חסידות על שמואל ב יד:ב

בו ידובר טעמים למה נעשה הנס ע"י שמן ונק' שם המאמר שמן למאור:
טעם למה עשה הש"י הנס בשמן דהנה היונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמות החיצוניות חכמת יו"ן הנה בעת הישוע' ליהודים היתה אורה זו תור' הנה הפליא הש"י הנס בשמן הרומז לחכמה (הקדושה) כענין שאמרו רז"ל וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה תקוע"ה דייקא כי תקועה אלפא לשמן. ובכ"ע ששמן זית מצוי שם חכמה מצוי' (וכמש"ל כ"פ):

החדש הזה עפ"י סדר הדגלים הנ' הוא מיוחס לשבט אש"ר אשר כתיב בי' מאשר שמנה לחמו וכו' וכתיב בי' וטובל בשמן רגלו כי השמ"ן זית הי' הרב' בחלקו וכ"מ ששמן זית מצוי שם החכמה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקועה (תקוע' אלפא לשמן) ויקח משם אשה חכמ"ה כיון דהמזל של החדש הזה הוא מזל דל"י הוא מזלן של ישראל והוא עבד משמש משועבד אל המי"ם זו תורה היא עיקר החכמה אוריית' מחכמה נפקת בראשי"ת בחוכמת"א ע"כ מיוחס החדש הזה לשבט אשר אשר בחלקו השמן זי"ת המסוגל לחכמ':

מדרש (שמו"ר פמ"ח א') ראו קרא י"י בשם בצלאל (שמות לה ל). הה"ד (קהלת ז א) טוב שם משמן הטוב. יש לפרש דברי המדרש בכוונתו לבאר מהו הנרצה קרא י"י בשם בצלאל, על כן התחיל לבאר הפסוק טוב שם משמן הטוב. הנה שמן רמז לחכמה, כידוע מסוד שמן וקטורת ישמח לב (משלי כז ט), על כן אמרו רז"ל (מנחות פ"ה ע"ב) מקום ששמן זית מצוי שם החכמה מצויה, על כן וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה (שמואל ב' יד ב), כי תקועא אלפא לשמן, ש"ם הוא יראה ואהבה צמצום והתפשטות, כי ש"ם הוא הויה שד"י, הנה הויה הוא הויה והתפשטות, ושד"י אמר לעולמו די (חגיגה י"ב ע"א) צמצום במדה ומשקל בצנור השפע. והנה שם רמז ליראה ואהבה, וגם תיבת שם בכלל רמוז ליראה, כי ש"ם הוא בחינת מלכו"ת שמי"ם כידוע, מסוד ויעש דוד ש"ם (שמואל ב' ח יג), וכל מעשיך יהיו לש"ם שמי"ם (אבות פ"ב מי"ב), הוא יחודא שלים כנודע, על כן ק' פעמים שמי"ם בתורה וק' פעמים ש"ם בתהלים, כמ"ש במגלה עמוקות כל חד לפום דרגא דיליה. ואם כן ש"ם הוא מלכו"ת שמי"ם, ודא הוא אתר למדחל ירא ד' את בני ומלך (משלי כד כא). והנה אמר טוב ש"ם (היינו מי שיש בו מדת היראה, או יראה ואהבה לפירושא אחרא, הכל הולך אל מקום אחד, כי מה י"י אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י יב), כי כשתהיה היראה, האהבה תבא מעצמה, כי דרכו של איש לחזר וכו' (קידושין ב' ע"ב) כמ"ש תלמידי הבעש"ט). משמן הטוב היינו מהחכם בחכמות, ואפילו שמן הטוב היינו חכם בחכמות התורה, אם אינו ירא את י"י הלא ימצא (ברכות י"ז ע"א) קורא ושונה ובועט באביו ואמו ורבו, ואמרו רז"ל (שבת ל"א ע"א) והיה אמונת עתך וכו' (ישעיה לג ו), אמונ"ת זה סדר זרעים, עתך סדר מועד כו', ואפילו הכי אי יראת י"י היא אוצרו אין, ואי לא לא, מכריז ר' ינאי וי דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד, על כן הירא את דבר י"י אפילו ח"ו אינו בעל תורה, הנה הוא טוב יותר ממי שהוא חכם בלא יראה: שמן הטוב הולך מקיטון (חדר קטן) לטרקלין (חדר גדול). ענין המשל, חכם אם מתחכם באיזו חכמה, הנה הדבר הזה תקוע בכח שכל האדם רק שהוא בכח, והחכם הממציא הנה הוא מוציאו ברחבות הדעת, והנה הוא הולך מקיטון לטרקלין, ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, (וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י): שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, שנאמר (קהלת י א) זבובי מות יבאיש וכו', (היינו אין חכמה ודעת בשאול וכו', כי אי אפשר להחיות את המת בחכמה ובתבונה, ואפילו יתכנסו כל חכמי הרופאים): שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש, שנאמר (מלכים ב' ד לד) ויעל ויגהר על הילד, (הנה תראה אלישע החיה את המת על ידי שם טוב, כמ"ש לעיל ש"ם הוא בחינת יראה ואהבה. והנה אלישע החיה את המת ונקרא שמו חבקו"ק בגימטריא רי"ו, שהחייהו ברי"ו אתוון דשמא קדישא, שיש בהשם רי"ו מספר ירא"ה גבור"ה, ועל כן תבין אהבת חס"ד כנודע). ומעתה תתבונן אומרו ראו קרא י"י בשם בצלאל וכו' וימלא אותו רוח אלקים בחכמה כו' (שמות לה לא), שלא תאמרו שאין בו רק חכמה, רק קרא י"י בש"ם הן יראת י"י היא חכמה, והבן: