חסידות על שמות ה:ב

ויקרא אל משה וגו' (ויקרא א א). בתנחומא (ויקרא סי' ג') זה שאמר הכתוב (משלי כט כג) גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד, כל מי שבורח מן השררה השררה רודף אחריו, משה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב"ה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), ואמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), אמר לו הקב"ה סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלקי העברים וגו' (שמות ה א), אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), אמר משה כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, אמר לו הקב"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה (שמות ו יא), לסוף הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם הבאר, הגיז להם את השליו, והקיפן ענני כבוד, ועשה את המשכן, אמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו, אמר לו הקב"ה חייך יש לפניך מלאכה גדולה מכל מה שעשית, ללמד לבני הלכות טומאה וטהרה ולהזהירם איך יקרבו קרבן לפני, הוי ושפל רוח יתמוך כבוד, זה משה שנאמר (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, לכך נאמר ויקרא אל משה, עד כאן המדרש. והמדרש הזה אומר דרשוני וחיו. (א), מה ענין זה שאמר משה אחר תשובת אותו רשע וכבר עשיתי שליחותי לכאן, בשלמא קרא קמא בי ה' שלח נא ביד תשלח, הוא להורות שברח מן השררה דהוא עצם הדרשה, אבל זה שנאמר כבר עשיתי שליחותי, אין לו שייכות כלל לכאן. (ב), מאי ענינו של הדרשה זו לקרא ויקרא אל משה. (ג), מה דעתו של משה במה שעמד וישב לו, וכי לא ידע שצריך ללמדם טומאה וטהרה וקרבנות, הלא כל התורה כולה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה הכל בסיני נאמר לו (תו"כ כ"ה א'). (ד), למה מקודם אמר הלך וישב לו, וכאן אמר עמד וישב לו. (ה), מה דאמר חייך יש לפניך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני הלכות טומאה וטהרה והקרבנות, והלא כולם יעידין ויגידין שיותר בניקל ללמד טומאה וטהרה והקרבנות, מלקרוע את הים ומלהוריד את המן שתלמיד חכם מובהק יכול ללמד, אבל מופתים כאלו לא יכול עשוהם רק כשידבק החלק בכל בתכלית הדבקות. (וא"ו), הוי ושפל רוח יתמוך כבוד וכו', אם הכונה כפשוטו, הלא כבר נתבאר זה בהפתיחה ופירוש אחר כך לסוף הוציאם ממצרים וכו', ואלו רצה לחזור הדברים שם, היו ראוי לסיים הוי ושפל רוח וכו', אלא ודאי דהכונה כאן לענין אחר יותר עמוק, ויש להבין מה היא. (זיי"ן), מאי ראיה מייתי מפסוק ותחסרהו ומאי צורך לראיה, ודאי אין כבוד גדול מזה שעשה כל הגדולות האלה. (חי"ת), לכך נאמר ויקרא אל משה, קשה מאי קשה לו בפסוק זה, ואיך יתיישב על פי האמור.

הקושיא מפורסמת שזכרו המפרשים איך נוטל ממנו הבחירה שהיה ראוי להיות חפשית. ועל פי דרכינו נשים לב לדקדק מלת אלה באמרו למען שתי אותותי אלה בקרבו הוא כאלו מורה באצבע על האותות שאלה הם אשר לנגד עיניו ובאמת לא למראה עיניו היה אמנם ענין יציאת מצרים שהיה הדעת בגלות אצל פרעה והוא כי העם אפילו בני ישראל לא ידעו את ה׳ אף על פי שהיה להם בקבלה מפי אבותיהם הקדושים אבות העולם מכל מקום בעבור שהיו דור רביעי נשכח מהם הדעת האמיתי שעליו אמר דוד המלך עליו השלום לשלמה בנו (דברי הימים א כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך וזהו עיקר הגלות שהיה דעת בגלות במצרים ולכן אמר פרעה הרשע מי ה׳ וגו׳ שכפר בעיקר שלא האמין רק בכשפים שהיה מכשף גדול ולא ידע את ה׳ כי אין מלבדו כתיב ואפילו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה אין להם יכולת לפעול בלתי רצון השם יתברך כמבואר בש״ם במעשה ברבי חנינא בן דוסא ולכן כשרצה השם יתברך לגאול את עמו בני ישראל ממצרים שיהיה להם הדעת האמיתי ולהורות כי ה׳ הוא האלהים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם אמר למען שתי אותותי אלה בקרבו בעבור שהוא כפר בעיקר בשביל חסרון געת ואמר מי ה׳ אצרף אותותי אלה בקרבו כלומר שהיה אצלו בגלות ועל ידי זה הצירוף יהיה תיבת אלהים בשלימות ויודע כי ה׳ הוא האלהים הוא התקיף ובעל היכולת ואין עוד מלבדו ואפילו כשפים כאמור:

שמעו נא בני לוי (במדבר טז ח), המעט מכם כי הבדיל וגו' (במדבר טז ט), ובקשתם גם כהונה (במדבר טז י), לכן אתה וכל עדתך וגו' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו (במדבר טז יא). כבר כתבנו למעלה ליישב הדקדוק על תיבת מכם, דלכאורה לכם היה ראוי לומר. ועתה נאמר עוד על פי מה שפירשתי (בפרשת וישלח, בראשית לב יא) בפסוק קטונתי מכל החסדים וגו', שכן דרך השלמים שמה שמקבלין טובות וחסדים וגדולות מהשי"ת, הוא מקטין עצמו יותר ונעשה קטן בעיניו מאד, באמרו בלבו מה אני כי אזכה לזה, ועל כן מתקיימין בידו הטובות והחסדים. מה שאין כן אם הגיס דעתו על ידי הטובות שמקבל, כמו שדרשו (נדרים נ"ה.) על הפסוק (במדבר כא יח-יט) ממדבר מתנה וכו', (במדבר כא יט) ומבמות הגי, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו, וכמו שפירש הרב בעל נועם מגדים על הפסוק (תהלים קמט ד) כי רוצה ה' בעמו וגו'. על פי שדרשו רז"ל (חולין פ"ט ע"א) על הפסוק (דברים ז ז) לא מרובכם מכל העמים וגו', אמר הקב"ה חושקני בכם, דאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני, נתתי גדולה לנמרוד, המריד את כל העולם כולו עלי, נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה ב), נתתי גדולה לנבוכדנצר, אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד). נתתי גדולה לאברהם, אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז). נתתי גדולה לדוד, אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב ז). נתתי גדולה למשה ואהרן, אמרו ואנחנו מה (שמות טז ז). וזה שאמר יפאר, במה שהם ענוים בישועה והבן, עד כאן דבריו. ועל פי זה מובן הפסוק קטונתי וגו'. והכי נמי אמר משה רבינו ע"ה כי יודע ה' מי שמקטין עצמו על ידי הגדולה, זה ראוי אליה, ואם כן ראו ההפרש כי אתם על ידי הגדולה שנתן לכם השי"ת, אין אחד מכם מתקטן על ידה, רק אדרבא מתרברבין כאמרכם כי כל העדה וגו' (במדבר טז ג), ואהרן נתקטן מאד בעיניו. והיינו המעט מכם, ר"ל וכי אחד מכם נתמעט בעיניו על ידי כי הבדיל כמו שראוי להיות, רק אתם מתרברבין על ידי זה, ואהרן מה הוא, שנעשה בעיניו מה ואפס ואין על ידי זה שאתם מלינין עליו, דהיינו לקיחת הכהונה הוא נתקטן מאד בעיניו, על כן לו ראוי הגדולה, והבן כי נכון הוא בס"ד.