חסידות על שיר השירים ח:ז

מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ (ס)

ישמח משה

ויקחו לי תרומה (שמות כה ב). יש לדקדק על מילת תרומה, למה נקרא שמה תרומה, ראוי לומר הפרשה, עיין רש"י (ד"ה תרומה), ותרומה לשון הרמה הוא, ומאי ענינו לכאן ועיין במזרחי. והנ"ל בזה, כי מדריגות המשכן נשגבה מאד, ועיין ברס"ג על שיר השירים מה שפירש על הפסוק (שמות מ לה) ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד וגו'. והנה לפי זה היו הרמה לדברים הללו שמדומם נעשה כוכב בשמים, ויותר מזה והבן, ועל פי זה פירשתי המדרש (שמו"ר מ"ט א') שהביא העקדה (בריש שער מ"ח) וזה תארו: ויקחו לי תרומה, הדה"ד (שיר השירים ח ז) מים רבים וגו', הדה"ד ולא יכול משה וגו', עיין שם. והנה בענין ותוכן של המדרש להראות תוכן אהבתו של ישראל, ואף על פי כן אינו ענין להאי קרא ויקחו לי תרומה, כי אין מבואר פה שישכון בתוכו, רק על קרא (שמות כה ח) ועשו לי מקדש וגו', או שאר פסוקים המורים על השראת הכבוד, אבל בפסוק זה אינו מבואר רק הכנה אל הכנה, ולא נתבאר בפסוק זה מה ואיך ולמה. אבל לדברי יומתק מאד שקשה להמדרש מה הוא לשון תרומה, לזה אמר המדרש הדה"ד מים רבים וגו' אם יתן איש את כל הון ביתו וגו', אבל בני יעשו מקדש של יריעות דייקא שהוא רק במדריגת דומם, וירדתי כביכול ושכנתי בתוכם. וזה הדה"ד ולא יכל משה לבא אוהל מועד וגו', היינו כמ"ש הפירוש בשם רס"ג ודי הרמה בזה, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ולדברי הוא הרמה למשכן כמ"ש, והוא הרמה לישראל והבן. ועל פי זה תבין שם תרומה לתרומת כהנים, וטעם על הפרשת תרומה והמעשר המתנות כהונה, מלבד הטעם הפשוט שיהיה למשרתי ה' במה להתפרנס. והענין הוא כי בכל יש ניצוצי קדושה, וצריכים תיקון להעלותם ממדריגת דומם צומח חי למדריגת מדבר, והנה לא כל אדם יוכל לעמוד בסוד ה' לתקן בכוונת אכילה ואלו הכהנים נתייחדו לשרתו, והלוים למטה מהם, כמו שנאמר (דברים יז ט) ובאת אל הכהנים ואל הלוים וגו', על כן צוה השי"ת להפריש התרומה לכהן, ומשגיח בחסדו ית"ש שמבחר הניצוץ יתעטף בזה, על כן נקרא ראשית כמו וראשית שמנים ימשחו (עמוס ו ו), ועל כן נחרץ עונש גדול לזר האוכלו שלא יתחלל קדושתו, ועל כן שם קדושה עליה, והניצוצות הקלים במעשר, ומהבהמה המנות לכהנים כנ"ל, והבן זה כי הוא טעם נכון על מצות הפרשת תרומה ומעשר, ועל מה שנקרא בשם תרומה ובשם ראשית, ועיין בבעל הטורים כי תרומה אותיות מ"ם תורה, כי התורה ניתנה לאוכלי המן, שנית לה לאוכלי תרומה (תנחומא בשלח סי' כ'), עד כאן דבריו. ולפי זה יומתק מאד מ"ש לעיל בטעם תרומה ובשם תרומה, ודא ודא אחת היא כי מאחר שהתורה ניתנה לאוכלי תרומה שפרנסתם מזומנת להם, על כן היא תרומה שיוכלו להרימה כאמור, והרמז מסייע להפשוטו, וטעם הפשוט מסייע לטעם הנכבד, ואלו ואלו דברי א' חיים, וכן דרכי לפרש בכל מקום.
שאל רבBookmarkShareCopy

שפת אמת

אא"ז מו"ר ז"ל אמר עמ"ש במדרש בני לוי שקירבו עצמן לי כו'. אף כי וודאי גם בבנ"י הי' הרבה שלא חטאו. רק שלא הי' להם הכח להתקרב אליו ית' כו'. ופי' הדברים כי וודאי מה שמשתוקק מאוד להתקרב אליו ית' ע"י רוב הרצון בכל לבו נעשה נוגע בדבר כל כך עד שאין שום חטא יכול לפרוד אותו כמ"ש מים רבים לא יוכלו לכבות כו'. ולכן בני לוי אף שהיו ג"כ חושבים עצמן בכלל החטא. רק ע"י רוב התשוקה קירבו עצמן ונתקרבו כנ"ל:
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

במדרש (שמו"ר מ"ט א') (הובא בעקידה פרשה זו שער מ"ח) וז"ל: הדה"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' (שיר השירים ח ז), מים רבים אלו אומות העולם שנאמר וכו', שאפילו יתקבצו כל העכו"ם לבטל את האהבה אשר בין ישראל לאביהם שבשמים לא יוכלו, הדה"ד וכו' לא יוכלו לכבות את האהבה, כד"א (מלאכי א ב) אהבתי וכו', ונהרות לא ישטפוה אלו המלכות וכו', אם יתן את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני יעשו משכן של יריעות ושכנתי בתוכם הדה"ד וכו', עד כאן. יתבאר כי נ"ל לפרש הפסוק (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו, היינו קושית העקרים (מאמר שלישי פרק כ"ז) האיך ימשך אהבה מהשי"ת שיאהב לאדם, הלא אין בזה ערב וטוב ומועיל, כי אם תצדק מה תתן לו (איוב לה ז), ועיין שם שתירץ כי אהבת השי"ת לישראל היינו אהבה טבעית ואהבה היחסית, עיין שם. והנה יש להמתיק התירוץ של העקרים הנ"ל, דלא שייך רק בישראל שהם מקור מחצבו והבן, והנה כיון שאהבתו נמשך מבחינתו לא יבטל, מה שאין כן אם היה נמשך מצידינו. ויובן על פי מה שפירשתי אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב), (ועיין מ"ש בזה בפרשת שמות (ג יד) בפסוק אהיה אשר אהיה). וזה שמיישב הפסוק הלא את עשו ליעקב ואוהב את יעקב וגו', שאינם ממקור אחד והבן. וזה דברי המדרש שכל העכו"ם אין יכולין לבטל כיון שנמשך האהבה מבחינתו ית', ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות שאף שלדעתם הם מרחקים אותנו, באמת מקרבין אותנו כמו המשל הנפלא שהביא הכוזרי מצמח האדמה, וכמו שפירשתי הפסוק (ישעיה ס"א י"א) כי כארץ תוציא צמחה וגו', אבל זולת ישראל שהם מקור מחצבו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, כי אם תצדק מה תתן לו, והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy

תולדות יעקב יוסף

זמין למנויי פרימיום בלבד