וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃
פרי צדיק
שובבי"ם הזמן לתיקון פגם הברית כמ"ש האריז"ל וכבר אמרנו שעיקר זמן התיקון בשבתות שבהן. דשבת ברזא דברית כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב צב א וש"מ) צדיק איהו שבת (כמש"ש צד ב ובזוהר הקדוש תשא) וקדושת השבת שמתחדש בכל שבת היא קדושת הפרשה שקורין בה. ופרשה שמות מורה שאף שהיו ישראל משוקעין בקליפת מצרים כעובר בבטן אמו מכל מקום עלתה צעקתם כמה שנאמר ואת צעקתם שמעתי וגו' וכ' עתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. והוא תיקון לפגם זה כמו שאמרנו במה שנאמר פני ה' בעושי רע דקאי על פגם זה שנקרא רע בעיני ה' כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"א ריט ב) ובגמרא (נדה יג :) וכ' בתרי' צעקו וה' שמע דצעקה מועיל לפגם זה (ונת' כ"פ) ובזוהר הקדוש פרשה זו (כ רע"א) צעקה גדולה מכולן שצעקה היא בלב הה"ד צעק לבם אל ה'. וכ' אחר כך קרוב ה' לנשברי לב והזמן לזה בשבת שנעשה הישראל עני ונכה רוח כשחושב ונותן אל לבו לכל העובר עליו בימי המעשה וכמו שאמרנו שפ' זה נדרש (סא"ר רפ"א) על יום השבת (ונת' סו"פ ויחי) ואז מועיל אף לפגם הזה שמנע התשובה ממנו בזוהר הקדוש (ח"א ריט ב) ואחר כך א' בזוהר הקדוש גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא בשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא דכתוב ויצעקו אל ה' וגו' וראיתו מדמתחיל יאמרו גאולי הוי"ה. והיינו לעולם הבא בינה עלמא דאתי. כי כשיתן האדם אל לבו שממ"ה עומד עליו יגיע אליו היראה והיינו ראשית חכמה יראת ה' שבת דמעלי שבתא איהי יראה ושריא בה יראה (זח"א ה ב) ושכינתא תתאה נקרא לב גם כן וכמו שנדרש (יומא עב :) ולב אין על מי שאין בו יראת שמים. ועל ידי היראה בא לתשובה שכן נדרש (ע"ז יט. וברכות יז.) לשון יראה על תשובה שעל ידי היראה נזכר ומתחרט על חטאיו ושב עליהם. וכשנכנס היראה למעמקי הלב כ' ולבבו יבין ושב וגו' וזהו בינה לבא וז"ש שמושלת בעה"ז היינו יראה שהיא מ' מלכות ובעה"ב תשובה בינה עלמא דאתי. וההפטורה מפ' זו ביום ההוא יתקע בשופר גדול. שופר מורה על יראה כמה שנאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ושופר גדול בינה כמ"ש בזוה"ק (ח"ג רסו ב) והיינו כשנכנס היראה לנקודה שבלב וההתעוררת במעמקי הלב מועיל אף לנדחים בארץ מצרים והיינו שיודעים ששרשם מישראל כמו במצרים שהיו מצוינים שם. רק שהם נדחים מוקף בקליפה מכל צד כעובר במעי אמו כמו בגלות מצרים והם מתיאשים. ואף האובדים בארץ אשור שנטמעו בין האומות ואינם יודעים כלל שהם זרע ישראל. מכל מקום על ידי השופר גדול יתעוררו גם כן לתשובה. וז"ש שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא. מ' מלכות ובינה יראה עלאה ותתאה ושניהם בחינת לב וכמו שאמרנו והצעקה בלב כדש"נ צעק לבם וגו' ומועיל אף לפגם זה לתקן השורש על ידי תשובה עלאה:
קדושת לוי
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כו' ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כו'. הנה לבאר, כי כשהאדם מבקש איזה טובה מהבורא יתברך אזי לא יהיה עיקר כוונתו מחמת דבר הנוגע לעצמותו רק עיקר כוונתו יהיה כדי שעל ידי זה יעבוד את הבורא יתברך שמו בטוב לב. והנה ישראל במצרים היו בקטנות השכל וצעקתם היה מחמת דבר הנוגע לאדם לעצמותו ולא צעקו שיושיע להם מצרתם בכדי שעל ידי זה יעבדו את הבורא ברוך הוא ויקראו עם ה', כי במצרים היו בקטנות השכל. והנה הקדוש ברוך הוא עשה להם שני טובות. אחד, מה שהושיע להם בצרתם מיד מצרים ועוד עשה להם טובה גדולה שקיבל צעקתם כאלו צעקו בשבילו, כלומר כאלו צעקו שיושע להם מצרתם שעל ידי זה יקראו עם ה'. וזהו רמז בפסוק ראה ראיתי את עני עמי, רמז ראיתי את עני עמי אשר רוצים להיות עמי. וזהו הרמז בפסוק ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, כלומר כאלו עיקר צעקתם אלי בשבילי אשר רוצים וצועקים שאושיע להם בשביל לעבוד אותי. ורמז בפסוק שלפניו ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, מה שצעקו בשביל עצמם מפני נוגשיו מפני שהיו במצרים בשיעבוד והיה להם שכל קטנות:
ישמח משה
וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל (שמות ג ב), ויאמר משה אסורה נא ואראה וגו' מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג). כבר בארנו הפסוקים האלו באר היטב (בפרשת נח בד"ה בב"ר (פל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך עיין שם). ועתה נאמר בדרך אחר, דהנה כמו שנודע שלמעלה בעת עליית הצדיק, חוזרין ומפשפשין אחריו דאולי לעליה זו אינו מזוכך, ככה הצדיקים בעולם הזה בעת עלותם לאיזה מדריגה, הם עושים תשובה מחדש. והנה משה היה כולו טוב, אך ענותנותו הרבתו לחשוד עצמו, והנה במראה זו נתחדש למשה מדריגת הנבואה, והיה בסנה מחמת עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי היה המראה עבור ישראל (עיין שמו"ר פ"א ה'). אבל קודם ששמע משה מהות המראה, חשב שהוא לרמז כי אף שבוער בו אש ה', עדיין לא כילה הקוצים מן גופו. והיינו וירא משה, ר"ל הבין והנה הסנה בוער באש ואף על פי כן הסנה איננו אכל, ועל כן אמר אסורה נא, ר"ל לשון תשובה כמו סור מרע (תהלים לד טו), ואראה את המראה וגו', ר"ל שאזכה למדריגה זו, כי מדוע לא יבער וגו' הלא לא בשמים היא. וירא ה' כי סר לראות (שמות ג ד), ר"ל כדי לראות והיה קשה בעיניו ית' צערו של צדיק, על כן אמר לו אל תקרב הלום ר"ל לבחינה זו (שמות ג ה), כי המקום ר"ל מדריגה כמו שמבואר במורה נבוכים, אדמת, ר"ל שאפילו האדמה שבך הוא הגוף קדש הוא, רק מה שנראה לו בסנה, ביאר אחר כך הנה צעקת בני ישראל וגו' (שמות ג ט), והבן.