חסידות על שיר השירים ז:יא

אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃ (ס)

שפת אמת

במדרש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו שכן נאמר ויכלו כו' לשון תאוה. אעפ"י שזה קאי על מעשה בראשית והמד' אמר על תשוקת הבורא ית' כמ"ש ועלי תשוקתו. אכן ביאור הדברים שביד התחתונים לעורר רצון הבורא ית' כמ"ש ויכלו כו' אח"כ כתיב ויכל אלקים כו' וז"ש ועלי תשוקתו שתשוקת הבורא ית' תלוי ברצון ותשוקת תחתונים לדבקה בו:
שאל רבBookmarkShareCopy

קדושת לוי

או יאמר, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לכם מורשה. ונבאר הלשון נשיאות יד, על דרך משל, לבן מלך שהיה לו מלחמה עם שונאיו וכבש המלחמה והיה לאביו שמחה גדולה ומחמת גודל השמחה הוא ממלא רצון וחפץ כל איש ואיש אשר יבקש ממנו בעת שמחתו, כי כן דרך המלך כשהוא בשמחה אז הוא ממלא רצון כל המבקשים. והנה באמצע השמחה בא השונא של בן המלך גם כן לבקש דבר מאת המלך. והנה אם אין המלך מסתכל בשורש השמחה אזי חס ושלום הוא ממלא גם רצון השונא אבל כשהמלך מסתכל בשורש השמחה שהשמחה הוא שבן המלך כבש אותו השונא אזי בוודאי כלל וכלל אינו משגיח עליו. והנה כתיב (שיר השירים ז, יא) אני לדודי ועלי תשוקתו, כי ידוע כי ישראל עלו במחשבה, ובשביל נשמת ישראל נבראו כו'. וכשישראל עושים רצון הבורא כביכול השם יתברך שמח ויש לו תענוג מעמו בית ישראל אשר בשביל זה התענוג ברא כל העולמות והבורא ברוך הוא משפיע טובה על ישראל ועל כל העולמות ומצמצם השפע במדה להשפיע על כל העולמות. וכשהחיצונים רוצים לקבל שפע גם כן מזה המדה אז הבורא ברוך הוא מעלה זאת המדה אשר בה נותן שפע לכל העולמות להסתכל במחשבה הקדומה ובמחשבה הקדומה ישראל עלו במחשבה, ובשביל נשמת ישראל בא השפע על כל העולמות ואז השפע בא רק על ישראל לבדם ואין החיצונים יכולים לקבל שפע מזאת המדה. והנה זאת המדה נקראת בבחינת יד, כי יד הוא הנותנת ומשפיע. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה להושיע לעמו ישראל מעלה זאת המדה להסתכל במחשבה הקדומה כנ"ל ואז המדה אשר בה ניתן השפע להשפיע אינה משפיע רק על ישראל עם קדושו:
שאל רבBookmarkShareCopy