חסידות על שיר השירים ב:י

עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃

דברי אמת

ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך (שיר השירים ב י) דהנה כתיב בטרם תחיל ילדה בטרם תבא חבל לה והמליטה זכר לשון כפול י"ל הבטחה להנצל מחבלי משיח דהנה לע"ל יהיה שיר חדש דכר כי לא תהיה אח"כ עוד שום צרה משא"כ ביציאת מצרים וזה בטרם תחיל ילדה אל תאמר דוקא חבלי משיח וזה אומר לא כן הוא כ"א בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר הוא שיר חדש דכר. וזה י"ל ענה דודי דהנה המקור התפשטות ממנו ית' אורו מרומז ביוד כי כולם בחכמה עשית יכלול בה כל העשר ספירות הוא יוד כי עדיין היה בצמצום וכן אורייתא וקב"ה כולא חד והתורה שמותיו ית' הוא האותיות ושורש האותיות הוא יוד התחלת האות ואיתא נובלות חכמה שלמעלה תורה. והנה המקבל נקרא דלת ל' דלו' כי אין לו [אלא] מה שמקבל. ובינה נקרא מקבל כי בחכמה מבין הד' מקבל היו"ד וי"ו ונעשה ה . ד ובתוכה י והתפשטות הוא ו וכן נמי משום שיש ה' מדות וכללותם וזה נכנס ברוך הד' שני' כנ"י דלית לה מגרמה והוא ה . ד ובתוכה הויו ומחתא לעילא נקרא דודי. וזה ענה דודי על תפלותינו שאנו מייחלים אליו ומעוררין מ"ן שמרומז בדודי ואמר לי קומי לך רעיתי לשון מרעה שמקבל תענוג מתפלותינו וממ"ן שלנו וכדאיתא ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. וזה רעיתי (וי"ל עוד רעיתי על שהמקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות וא' הוא מחבלי משיח וזה רעיתי ודוק) יפתי נ"ל דהנה כתיב ישראל אשר בך אתפאר דהנה עיקר יפוי הוא לבן ובתוכו אדום מעט ועיקר הוא לבנונית ומרומז על חסד העיקר רצונו ית' וגם דין על שונאי ישראל ואנו גורמים זה להיות חסד עלינו נגד דין על שונאינו וזה ישראל אשר בך אתפאר וזה יפתי כביכול ניתן לי יפוי כנ"ל. ולכי לך פי' קומי לך גם קוד' הגאולה תהי' תקומה לכנ"י ולכי לך מהגלות כנ"ל בטרם תחיל ילדה כו' ודו"ק:
שאל רבBookmarkShareCopy

קדושת לוי

הנה נאמר בדברי חכמינו ז"ל (שבת קלג:) הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' אף אתה כו'. והנה בהמדות יש מדת אל, והאיך אפשר לאדם להתדבק במדת אל. והנה אמרו רבותינו ז"ל אל הוא תקיף ובעל יכולת. וכמו כן הצדיק הוא תקיף אצל השם יתברך לעשות רצון הצדיקים. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה יח.) מנין שהקדוש ברוך הוא קרא ליעקב אל. והנה הכל הוא על ידי התורה. ולזה רמזו רבותינו ז"ל (כתובות קיא.) השבעתי אתכם בנות ירושלים (שיה"ש ב, ז) שלשה שבועות כו', ושלא ידחקו את הקץ כיון שבעת הקץ נאמר (ישעיה נא, ד) ותורה חדשה מאתי תצא, אשר עדיין אינו מושג כלל ונקרא לעילא מן הכל ותחות הכל וכיון שאין עדיין מושג כלל איך אפשר לדחוק את הקץ, כלומר כיון שכל המדות שישראל דבקים בהקדוש ברוך הוא הוא הכל על ידי התורה ועל ידי התורה שנתן קרא הקדוש ברוך הוא ליעקב אל. וכמו כן לצדיקים שבכל דור ודור להיות להם מדות אל תקיף אצל השם יתברך כו', אבל לדחוק את הקץ כיון שבעת ההוא נאמר ותורה וכו' והאיך אפשר להיות תקיף ולדחוק על זה כיון שעדיין אינו מושג. והנה זה נקרא לעילא מן כל ותחות הכל ונוקב כל האורות. וזהו השבעתי אתכם בנות ירושלים כו', הנה זה עומד אחר כתלנו, כלומר אף על פי שהוא לעילא מן כל הוא גם כן תחות הכל. וזה אחר כתלנו משגיח מן החלונות (שיה"ש ז-ט) היינו נוקב כל האורות:
שאל רבBookmarkShareCopy

תולדות יעקב יוסף

אך שמא תאמר שאין העלי' ודאי כמו הירידה ואין לסכן נפשו בספק לירד ואינו יודע אם יזכה לעלות וכמו שהקשו התוס' בש"ס דב"מ דף קי"ד ולאו מר כהן הוא מ"ט קאי בבית הקברות וז"ל תימא לר"י דכתיב ויתמודד על הילד וגו' [ואיך טמא א"ע בספק] ומשני שהי' ברור לו שיחייהו לכך הי' מותר משום פקוח נפש וכו' יעו"ש. וה"נ הירידה ודאי והעלי' ספק לכך אמר הקב"ה ואתנה בריתי ביני ובינך וגו' ר"ל שהוא כריתות ברית והבטחה ביני וביניך שתזכה לעלות ובזה וארבה אותך במאוד מאוד שזכות הרבים יהי' תלוי בך. וכמו שהבטיח ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שהוא בבחי' הנ"ל ג"כ. ואז ויפול אברהם על פניו בסוד נפילת אפים שכ' בפע"ח פרק ג' שיפיל עצמו עד העשי' וכו' אז אליך ה' נפשי אשא להעלו' משם בחי' נפשין דעשי' בסוד מ"נ וכו' יעו"ש הגם שמבואר שם כי הוא סכנה ואין אתנו יודע עד מה וכו' אבל אברה' אבינו ידע איך לירד ולהעלות ואחר שירד אל העשי' אשר שם אלהי' גי' הטבע לפי הנהגת טבע של המוני עם ובני עול' וז"ש אודיע טבעך בעולם והבן אז וידבר אתו אלהי' לאמר וגו' מדריגה אשר הוא שם ולא יקרא עוד שמך אברם ר"ל אברם אינו מוליד כשהוא במדריגה עליונה שאין לו התחברות עם המוני עם להעל' רק והי' שמך אברהם שיתחבר עם ה' תתאה להעלות' ואז אב המון גוים נתתיך והפריתי אותך וגו' אחר זה אמר אלהים אמירה מיוחדת זאת בריתי וגו' פרשת מילה המל ימול אחר שמל את עצמו ימול אחרים ואז נק' שלם וכמאמר הש"ס הנ"ל לא נק' אברהם שלם עד שמל ר"ל אחרים ג"כ שנא' התהלך לפני וגו' וכאמור ועתה נבאר שאר ספיקות שבש"ס הנ"ל ד"א גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא עולמו וכו' וכמ"ש לקמן ביאר מאמר הש"ס לכי ומעטי עצמך וכו' ומשול ביום ובלילה וכו' עי"ש וענין לכי ומיעטי וכו' מבואר בזוהר ובכתבי הארי' זלה"ה תחלה היתה באצילות עמו י"ת בסוד ה' אחרונה שבשם [ וז"ס עולמ"ו בייחוד עמו ] וכשאמרה א"א לשני מלכים וכו' ואמר לה לכי ומיעטי עצמך וכו' שתהי' ראש לשועלים וכו' שתהי' בראש הבריאה בהיכל קדשי קדשים לצורך הנהגת התחתונים וכו' יעו"ש.
שאל רבBookmarkShareCopy

תולדות יעקב יוסף

זמין למנויי פרימיום בלבד