וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֮ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
הכשרת האברכים
והנה בתוך צרותיהם אלו באו משה רבנו ואהרן הכהן וקול ד׳ בהם קורא, פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ וכו׳ זבת חלב ודבש [שמות ג׳]. גם איש קר הרוח וכבד אמנה אי אפשר הי׳ שח״ו יסתפק בדברי קודש אלו, כי בחוש ראו כי לא משה המדבר רק ד׳ מדבר על ידו. אבל יש שגם להט השמש יכהה בעיני איש המדוכא ומרוסס מיסוריו, וגם בצהרים ומשש כאשר ימשש העור באפלה, ובכדי שגם אלו יאמינו נתנו משה ואהרן לבנ״י אות ראשון ואות אחרון. כולם רואים את נפלאות אלקינו, אלקי אברהם יצחק ויעקב, וכולם כורעים, מודים ומשתחוים לד׳, אשר ראה את ענים ומשמי השמים אל שפלותם ירד להושיעם. זה עם זה מדבר וזה עם זה משיח, וכולם שמחים.