וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃
ישמח משה
(ח) ובדרך דרוש על פי הדת והדין אמרתי, כי ידוע דהקב"ה מתנהג בדיני התורה. ועל פי זה יתבאר אומרו (שמות י א) כי אני הכבדתי את לבו וגו', דקשה (א), מה שעמדו המפרשים היתכן שיכבד לב אדם שיחטא כדי להענישו. (ב), הטעם למען שיתי וגו', הוא מוקשה והלא אינו ראוי לעונש. גם תיבת בקרבו משולל הבנה. (ג), מה שנאמר לאברהם (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, מה לו לאברהם בזה שיצאו ברכוש גדול. (ד), הא דכתיב (בפרשת שמות (ג יט-כב) ואני ידעתי כי לא אתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. ונדחקו לפרשו אם לא ביד חזקה וזה דוחק. (ה), (שמות ג כ) ושלחתי את ידי והכתי וגו' בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו. דתיבת בקרבו לכאורה הוא שפת יתר. (וא"ו), ואחרי כן ישלח אתכם, (שמות ג כא) ונתתי את חן העם הזה, (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה וגו'. תמוה מאד וכי משה עין גבוה ונפש רחבה היה לחמוד כסף וזהב אשר להם, עד שיבטחנו בזה תיכף. (זיי"ן), להבין מאמרם ז"ל (ברכות ט'.) א"ל בבקשה מכם שאלו ממצרים וגו', שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג-יד) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. דקשה והא ואחרי כן יצאו גם כן קיים, רק ברכוש גדול לא קיים, וראוי היה לומר ועבדום וענו אותם ואחרי כן יצאו קיים, ברכוש גדול לא קיים. (חי"ת), המדרש (פליאה) הים ראה וינוס (תהלים קיד ג), ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, שהוא תמוה. (טית), להבין הפסוק (תהלים (קה לז) ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. (יו"ד), להבין (התנחומא בפרשת וארא, סי' ג') בה' מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה, כיון שבאו חמשה מכות ולא שלחם, אמר הקב"ה מכאן ואילך אם ירצה לשלוח אינני מקבל, שכן כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה. וקשה למה לא נתן גבול לדבר זה שלא יקבל, כי הלא קיבל לבסוף.
בני מחשבה טובה
וכיון שכן, אנו מודיעים בזה שלחברתנו זו יתקבלו רק אנשים דואגים כאלו, ואלו האנשים שיודעים בנפשם שאינם נכנסים תחת הסוג הזה, באופנים הנ"ל, מבקשים אנו מהם אל תכנסו לחברתנו ולא תתעו את עצמכם ואותנו, ואל תקלקלו את שאר החברים טהורי הלב ונקיי הדעת, ולא עוד אלא שאין אנו שבעים רצון כל כך בקרוא איש כזה את הקונטרס הזה ג"כ, ואפשר נרמז גם זה בדברי המדרש על ישראל שלא גילו מסתורין שלהם במצרים (מדרש תנחומא פרשת בלק סימן כה). לא הסוד בלבד לא גילו, רק גם המיסתורין, לא את הסוד של ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב) בלבד לא גילו, רק בכלל כל דברי הנפש שצריכין להיות בסוד ובצניעות נשארו בהצנע, כי לא מן הראוי שיראו אחרים נשמות ערטילאיות בשעה שרוחצות עצמן מטומאתן, והבן.
שם משמואל
ובפשיטות יש לומר דהנה רש"י הביא זה שאמרו ז"ל בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו על מאמר כה אמר ה' כחצות הלילה, ואינו מובן למה לא הביא זה על מאמר השי"ת עוד נגע אחד וגו', והמזרחי עמד בזה, ותירץ שמאמר עוד נגע יכול להיות שנאמר לו מקודם, ביאור דבריו שאמרו ז"ל שהי' כתוב במטה דצ"ך עד"ש באח"ב, וא"כ ידע משה שיש להביא על פרעה עשר מכות ותשעה כבר הביא עליו, וא"כ לא נשאר רק נגע אחד הוא מכת בכורות, ואז מוכרח להתקיים מקרא הנאמר בפרש שמות ואחרי כן ישלח אתכם וגו', והי' כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה וגו', והוא כעין מאמר עוד נגע וגו' דבר נא באזני העם, וע"כ אין מכאן ראי' שקפץ עליו הדיבור בעמדו לפני פרעה, אבל פרשה של כחצות הלילה זה לא מצינו לו מוקדם, ומוכרח לומר שבעמדו לפני פרעה נאמרה לו, ולפי"ז יש לומר שע"כ סמך משה לומר לא אוסיף עוד ראות פניך באשר ידע שאין עוד מכות להביא עליו אלא מכת בכורות, ומאמר זה שהוא עוד נגע אחד כבר נאמר לו בפרשת שמות, ומאמר כחצות הלילה עדיין לא ידע ממנו ע"כ סמך לבו שלא יצטרך לבוא אליו: