף פרעה נטבע ומביא ראיה מדכתיב וניער פרעה וחילו בים סוף משמע שגם פרעה מת. ויש לבאר עם הנ"ל טעם פלוגתתם, דתנא קמא סבירא ליה דאין לפרעה משפט מות כיון דאין שליח לדבר עבירה אלא המצרים לבדם להם משפט מות וסבירא ליה כדאיתא בילקוט על פסוק (שיר השירים ב, ט) אחזו לנו שועלים כו' דגזירת כל הבן הילוד עשו המצרים בעצמם ולא הישראל ע"ש באורך שהיו המצרים מבקשים כו' וכששמעו קול יולדת נכנסו ונטלו הבן והשליכוהו לים משום הכי להם משפט מות אבל לא לפרעה שהוא עצמו לא עשה ואין שליח לדבר עבירה, ואידך סבירא ליה דכאן לא שייך אין שליח לדבר עבירה כיון דמלך הוא וידו תקיפה על עבדיו או מטעם הראשון. וזהו שדקדק הפסוק עתה תראה אשר אעשה לפרעה, ר"ל דאפילו פרעה ימות כיון שהיה משלחם ביד חזקה כנ"ל.
שאל רבBookmarkShareCopy

ליקוטי מוהר"ן

וְזֶה בְּחִינוֹת (שם מט): בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן – בִּשְׁבִיל צִיצִית, לְשׁוֹן: מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר השירים ב׳:ט׳), עַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לְבֵן פֹּרָת, שֶׁנִּשְׁמַר מִנִּשּׂוּאִין שֶׁל נָחָשׁ, מִזִּוּוּג שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, וְזָכָה לְזִוּוּגָא דִקְדֻשָּׁה.
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם (שמות ל לא). פירש רש"י (ד"ה לדרתיכם) מכאן למדו רבותינו (הוריות י"א ע"ב) לומר שכלו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין הוי. ור"ל דכל הי"ב לוגין קיימין לעתיד לבא, וכן מביא ברש"י כריתות (דף ה' ע"ב [ד"ה זה]). ולכאורה קשה, דיש לומר דהדרש הנ"ל אינו רק למאן דאמר דשלקין בו העקרין, ואף דאינו מספיק סובר דכמה ניסים נעשו בו. אבל מאן דאמר דמציף על העקרין, צריך לומר דאינו סובר להני ניסים, דאם לא כן מאי מקשה, ואם כן אימא דסובר דיהיה זה לי לדורותיהם כפשוטו, דהמצוה הוא לדורות שיעשה בזה, ואם כן רש"י דהביא לעיל הפלוגתא והביא קושית המאן דאמר הב', ולא הביא להתירוץ של המאן דאמר הראשון, שמע מינה דתופס העיקר כמאן דאמר השני, וכן קיימא לן באמת דלגרסת רש"י בהחומש דפליגו ביה ר' מאיר ור' יהודה, וכן הגרסא בירושלמי סוטה פרק חי"ת (פ"ח ה"ג) ובירושלמי שקלים פ"ו (ה"א), הלא קיימא לן שמורין הלכה כר' יהודה, ולגרסתינו בכריתות שם ע"א ובהוריות (דף י"א ע"ב), הלא הלכה כר' יוסי דנימוקי עמו, אם כן לפי זה מה שפי' כלו קיים וכו', מזכה שטרא לבי תרי. והנ"ל בזה, דרש"י הוכיח דגם המאן דאמר דמציף סובר לדרשה זו, דהא כל כחו אינו אלא מכח הקושיא, והלא לסוך את העקרין אינו מספיק, וקושיא זו לא קשיא אלא לאחר שידענו דהין הוא רק י"ב לוגין, אבל כל זמן שלא ידענו שיעורא דהין, ודאי לא קשיא, הבן. והנה הא דהין הוי י"ב לוגין, נפקא לן במנחות (דף פ"ט ע"א) מהא דכתיב זה בגימטריא תריסר עיין שם, אלמא דמאן דאמר הנ"ל נמי מודי לדרשה זו, וכן הוא מפורש בדברי המאן דאמר הנ"ל בירושלמי שם, ודוק. ואין לומר דמודה לדרשה דזה, ואינו מודה לדרשה דלדורותיכם, דאם כן דלא רמזה התורה רק דהין הוי י"ב, היה לו לרמז גבי ציוה דעשיה, אלא ודאי דדרש שהוא כולו קיים דהיינו כל הי"ב לוגין, וממילא ידעינן דהין הוי י"ב, רק דסובר דלא אשכחין דנעשה בו נס רק אחר שנעשה שמן המשחה, ולא קודם שנעשה שמן המשחה ודוק. ועוד הא על כרחך מודה בניסא, דהא בלא נס אינו מספיק לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים והמשכן וכל כליו, וכמ"ש רש"י שם בכריתות (ה' ע"ב ד"ה וכי), ודוק. אלא אי קשיא הא קשיא ליה על הגמרא, דבכריתות מפיק דכולו קיים לעתיד לבא מדכתיב זה בגימטריא תריסר כמו שפירש רש"י שם, דבלא זה לא שמעינן רק דנשאר ממנו לעתיד לבא, אבל כלו קיים מנא לן, והנה במנחות שם מפיק הא דהין הוי י"ב לוגין, מדכתיב זה הנ"ל, אם כן מבואר דבלא זה לא הוי ידעינן כלל הין כמה לוגין הוי, אם כן קשה דאם כן לא שמעינן מינה לא דרשה זו דבכריתות, ולא דמנחות, דדרשה דכריתות לא נשמע דכולו (כמום) (קיים) מדכתיב זה, אלמא כל הי"ב לוגין קיימין, דמנא לן דמעיקרא לא הוי רק י"ב לוגין, דהא אכתי לא נשמע דהיו י"ב לוגין, והא דמנחות דהין הוי י"ב לוגין, לא נשמע מדכתיב זה, דאף דלעתיד לבא לא נשאר רק י"ב לוגין, מכל מקום אפשר דמעיקרא הוי הרבה ובאמת אין כולו קיים. וצריך לומר דתרתי שמעית מינה, דכיון דהיא הבטחה שישאר לדורות על פי נס, למה דוקא י"ב לוגין, כיון שאינו בשיעור דמעיקרא, מה לי שיעור זה או פחות משיעור זה, ולא נצרך רק להבטחה שלא יכלה, ושיהיה הברכה שורה במשהו האחרון שלא יכלה לעולם. אלא ודאי דהי"ב היינו כולו, והוי הבטחה שיהיה כולו קיים. ועל פי זה מבואר הפסוק שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, דתיבת לי מיותר. רק בהקדים מ"ש (בפרשת תולדות) על הפסוק (בראשית כו יב) וימצא בשנה ההוא מאה שערים וגו'. ובפסוק (קהלת א יח) יוסיף דעת וגו', עיין שם. והנה אף כאן נאמר דהא אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' (תענית ח' ע"ב), וכאן דבר המדוד הוא, רק דזה אינו רק אם הוא על ידי אמצעי, אבל כאן אינו על ידי אמצעי. והנה מבואר בבית יוסף לחו"מ (בסי' כ"ז במחודש כ"ז) דלי ממעט אחר, וכמ"ש בפרשת קדושים (ויקרא כ כו) בפסוק ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. והיינו זה יהיה לי לבדי ולא תחת יד אחר שום אמצעי, ואם כן לדורותיכם, כי הברכה שורה בו אף שהוא דבר המדוד, והבן. על פי זה נתבאר הילקוט (הובא בעטרת שלמה פרשת קדושים) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' (ויקרא כו ב), ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דהנה כתיב (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי, וידוע מהזוהר (ח"ב פ"ח ע"א) דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא דשביעתא תליין וכו', והוא בלי שום אמצעי, ואות היא ביני וביניכם כתיב (שמות לא יג), וכן במקדש היתה הברכה שורה בלי אמצעי, וכן עתה במקדש מעט כמו שדרשו (תקו"ז ו כ"ב ע"א) משגיח מן החלונות (שיר השירים ב ט), אילן חלוני דבי כנשתא. והיינו את שבתותי וגו' ומקדש תיראו, אז אני ה' בעל הרחמים, דשם הויה רחמים ומקור השפעה ומזון, כידוע מהפסוק (דברים ח ג) על כל מוצא פי ה' וגו', ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy