חסידות על שמות א:ח

החודש הזה לכם. ענין זה לגאולת מצרים. כי בגלות נחסר זה ההתחדשות. כמ"ש בפ' ויקם מלך חדש ע"ש. ובשעת הגאולה דהיינו שנתברר שהכל חיות הש"י. ומזה בא התחדשות. כי חיותו ית' יש בו התחדשות תמיד כמ"ש מחדש בכל יום תמיד. ופי' תמיד בכל יום. רק מי ששוכח והוא תוך הטבע כ' אין כל חדש כו'. אבל מי שנדבק בפנימיות חיות הש"י יש בו תמיד התחדשות. וז"ש החודש הזה לכם. שיכול כל א' מישראל לעורר התחדשות זה ע"י אמונה שמברר בלבו שהכל מהש"י. וזה ההפרש בין שבת לר"ח. ששבת מעין עוה"ב קביעא וקיימא שאין הסתר. כמ"ש מתעברין מינה. ור"ח הוא להאיר ההתחדשות גם בימות החול. וזה תלוי בישראל כמ"ש לאל גומר עלי כו'. וז"ש רש"י ז"ל ובמד' שנתקשה מרע"ה עד שהראה לו כזה ראה וקדש כו'. והלא לא נדבר אלא ביום כו' עם חשיכה כו'. כי בחי' מרע"ה הוא אספקלריא דנהרא בחי' שבת. וזה ישמח משה כו'. אבל בחי' חודש בדרך אמונה כנ"ל. והראהו עם חשיכה בין השמשות. וכ' הזה להודיעהו כי ה' ושמו אחד. ולפעמים צריך להיות דרך אמונה לעורר התחדשות כנ"ל:

במדרש בלבת אש. אני ישנה ולבי ער כו'. שנקודה חיות הפנימיות שבישראל דבוקה בהש"י ורק שנסתר בגלות. וז"ש אהי' זמין לאתגליא. כמ"ש אח"כ אני יוצא בתוך מצרים אנא מתגלי. ומ"מ עיקר הגאולה ע"י התחזקות בנקודה הפנימיות והוא בח" יוסף הצדיק. וז"ש אשר לא ידע את יוסף. ומאז התחיל הגלות. וגם יחוד הלבבות של בנ"י להיות אחד הוא בחי' יוסף הצדיק. וי"ל בזה מ"ש רש"י ז"ל אכן נודע הדבר שהייתי תמה מה כו'. ותמוה שע"י שאחד דיבר לה"ר ר"ל ראוין כל בנ"י להיות נרדין בעבודת פרך. אך כי על הגלות אין קושיא ותמי' כלל. כי הגלות אינו שעבוד בלבד. רק הכל לכבודו ית' שבנ"י הוצרכו לברר גם במצרים הקדושה עד לכלות כל המצריים. וזה שנק' צבאי ה' ככוכבים בירידתן שם. ובאה"ח הק' פי' שהוא שבח וחיבה לבנ"י שירדו למצרים ע"ש כנ"ל שהוא לכבודו ית'. רק שתמה מרע"ה איך יוכלו מצרים לשלוט בהם. ואיך יהיו בנ"י נרדין ע"י מצרים. ובאמת אם היו מיוחדין באחדות לא היו שולטין בהם. ורק אשר לא ידע את יוסף כנ"ל. וכיון שהי' דלטורין ביניהם נודע הדבר כנ"ל:

במדרש ויאמר ה' אל משה כו' בארץ מצרים אמר ר' חנינא במצרים לא נאמר אלא בארץ מצרים כמו שנאמר בחוץ תעמוד ואף משה עשה כן כצאתי את העיר. דהנה כתיב וימלוך הדר ושם עירו פעו ושם אשתו כו' בת מטרד בת מי זהב י"ל שם עירו מיותר היה לכתוב כנ"ל מבצרה וכן כאן מפעו וכן שם אשתו [ג"כ מיותר] וכן בת מטרד בת מי זהב כאלו היתה בת שני בני אדם. והנה כתיב הדר הוא לכל חסידיו דהתשובה נקרא הדר לשון הדרי בי (ופשוט מהדר את האדם מתקן הצלם אלקים) וידוע מהתשובה בא אדם להכנעה וזה צריך לתשובה. ובזה הוא מושל ביצרו הוא מלכות של התשובה (ע"י זה יכול לפעול נסים ונפלאות כי [ה'] את דכא ושפל רוח) והנה כתיב הדר היא לכל חסידיו כי יש תשובה מאהבה ויש מיראה וחסידיו משיגים התשובה עליונה הנקרא הוא. והוא מאהבה הקודם לעולם הוא נסתר לשון הוא וזה הדר הוא לכל חסידיו וע"כ הדר הוא מ"ה החד"ש שמעתי מהר' הקדוש מפינסק שהי' רב בזעלחוב ע"י מ"ה הוא ענוה יש התחדשות וזה מ"ה החד"ש ומ"ה בא מהתשובה כנ"ל. וזה וימלוך הדר ושם עירו. פי' השם המעורר זה הוא פעו לשון צעקה לה ית' כי גדולה צעקה. ושם אשתו המקבל מבעל תשובה מהיטבאל ע"י ע"ה ייטב אל להמקבל מבע"ת בת מטרד יכול להמשיך מהחכמה הרחוקה מכל כמו שאמר שהמע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וזה בת מטרד הוא חכמה שמטרד את האדם הרוצה להשיב חכמה עליונה בת מי זהב תקבל מבינה שיש בה חסדים טובים ודינין ממותקים המרומז במי זהב. וזה החודש הזה הוא התשובה והתחדשות הזה שהי' במצרים שהיה בהכנעה כנ"ל בפר' שמות על ויקם מלך חדש יעו"ש לכם ראש חדשים ע"כ גם הדיבור היה בארץ מצרים לשון הכנעה וכן נמי משה הגם שמצינו כשהיה צריך היה מדבר הוא ית' עמו גם בפלטין של פרעה הוא התנהג בהכנעה ואמר כצאתי את העיר שאינו כדאי להיות פעול שם במקום טמא לדבר עמו ית':